הבחירות בישראל

שני מבחנים יקבעו אם ממשלת נתניהו-גנץ תיזכר ככזו שעשתה מהלכים אמיצים לטובת חילוץ המדינה מהמשבר הכלכלי ולקידום האינטרס הציבורי, או כזאת שהמיטה בושה על שותפיה ובוחריהם והעמיקה את חוסר האמון הציבורי בדמוקרטיה הישראלית

מנגנון הרוטציה שסוכם בין הליכוד וכחול לבן מייצר הלכה למעשה שתי ממשלות נפרדות, ומבנה משטרי חסר תקדים, שצפוי להשפיע באופן משמעותי גם על יחסי הכוחות הפוליטיים

על אף ההישגים הדמוקרטיים הכלולים בהסכם הקואליציוני ובלימת הפגיעה ברשות השופטת, כעת דווקא הרשות המחוקקת נמצאת בסכנה. האם בג"ץ יתערב בקשיים המשפטיים-חוקתיים שממשלת שני הראשים מעוררת?

ההסכם הקואליציוני שנחתם מעורר תחושה של החמצה- אין בו שום בשורה, חידוש או רעיונות מבטיחים לחילוץ המדינה מהמשבר. לצד האתגרים האלה, הממשלה החדשה צפויה להביא ל"הודנה" בתחום הדמוקרטי ואם ראשיה יתנהלו באחריות, יש לה גם סיכוי להעביר רפורמות שישרתו את האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח

ההסכם הקואליציוני שנחתם אמש מסדיר כמעט אך ורק את חלוקת ה'שררה השלטונית' ומעניק זכויות וטו הדדיות בכל התחומים שמייצרות שיתוק של ממש. איך הגענו למצב הזה? האנשים שמכירים את התהליך מקרוב חושפים מה באמת קורה מאחורי הדלתות הסגורות של המו"מ הקואליציוני

השבועות שחלפו מאז בחירות מועד ג' הוכיחו שהחברה הישראלית נמצאת בעיצומו של משבר עמוק, קרע ההולך ומתרחב בין שני אדני זהותה של מדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית. כעת נחוצה ממשלת אחדות שתבלום את התהליך המסוכן הזה

אחוז ההצבעה שיחק תפקיד מכריע בסבב הבחירות השלישי. בעוד בערים המבוססות אחוזי ההצבעה נותרו יחסית זהים, בערים המזוהות עם תמיכה בליכוד חלה עלייה ניכרת בשיעור ההשתתפות בבחירות, שהשפיעה על התוצאות הסופיות

הרוב המכריע בציבור הערבי התגייס בבחירות 2020 להבעת אמון ברשימה המשותפת, עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר משלוש מערכות הבחירות הרצופות. כמה מהערבים אזרחי ישראל הצביעו לרשימה המשותפת וכמה למפלגות היהודיות, ובאיזה מגזר הייתה תמיכה גדולה יותר בכחול לבן, מאשר ברשימה המשותפת?

אחרי שלושה סבבי בחירות רצופים, המערכת הפוליטית עדיין מסרבת להגיע להכרעה. האם משבר נגיף הקורונה הוא שיביא להקמת ממשלת אחדות ולסיום הפלונטר? מהם התרחישים האפשריים העומדים בפנינו, ומהם סיכויי ההישרדות של ממשלה כזו, אם תקום?

על פי חברי הממשלה, העם הוא העם היהודי בלבד, והרוב בשלטון הרוב הוא הרוב מבין היהודים, שכן הערבים אינם חלק מהעם. זו איננה דמוקרטיה, אלא תפיסה מעוותת של דמוקרטיה חלולה

מערכת הבחירות השלישית בתוך שנה מאחורינו, וכעת ניתן לצפות כיצד תיראה הכנסת ה-23 - מה יהיה הרכבה, כמה סיעות נכנסו מתוך כלל המפלגות שהתמודדו, מה היה אחוז ההצבעה והיכן ישראל ממוקמת יחסית לעולם בכל הנוגע לתדירות הבחירות?

האם ניתן בעת הזו להעביר חוק שימנע מנתניהו לכהן כראש ממשלה, ומה תפקידו של בית המשפט בשאלת הרכבת הממשלה? בכירי המכון הישראלי לדמוקרטיה על חקיקה פרסונלית, שפיט ולא שפיט ושיקול הדעת של הנשיא

הטריגר שהוציא את הציבור הערבי להצביע בבחירות האחרונות נמצא מחוץ לפוליטיקה הערבית. אם ביבי הוציא את הערבים להצביע בספטמבר, הפעם היה זה טראמפ. ההתלכדות סביב ההתנגדות לסיפוח המשולש הוכיחה עצמה, ועודדה את האזרחים הערבים להצביע ולשנות את התמונה הפוליטית

אחרי שגם סבב הבחירות השלישי לא הניב הכרעה פוליטית ברורה, קרוב לוודאי שתעלה אופציה נוספת שעשויה להוציא אותנו מהפלונטר - ממשלת מומחים. מה המשמעות של ממשלה כזו, מי יכהנו בה ובאילו מדינות המודל כבר יושם?

עם סיומה של מערכת הבחירות השלישית בשנה האחרונה, על המפלגות המובילות לאמץ מספר צעדים חיוניים שיובילו לשתי תוצאות מידיות - האחת, חיזוק יכולת ההכרעה והמשילות; והשנייה, עיצוב מערכת מוסמכת של איזונים ובלמים ביחסים שבין רשויות השלטון

במדינה שאין לה חוקה מלאה ומגילת זכויות אדם, שחזונה נתון במחלוקת עזה בין שבטים שונים, שהמנהיגות שלה מתדלקת שיח שנאה, נדרשים שומרי סף חזקים ועצמאיים כנגד שימוש לרעה בכוח השלטוני שאנו מוסרים בידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. עקרונות אלה צריכים להיות נר לרגליה של הממשלה החדשה שתקום

פסילת מועמדים ורשימות לכנסת פוגעת באחת הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר, הזכות לבחור ולהיבחר. על כן, עליה להיעשות תוך נקיטת משנה זהירות, שיקול דעת ואובייקטיביות. מי רשאי לפסול מועמדים ורשימות לכנסת, ועל סמך אילו קריטריונים ניתן לעשות זאת? חוקרי המכון עם התשובות לכל השאלות

אחרי לא מעט טלטלות פוליטיות, השבוע האחרון סימן כנראה את סוף דרכה הפוליטית מגזרית של הציונות הדתית. אולם כבר ברגע שהציבה לעצמה את יעד ההשתלבות בחברה הישראלית, אי אפשר היה להניח שהתהליך הזה יתקיים בכל התחומים, אך יפסח על המערכת הפוליטית

גם מפלגת כולנו בראשות משה כחלון הצטרפה להגדרה של מפלגות אווירה- מפלגות מרכז שנעלמות מהמפה הפוליטית לאחר קדנציה אחת או שתיים, לכל היותר שלוש. סקירה על מפלגות המרכז מ- 1996 ועד היום

מספר חברי הכנסת שנבחרו במפלגות שקיימו פריימריז לבחירת הרשימה לכנסת ירד תוך עשור מ-68 ל-45. האם שיטת הפריימריז תיעלם בעשור הבא?

הפריימריז לראשות הליכוד ייערכו ב-26 בדצמבר, והנהגתו של בנימין נתניהו צפויה לעמוד למבחן רציני - לראשונה מזה 14 שנים. האם לאחר סדרת התמודדויות שלא עוררו עניין, הקרב הצפוי בין גדעון סער לנתניהו יביא להשתתפות רחבה של מתפקדי הליכוד?

שינוי חוק מימון המפלגות, רגע לפני הבחירות ובמחטף של הרגע האחרון, הוא שערוריה שלא מתיישבת עם עקרונות שלטון החוק - על אחת כמה וכמה כאשר זה נעשה על ידי המפלגות, שמן הסתם מעוניינות בהגדלת תקציביהן

רצונו של שר חדש להטביע את חותמו ולערוך שינויים מובן, אולם בזמן ממשלת מעבר ובדרך למערכת בחירות נוספת - לא זו העת לרפורמות מרחיקות לכת. על שר הביטחון החדש, נפתלי בנט, לרסן עצמו ולא לקבל החלטות משמעותיות הנוגעות למדיניות הביטחון הישראלית

מנתוני מדד הקול הישראלי לחודש נובמבר עולה כי 43% מהציבור סבורים שרה"מ בנימין נתניהו אחראי לכך שבחודשיים האחרונים לא הוקמה ממשלה; 38% תולים את האשם בח"כ אביגדור ליברמן, ורק 7.5% מפנים אצבע מאשימה כלפי ח"כ בני גנץ; 37% ממצביעי הליכוד: על נתניהו לסיים את תפקידו בעקבות הגשת כתב האישום

נכון שהחלל הציבורי רווי גם בדברי הסתה, אך ההבדל בין ביקורת עניינית ודיון משמעותי לבין הסתה והשתלחות פרועה לא תמיד ברור, והשימוש בהאשמה בהסתה, בתגובה לכל סוג של ביקורת, הופך לכלי מסוכן לסתימת פיות

אחוזי ההצבעה בציבור הערבי היו גבוהים מהמצופה, והערבים אזרחי ישראל הוכיחו שהם רוצים להיות חלק מהמשחק הפוליטי - והחברה הישראלית. אולם היעדר ההתנגדות דווקא מקרב היהודים להתבטאויות האחרונות של ראש הממשלה כלפי חברי הכנסת הערבים, מעבירה את הכדור הדמוקרטי לידיהם

הניסיון לעשות דה לגיטימציה לרעיון של ממשלת מיעוט, בטענה שזו מפרה את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה בכך שאיננה מבטאת את שלטון הרוב- צורם ואבסורד, על אחת כמה וכמה כאשר הדבר מגיע דווקא מצד אלה המכהנים בממשלת מעבר שלא קיבלה את אמון הכנסת

אין ספק, מבין האופציות הקיימות להרכבת ממשלה, ממשלת מיעוט היא האחרונה שבהן, אך היא עדיפה על סבב בחירות נוסף. על נשיא המדינה לאפשר את מיצוי האפשרויות להקמת ממשלה, ולא לחשוש מהענקת המנדט למועמד הבא. דווקא ממשלה כזו תאלץ את חבריה לצאת מהקופסה ולמצוא מכנה משותף גם עם גורמים מחוץ לקואליציה

במקור, רעיון הנבצרות נועד לספק מענה למצב זמני בו ראש הממשלה אינו יכול לתפקד, למשל בשל מצב רפואי. שכן, אין זה מצב בריא או הגיוני שלאורך שנים, יהיו "שני ראשי ממשלה", אחד מהם שנמצא בנבצרות והשני הממלא את מקומו. אין ספק שכוונותיו של הנשיא טהורות וטובות, אך אנו סבורים שהפתרון שהוצע על ידו מצריך בחינה מחודשת

ברור שההכרעה הסופית אם לצרף סיעות נוספות לממשלת הליכוד וכחול לבן (אם אכן תוקם) תושפע מגורמים רבים, לרבות אינטרסים פוליטיים ויחסים בין-אישיים. אבל כדאי לזכור שההנחה לפיה תמיד עדיף לצרף כמה שיותר סיעות לקואליציה - מוטעית

הליך השימוע נועד לתת הזדמנות לחשוד להניא את הרשות התובעת מלהגיש כתב אישום בשל אינטרס ציבורי או בשל טעות שנפלה בייחוס האישום. אולם יש לוודא שהוא לא יהפוך להליך לא שוויוני שיהיה בו מסלול מיוחד לחשודים מיוחסים

על אף התחזיות, שיעור ההצבעה בבחירות בספטמבר עלה, גם אם לא באופן דרמטי. כמה אזרחים ניצלו את זכותם הדמוקרטית, אילו שעות הן הפופולריות ביותר בקלפי, כמה הצביעו ביישובים הערביים ובקרב החרדים, והיכן דווקא נרשמה ירידה בהשתתפות בבחירות?

צעד קדימה, שניים אחורה: על אף ההישג בבחירות, ההתנהלות הפוליטית של המפלגות החרדיות וקשירת גורלן לזה של בנימין נתניהו והליכוד, תקעו לחרדים מקל בגלגלים. משקלן כבר אינו כזה של ממליכי מלכים, אלא יותר של גלגל חמישי

כדרכן של מערכות בחירות הן חידדו עד הקצנה את המתחים העזים גם כך הקיימים בשגרה בסוגיות הללו, והוכיחו שגם אחרי שבעים שנה, בישראל יש מאבק עז על אופיה של המדינה: ליבראלית ורחוקה מזהותה הדתית או מדינת כמעט הלכה

אחרי שבבחירות באפריל האחרון הגיע אחוז ההצבעה בחברה הערבית לשפל, הפעם נרשמה עלייה של כ-10%. כמו כן, קולות הערבים העניקו לכחול לבן מנדט, עם למעלה מ-80% מהדרוזים שהצביעו למפלגות יהודיות. מרצ, לעומת זאת, איבדה כמעט שני שלישים מכוחה בקרב הציבור הערבי

אחת ממערכות הבחירות המוזרות והמקוטבות ביותר שהתקיימו בישראל הסתיימה. כעת נכנסת המערכת אל השלב הבא של מחזור החיים הפוליטי: הרכבת הממשלה. מהם הכללים המכתיבים את התהליך הזה ומה מלמד עליו הניסיון ההיסטורי וההשוואתי?

כיצד תראה הכנסת החדשה מבחינת חברי כנסת חדשים, נשים, גנרלים וכמות מפלגות?

המתקפות שנשמעות בתקופה האחרונה, וביתר שאת במהלך מערכת הבחירות, כנגד הציונות הדתית, עושות עוול לקבוצה משמעותית, ויתר על כן – לחברה הישראלית כולה

פרישת מפלגת זהות מהמירוץ וחבירתה לליכוד עשויה דווקא להיטיב עם בוחריה, ועם המערכת הפוליטית כולה, ותמנע בזבוז קולות בבחירות הקרובות וסחטנות מצד המפלגות הקטנות במהלך המשא ומתן הקואליציוני. השלב הבא: לקבוע כי ראש המפלגה הגדולה הוא ראש הממשלה

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אסר, ובצדק, על הצבת מצלמות בשטחי הקלפיות. בזכות הטכנולוגיה המתקדמת קיימות היום דרכים נוספות, יעילות יותר, למניעת זיופים ושמירה על טוהר הבחירות

להט"בים, רפורמים, ארגוני חברה אזרחית, חילונים, שמאלנים - כולם על הכוונת של אנשי מפלגת נעם, ונתפסים בעיניהם כאויבי העם היהודי והמדינה. השוויון היחיד שיש בקמפיין שלהם הוא שהם לא בוחלים בשנאת כל מי שהוא לא בדיוק, אבל ממש בדיוק, נורמלי כמוהם

קביעתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי ארגון "דרכנו" הוא 'גוף פעיל בבחירות' אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק, מצמצמת את חופש הביטוי הפוליטי בתקופת בחירות ועלולה לפגוע קשות בגופי חברה אזרחית

החלטת מחלקת הפרסומות ברשות השנייה להפסיק את תשדירי המכון הישראלי לדמוקרטיה בנושא האיזון בין הרשויות, מבוססת על פרשנות שגויה של החוקים המסדירים את שידורי טלוויזיה בתקופת בחירות ותוצאתה פגיעה קשה ולא מידתית בחופש הביטוי

המפלגות הערביות החליטו להתאחד ולרוץ פעם נוספת תחת הרשימה המשותפת. אם בפעם הראשונה היה האיחוד מלווה בתחושת אופוריה, הפעם התלוותה למהלך הפוליטי של איחוי הקרעים תחושה של אנחת רווחה. כעת, היא ניצבת בפני אתגרים חדשים, כמו שחקנים חדשים בזירה ואמון הבוחר הערבי, שצנח בבחירות האחרונות והגיע לשפל חדש

העובדה שכיום ממשיכי הרב כהנא יכולים להתמודד לכנסת והפכו ממוקצים שלא ראוי להקשיב לדבריהם במליאת הכנסת, לכאלה ששר בממשלת ישראל "מחזר אחריהם כבר חודש", היא תוצאה של תהליכי נורמליזציה שקרו פה בשנים האחרונות

לקראת הדיון הצפוי בנושא, חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית שלא להתיר הצבת מצלמות במתחמי הקלפיות ברחבי הארץ. פעולה כזו תפגע בזכות לבחור ולהיבחר, בזכות לפרטיות ובעיקרון חשאיות הבחירות, ועל כן מנוגדת לכמה מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית

הגורמים לשפל באחוזי ההצבעה בקרב הציבור הערבי רבים, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שגם קמפיינים הממומנים על ידי המדינה, שהיו אמורים לעודד הצבעה בקרב הצעירים הערבים – לא תוקצבו כראוי ולא הותאמו לאוכלוסיית היעד

פסק הדין של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מלצר, לפיו תנועת "דרכנו" נחשבת כגוף פעיל בבחירות ועל כן עליה לפעול בהתאם לחוק מימון מפלגות, מעניק לחוק פרשנות רחבה מדי, באופן הפוגע יתר על המידה בחופש הביטוי

ההכרזה על בחירות נוספות הביאה אותנו למצב בו ממשלת המעבר מכהנת כבר חצי שנה, וצפויה לה כהונה של לפחות שלושה חודשים נוספים. מה המנדט של ממשלה כזו, ומה המשמעויות הנגזרות מכך?

שיעור ההצבעה הנמוך בקרב הציבור הערבי מאותת על תחושה בקרב הערבים כי הקול שלהם בקלפי אינו בעל השפעה. כדי לשנות את זה, יש ליצור מתווה לשיתוף פעולה פוליטי בין מפלגות יהודיות וערביות על בסיס מכנה משותף רחב. אגב, מתווה כזה כבר קיים עם קבוצה אחרת - החרדים

בסוף השבוע יעקוף ראש הממשלה בנימין נתניהו את בן גוריון וירשום שיא במשך כהונתו המצטברת כראש ממשלה: 4,876 ימים. בהשוואה למדינות ה-OECD, הוא ממוקם שלישי, אחרי נשיא טורקיה ארדואן וקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. ומה בנוגע להשוואה בינלאומית והיסטורית?

אסדרת פעילותם של גופים חוץ-מפלגתיים בבחירות היא מהלך חיוני המשרת ערכים דמוקרטיים כמו שוויון בבחירות ושקיפות. אולם, כפי שהוכח מעבר לכל ספק במערכת הבחירות האחרונה, האסדרה שאומצה בישראל מציבה חובות ותנאים מוגזמים הפוגעים בחופש הביטוי

אופן חלוקת המימון הממשלתי למפלגות לצורך מימון הבחירות משפיע השפעה ישירה על יכולתן להתמודד בהצלחה בבחירות, ולכן על עיצוב המפה הפוליטית בישראל. סקירה זו דנה בסוגיות העיקריות הנוגעות למימון הציבורי הניתן למפלגות בישראל לצרכי בחירות

אחרי שלוש קדנציות ועשר שנים רצופות כראש ממשלה, נראה כי הבחירות הקרובות סובבות בעיקר סביב השאלה האם הציבור רוצה שנתניהו ימשיך לכהן, או לא. ואולם, גם מחנה הימין צריך לעשות חשבון נפש ולבחון האם הוא תומך בהרס הממלכתיות והדמוקרטיה הישראלית שאפיינו את הקדנציה האחרונה, או יוצא להגנתן

כיצד השיגו המפלגות החרדיות את כוחן, ומה תהיה השפעתן בעשורים הקרובים? קצב הגידול הדמוגרפי אמנם משחק תפקיד חשוב, אך עם זאת, ישנם גם שינויים בדפוסי ההצבעה בקרב החרדים, שמעלים סימני שאלה רבים אודות עתידן וכוחן של המפלגות החרדיות בישראל

למפלגות מנהיג יש יתרון מובנה במצב הנוכחי שנכפה על המערכת הפוליטית עם ההכרזה על בחירות נוספות. האם כדאי גם למפלגות הדמוקרטיות שמבצעות בחירות פנים-מפלגתיות לוותר, ולו באופן חד פעמי, על פריימריז?

הגיע הזמן לתת כבוד למפלגות המקיימות הליכים דמוקרטיים פנימיים. מדובר במנגנון חשוב לתפקודה של מפלגה, כזו המערבת מעגלים רחבים של ציבור ומעניקה להם את הכוח להשפיע, ולא רק ביום הבחירות

הסיפור האמיתי בבחירות אפריל 2019 התרחש מחוץ לקלפיות. בציבור הערבי פעלה במאורגן "התנועה הלאומית להחרמת הבחירות לכנסת". מדובר בתנועה עממית, לא-ממוסדת, שהסתמכה על צעירים וסטודנטים ערבים. הללו היו פעילים ברשתות החברתיות ובתקציב זעום הנהיגו קמפיין אפקטיבי עם מסר פשוט וקליט: "ההחרמה – רצון העם". המסר עמד בניגוד גמור לסיסמת בחירות 2015 – "הרשימה המשותפת – רצון העם"

היוזמה לביטול התפזרות הכנסת פסולה ויש להתנגד לה נחרצות. מדובר ביוזמה המקדמת אינטרסים אישיים ופוליטיים, הפוגעת באמון הציבור ובחובת נבחריו לפעול בטוהר וביושר. ובמקביל שולחת מסר סמוי לאזרח שלפיו קומבינות ומהלכים נכלוליים אשר משרתים את טובתם האישית של חלק מנבחרי הציבור הם דפוס התנהגות נורמטיבי

שיעורי ההצבעה הנמוכים בקרב הציבור הערבי הם תמרור אזהרה, ומסר פוליטי חד וברור לנציגיו בכנסת. כעת, הפוליטיקאים הערבים קיבלו הזדמנות נוספת להוכיח לציבור הערבי שהם כאן בשבילו, לאחר שזה איבד את אמונו במערכת הפוליטית ובנציגיו

להחלטה לצאת לסבב בחירות נוסף יש חסרונות רבים, אך גם נקודת אור: כל הקלפים על השולחן. הציבור קיבל הצצה להתחייבות המועמדים באשר להבטחות הבחירות שפוזרו לאורך הקמפיין ויהיה למוד ניסיון בדרכו לקלפי. במקביל, ראשי המפלגות הבינו שיש גבול לסחטנות

מזה חצי שנה אנחנו נמצאים בסוג של ממשלת מעבר, ועד הבחירות בספטמבר נגיע למעשה ל-9 חודשים. חוקי היסוד בישראל כמעט ולא מטילים מגבלות על ממשלת מעבר. מעבר לפיטורי ומינויי שרים, למעשה לא ניתן כמעט בתקופה הזו למנות בכירים, ולפי הנחיות היועמ״ש עליה להימנע מ"הבטחות בחירות" או ביצוע רפורמות למעט פעולה דחופה וחיונית

עירובים בין הון לשלטון, מינויים אישיים ואינטרסים צרים - עם סיום תפקידו של רוברט מולר, החוקר המיוחד לחקירת התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית, המסקנה המרכזית מהפרשה היא שטוהר הבחירות עומד בימינו בפני סכנות שלא ידענו בעבר

מפלגת כולנו מצטרפת לשורה ארוכה של מפלגות מרכז שקמו מאז שנות ה-90, זכו לעתים להצלחה נאה, אבל נעלמו מהמפה הפוליטית אחרי זמן קצר, לרוב קדנציה אחת או שתיים. עוד פרטים בסקירה על מפלגות המרכז מאז 1996

עד היום, פרק הזמן הקצר ביותר בין מערכות בחירות בישראל היה כשנה ותשעה חודשים. הפעם יפרידו רק חמישה חודשים בין הבחירות לכנסת ה-21 לבחירות לכנסת ה-22. הבחירות הצמודות האלה מדרדרות את הממוצע של תדירות הבחירות בישראל ל-2.6 בלבד. רק ביוון (שבעשור האחרון חוותה שני מקרים של שתי בחירות באותה השנה) משך הזמן הממוצע בין בחירות לבחירות נמוך יותר

החלטת בית המשפט העליון בדבר פסילת מפלגות ומועמדים, ומנגד - הפיכת החלטת ועדת הבחירות המרכזית בעניין מפלגה ומועמד אחרים, עלולה להיתפס כפוליטית ומוטה, אך בפועל מדובר בהחלטה שקולה, המבוססת על ראיות שאינן משתמעות לשני פנים

הערבים נוהרים לקלפיות? אחוזי ההצבעה בבחירות בקרב האזרחים הערבים נמצאת בשפל של שני עשורים, ועומד על 49.2% בלבד שהשתתפו בבחירות לכנסת ה-21. סקירה מקיפה אודות דפוסי ההצבעה בקרב הציבור הערבי

מהם הנושאים הבוערים שיהיו מונחים לשרים החדשים על שולחנם עם כניסתם לתפקיד? חוקרי המכון מסמנים את הרפורמות הדחופות בעבודת הממשלה החדשה

באילו ישובים מימשו הכי הרבה אזרחים את זכות ההצבעה? באילו נרשמו אחוזי הצבעה נמוכים? כיצד בא לידי ביטוי הפער שבין ערים מרכזיות לישובים בפריפריה? סקירה על המגמות המעניינות העולות מניתוח שיעורי ההשתתפות בבחירות

ישראל חוזרת לשתי רשימות גדולות, הפיצול המפלגתי קטן, אחוזי הצבעה נמוכים ופנים חדשות שעוד נכיר בכנסת ה- 21. 'אחרי הבחירות' כבר כאן, וכעת ניתן לראות כיצד השפיעו ועיצבו תוצאות הבחירות את הכנסת הבאה של מדינת ישראל

בין אם במטרה לשמור על טוהר הבחירות או לפגוע באחוזי ההצבעה של כ-20% מאזרחי המדינה - הצבת המצלמות בקלפיות במגזר הערבי ביום הבחירות היא מעשה גזעני, חמור ואף פלילי

התבטאויותיהם של נבחרי ציבור באשר לתוצאות הבחירות, לפיהן הן משקפות את הלך הרוח גם בנוגע לחקירות ראש הממשלה והחשד בפלילים, מסוכנות. אמנם חלק גדול מהציבור נתן את קולו לליכוד למרות החשדות התלויים ועומדים כלפי העומד בראשה, אך זהו מדרון חלקלק של זלזול בכוחו של שלטון החוק שאסור שייסלל

חוק v15 שעבר בכנסת היוצאת אמנם נועד לשמור על שוויון הבחירות ומטיל פיקוח על גופים חוץ-מפלגתיים שעוסקים בפעילות בחירות, אך נכשל בשמירת האיזון בין השוויון לחופש הביטוי – כאשר הוא מטיל מגבלות חריגות, עמומות ומוגזמות

הישגן של המפלגות החרדיות בבחירות יכול להיות מוסבר באמצעות הגידול הדמוגרפי הטבעי, אך גם פרישת אלי ישי מהמרוץ והמספר הגדול יחסית של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה תרמו לכך. יותר מכל, נראה כי הבוחר החרדי נשאר נאמן למפלגות החרדיות

הציבור הערבי הולך ומדיר את רגליו מההליך הדמוקרטי, בין היתר בגלל שאיבד אמון במנהיגיו. המפלגות הערביות יצטרכו לעשות חשבון נפש ולהיערך מחדש לקראת הבחירות הבאות ואולי, דווקא על רקע הכישלון המהדהד של המפלגות, בחירות 2019 עשויות לבשר על ראשיתה של תקופה חדשה בפוליטיקה הערבית בישראל

חקיקת חוק הלאום אותתה לאזרחי המדינה הערבים שהם אינם שווים בין שווים, וכי מדינת ישראל אינה מדינתם. על כן, אין זה מפתיע שהם בחרו להדיר רגליהם מהקלפיות ולא להשתתף במשחק הדמוקרטי. בתור התחלה, יש לבטל, או לכל הפחות לשנות, את חוק הלאום, כך שיאפשר להם להרגיש אזרחים מן השורה

בישראל פועלות מפלגות המתנהלות באופן דמוקרטי מאוד, לצד מפלגות הנעדרות כמעט כל דמוקרטיה פנים-מפלגתית. על פי המדד, מפלגות מרכז ובמיוחד מפלגות חרדיות נוטות להתנהל באופן פחות דמוקרטי מאחרות. זאת ועוד, אין קשר הכרחי בין רמת הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית למאפייני המפלגה: נטייה פוליטית; מפלגות גדולות לצד מפלגות קטנות; ותיקות לצד חדשות

יום הבוחר הוא הרגע שבו הפוליטיקאים נרגעים, מהומת היצרים שוככת, ונוצרת הפרדה בין הקמפיינים האגרסיביים של שלל המפלגות, לבין הקמת הממשלה וההסכמים הקואליציוניים שעוד נכונו. יום הבוחר הוא זמנם של הישראלים לנוח ממרוץ הבחירות וליהנות לרגע ממעלותיה של הדמוקרטיה הישראלית

רוב הציבור היהודי סבור כי ישראל מתנהלת באופן מתון מדי בעימותים לאורך הגדר עם עזה; מיעוט מכלל הציבור מאמינים שנתניהו לא הרוויח מעסקת הצוללות; ליותר מרבע (27.5%) אין אמון בטוהר הבחירות; וכמחצית לא מאמינים לסקרי הבחירות. עוד נתונים על נאמנות למפלגות ועל דעת הקהל בנוגע להכרה האמריקאית ברמת הגולן בסקר המיוחד של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה

שידורי תעמולת הבחירות חוזרים למסכים השבוע, אך האם בעידן הנוכחי, ולאור העובדה שאנחנו בסבב בחירות שלישי, יש בהם עוד צורך?

גם הממשלה היוצאת, ממשלת ישראל ה-34, סבלה מבעיות של ממשלות קודמות: משברים קואליציוניים, מריבות, ויכוחים וסכסוכים בנושא דת ומדינה, אבל ברגע שיוצאים לבחירות – מי בכלל זוכר על מה התווכחו? אז כמה פעמים הלכנו לבחירות בגלל ענייני דת ומדינה?

ביום שאחרי הבחירות חייבים לתקן את חוקי הגנת הפרטיות ואת דרכי איסוף המידע עלינו. בינתיים, כל אחד מאיתנו חייב לשאול את עצמו כשהוא מקבל מסרון תעמולה: האם מדובר בתעמולה? ממי היא הגיעה? ולמה דווקא אליי?

חוק יסוד: הכנסת אמנם קובע באופן עקרוני שכל אזרח ישראלי בוגר יכול לבחור ולהיבחר, אך בפועל נראה כי קיימים פערים בין החוק לבין המציאות, המונעים מהזכות הדמוקרטית הבסיסית הזו להיות שוויונית ונגישה כפי שמציע החוק

מדוע בחר ראש הממשלה, שאינו מרבה להתראיין לערוצי הטלוויזיה הישראליים, להגיע ולהתראיין דווקא לערוץ החדשות אותו הוא מרבה לתקוף? ייתכן כי הייתה זו ההבנה שעם כל הכבוד לקמפיינים שהוא מנהל במדיה החברתית ובדיגיטל, התקשורת הממוסדת עדיין נתפסת כבמה המרכזית והחשובה ביותר להעברת מסרים

היום מתחילה ההצבעה בנציגויות ישראל בחו"ל, אך תרמילאים, אנשי עסקים וסטודנטים לא יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית הבסיסית כאזרחים ולהצביע בבחירות הקרובות, בשל היותם מחוץ לגבולות מדינת ישראל. הגיע הזמן לשנות את הקריטריונים לעשרות אלפי ישראלים שמרכז חייהם בישראל

פסילת מועמדים ומפלגות מלרוץ לכנסת, הנובעת מרצונה של דמוקרטיה להגן על עצמה, מחבקת אותה לא פעם חיבוק דב - וחוטאת למטרה. במקום לשים את האחריות בידי גורמים פוליטיים בעלי אינטרסים, מוטב יהיה להסתמך על הנורמות של הגבלת חופש הביטוי ולסמוך על הדמוקרטיה הישראלית שתדע להתמודד עם קיצוניים ומסיתים

ריבוי המפלגות בכנסת מקשה על מפלגת השלטון להרכיב קואליציה מבלי להיות נתונה לסחטנות מצד מפלגות אחרות, ובהמשך - לתפקד ולהציג מדיניות אחידה ואיתנה. שינוי אופן הרכבת הממשלה והעברת האחריות לידי ראש הרשימה הגדולה יתרום לשיפור המשילות והיעילות השלטונית

מערכת הבחירות הנוכחית מביאה את האתגרים של השפעה דיגיטלית על הבחירות למקומות חדשים ובעייתיים, אשר עלולים להוות סכנה על ההליך הדמוקרטי. על אף שהכתובת הייתה על הקיר וניתן היה ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות – בישראל עוד לא השכילו לפתח אסטרטגיה להתמודדות עם המצב. כעת, נותר להגן על הדמוקרטיה הישראלית ככל הניתן עד לבחירות הקרובות, לעשות בדק בית ולטפל בנושאים הללו מיד לאחריהן

בזמן שהזיקה של הציבור הדתי לישראל גדלה, אמונם בדמוקרטיה ובמוסדותיה המרכזיים הולך ונשחק. התוצאה: לאומיות גוברת עם פחות ופחות עכבות דמוקרטיים. על כן, נדרש טיפול שורש מעמיק להנחלת ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק בקרב ציבור זה, וחלחול המסר לפיו ערכי הדמוקרטיה אינם סותרים או מתנגשים עם היהדות

בעוד חוקי המשחק בשוק התקשורת והפוליטיקה עברו שינויים רבים בעשורים האחרונים, החוק המסדיר את תעמולת הבחירות לא שונה או עודכן שנים רבות. נדרשת רפורמה לביטול שידורי התעמולה במתכונתם הנוכחית והתאמת חוק התעמולה למציאות בעידן הדיגיטלי

מדוע ישראל פגיעה יותר ממדינות אחרות למתקפת סייבר? מיהם הגופים המדינתיים שאחראים להגנה מפני התערבות זרה, ואיך עושים סדר בין גופי הביטחון וועדת הבחירות המרכזית? האזינו לשיחה בין בכירי השב"כ לשעבר, עו"ד אלי בכר ורון שמיר, על האתגר שעלול לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. מנחה: סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של עיתון דה מרקר

המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קהלת, ישראל 2050, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית והפורום הישראלי למנהיגות: "הגיע הזמן לאמץ את שיטת הפריימריז הפתוחים ביום הבחירות הכלליות - לחיזוק הקשר בין הציבור לנבחריו"

יותר משני שליש ממצביעי המרכז מדווחים כי הם מתקשים היום, יותר מבעבר, להחליט עבור איזו מפלגה להצביע; במפתיע מתברר כי עמדותיה החברתיות-כלכליות של המפלגה, יותר מעמדותיה הביטחוניות או מי שעומד בראשה - הן שגורמות למצביעים לבחור בה. עוד נתוני דעת קהל על היום שאחרי הבחירות ותכנית השלום של טראמפ, בסקר בחירות מיוחד

מה מניע אנשים בבחירות? מה החשיבות של מצעי מפלגות וכיצד זה קשור לתפיסה הביטחונית של ראשי המפלגות? קמפיין נגטיבי או פוזיטיבי- מה עדיף? 
האזינו לשיחה עם פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם משה דבי, בעלים ומנכ"ל של משרד דבי תקשורת לייעוץ ואסטרטגיה תקשורתית. בהנחיית סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של עיתון דה מרקר

ועדת הבחירות המרכזית היא מהגופים החשובים ביותר בתקופת בחירות, אך הרכבה ואופן פעילותה אינם מוכרים מספיק לציבור הרחב. כשהיא מורכבת מחברי כנסת המשקפים את הרכב הכנסת היוצאת, החלטותיה והכרעותיה אינן יכולות להיות אובייקטיביות

במהלך קמפיין הבחירות שלהן, נוהגות המפלגות לבזבז מיליוני שקלים ולהיכנס לגירעונות גבוהים – שהן אחר כך מכסות באמצעות המימון שהן מקבלות מהמדינה לפעילות ציבורית ופנים-מפלגתית שוטפת. התוצאה: למפלגות לא נשאר מספיק כסף לניהול השוטף שלאחר הבחירות. על מנת למנוע זאת, יש להציב גבול ברור בין שני התקציבים, ולחייב את המפלגות להשתמש בכספי הציבור כראוי

האיחוד בין הבית היהודי לעוצמה לישראל נועץ את המסמר האחרון בזיקה שבין הבית היהודי לציונות הדתית. הבית היהודי, שייצגה את הזרם המרכזי בציונות הדתית, כרתה ברית קיצונים עם נציגים ששוללים לא פעם את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית

קשה לזהות אותם- הם סמויים, מחופשים, מתוחכמים ומהדהדים לנו את מה שהסביבה הקרובה שלנו חושבת. בתקופת מערכת הבחירות הם בשיא שלהם- בוטים, חשבונות מזויפים, סמסים לא מזוהים - הכל כדי להשפיע על דעת הקהל. חמישה טיפים להתנהלות חכמה ברשת, ובעיקר להתמודדות עם השטף שמטרגט אתכם בכל האמצעים הטכנולוגיים שיש בידיכם

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוא הראשון שחתם על האמנה לבחירות הוגנות של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המבקשת מהמפלגות לסמן תעמולה באופן ברור ואחיד, לא לעשות שימוש בחשבונות מזויפים ברשת ולהקפיד על סימון בוטים; עוד מתחייבים חותמי האמנה לא לעשות שימוש במידע פרטי של אנשים כדי להשפיע עליהם בעזרת מניפולציה רגשית וכן לאבטח את מידע הקמפיין כולל הצפנת מסרים אישיים ואבטחת מאגרי מידע. בהמשך השבוע צפויים עוד ראשי מפלגות לחתום על האמנה

בעוד הפוליטיקה מצריכה מהעוסקים בה להתפשר ולהגמיש את עקרונותיהם מעת לעת, הדת וההלכה אינן מאפשרות גמישות שכזו. לכן, מעבר של רב מפסיקות הלכה לעמידה בראש מפלגה עלולה להיות טעות אסטרטגית שיכולה להתברר כמכשול בפני יכולתה של המפלגה להוביל במדינת ישראל

חודש לאחר פרישת תע"ל מהרשימה המשותפת, עתידה של הרשימה המשותפת עדיין לוט בערפל. אם לא תימנע התפרקותה של הרשימה המשותפת ברגע האחרון, 4 מפלגות ערביות שונות יתחרו על קולם של 950 אלף מצביעים. בשל החשש מירידה באחוז ההצבעה בקרב הערבים, על המפלגות הערביות לשלב כוחות ולפתור את המשבר כדי לזכות מחדש באמון הציבור הערבי

מערכת הבחירות הנוכחית הביאה עמה מספר מפלגות מרכז חדשות. מניסיון עבר, נראה כי מפלגות מרכז אינן מצליחות לשרוד ברוב המקרים מעבר לקדנציה או שתיים, למרות שיש להן מקום בפוליטיקה הישראלית. אם המפלגות החדשות לא ילמדו מטעויות העבר של אלה שקדמו להן – הן עלולות למצוא את עצמן עם גורל דומה

לפחות שלוש מפלגות יבחרו את מועמדיהן לכנסת ה-21 בשיטת הפריימריז – הליכוד, העבודה ומרצ. המועמדים במפלגות אלו יתחרו על קולותיהם של למעלה מ-200 אלף בעלי זכות בחירה. כדי לקיים מסע בחירות אפקטיבי ולהגביר את סיכוייהם להיבחר, המועמדים יצטרכו להשקיע סכומי כסף לא-מבוטלים – בין השאר לצורך הפעלת שירותי משרד ומטה בחירות, העסקת מומחים בתחומים שונים, תעמולה, קיום כנסים וחוגי בית והפעלת פעילים

האם המפלגות הציוניות-דתיות עדיין רלוונטיות? בשונה מהחרדים או מהערבים, ששואפים להתבדל מהחברה הישראלית ולתחזק את זהותם בנפרד, הציונות הדתית שואפת, ומצליחה, להשתלב. שילוב של מנהיגים ציונים-דתיים בכלל המפלגות, במקום במפלגות סקטוריאליות, ייטיב עם הציבור ויפתח לו אופקים חדשים

לאן נעלמו הנשים משלטי החוצות של המפלגות? בישראל של שנת 2019, בה ישנן כבר 14 נשים המכהנות כראש עירייה, מועצה מקומית או אזורית, ראוי שמפלגות יתגאו בייצוג הנשי שלהן, ולא יסתירו או ידירו אותן מהקמפיינים שלהן

הציבור הישראלי מעדיף את הפריימריז כשיטה להרכבת רשימת מועמדי המפלגות לכנסת; הדימוי הרווח ביותר של המרכז הפוליטי בעיני הימין, השמאל וכלפי עצמו הוא כשל מחנה 'חסר בסיס רעיוני מוצק'; הציבור היהודי חצוי בשאלה האם על ראש הממשלה להתפטר אם יוגש כתב אישום בכפוף לשימוע

המבחן האמיתי של הפוליטיקה הערבית הוא חיזוק אמון הציבור בבחירות לכנסת בכלל וברשימות הפוליטיות הערביות בפרט. עם פרישתו של ח"כ אחמד טיבי, עתידה הפוליטי של 'הרשימה המשותפת' מותנה ביכולתה לשמור על לכידות פנימית ולשכנע את הציבור הערבי להשתתף בבחירות ולהביע במפלגה אמון מחודש

בעשור האחרון בולטת פריחתן של מפלגות מנהיג שהוא זה שמרכיב את רשימת המועמדים. התפתחות זו משקפת לא רק את הפרסונליזציה של הפוליטיקה אלא גם את המיאוס מהדמוקרטיה הפנים-מפלגתית, ובעיקר משיטת הפריימריז. נראה כי פחות מ-40% מחברי הכנסת הבאה ייבחרו בהליכים דמוקרטיים פנימיים – לעומת קרוב לשני שליש מהם רק לפני 10 שנים

בני גנץ הוא הרמטכ"ל ה-12 שנכנס לפוליטיקה. בחירתו הצפוייה לכנסת תסיים תקופה של כמעט שלוש שנים בהם לא היה אף רמטכ"ל במערכת הפוליטית. כמה רמטכ"לים ייכנסו לכנסת ה-21? האם נראה גם את יעלון וברק עושים קאמבק? האם גם אשכנזי ילך בעקבות גנץ וייכנס לפוליטיקה?

שיטת ה"פתק החצי פתוח", או "פריימריז ביום בחירות", תחזק את הקשר בין נבחרי הציבור לבוחרים, תתמרץ מפלגות להציב מועמדים איכותיים וייצוגיים יותר ברשימותיהן ותגביר את מעורבות הציבור בבחירת חברי הכנסת

בצל חקירות ראש הממשלה, שתופסות את עיקר השיח סביב מערכת הבחירות הנוכחית, נמצאת סוגיה חשובה לא פחות, שליוותה אותנו במהלך כל הקדנציה של הממשלה היוצאת – התערערות מעמדם וסמכותם של שומרי הסף ושלטון החוק בישראל. מפלגות המבקשות לשמור על שלטון החוק חייבות להתייצב בפירוש מאחורי עקרון זה, על כל היבטיו, ולהתחייב בפני הציבור לבצר אותו מפני המתקפות עליו

הבחירות לכנסת יכולות לעלות למועמדים לא מעט כסף. חוק שיזם ח"כ אמסלם מאפשר לחברי כנסת מכהנים לקבל מימון מהמדינה לתעמולת הפריימריז שלהם, בעוד מועמדים חדשים יסתפקו ב"הלוואה על תנאי", ואם לא ייבחרו לכנסת – הם עלולים להיכנס לחובות עתק. הדבר פוגע במוטיבציה של מועמדים חדשים להציע עצמם ולהזרים דם חדש למערכת, וגורם לבזבוז ענק של כספי ציבור

מה המשמעות של הגשת טיוטת כתב אישום לפני שימוע? האם רה"מ יכול לכהן אחרי הגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע? מה המשמעות של שימוע? ומהן ההשלכות על שלטון החוק? מורה נבוכים לתהליך המשפטי

בשבועות הקרובים ייערכו פריימריז בכמה מהמפלגות הבולטות בישראל: הליכוד, עבודה ומרצ.
על שיטת הפריימריז, מה קורה בעולם, ומדוע כדאי לעבור לפריימריז פתוחים ביום ההצבעה בבחירות הכלליות - מוזמנים להאזין לשיחה עם פרופ' גדעון רהט, ד"ר עופר קניג חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה שבחנו את הסוגיה לאורכה ולרוחבה. בהנחיית סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

הנכס החשוב ביותר של הדמוקרטיות המערביות הוא אמון הציבור בתהליך הבחירות ותוצאותיו. מכאן, שכאשר מתבצעת התערבות או השפעה על תהליך הבחירות באמצעות תקיפה במרחב מקוון על ידי ישות זרה, מדינתית או תת-מדינתית, מה שנתון בסכנה הוא בראש ובראשונה אמון הציבור בתהליך הדמוקרטי עצמו

על רקע הפרסונליזציה המואצת שמתרחשת בשנים האחרונות ועלייתן של "מפלגות מנהיג" בראשן עומדת דמות מוכרת, חשוב מתמיד לשמור על ההליך הדמוקרטי גם בתוך המפלגות עצמן על מנת לעודד ייצוג רחב ככל האפשר בתוכן, לחזק את הקשר עם הבוחר ולאפשר לו להשפיע

מדד השלום החודשי של אוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה: "רוב הישראלים סבורים שהממשלה הבאה תהיה דומה לנוכחית ואינם מעוניינים בצירוף החרדים והערבים אליה"

עושים פוליטיקה משיקה את בחירות 2019 עם ספיישל שהוקלט בלייב על שיטת הפריימריז! איך זה שיש חברי כנסת שנבחרו ב-1000 קולות ואחרים שקיבלו הרבה יותר נותרו בחוץ? למה באירופה עושים אודישנים למתמודדים ואיך אפשר לעשות את זה נכון יותר גם בארץ? ושאלת בונוס למתקדמים - למה לליכוד אין מצע בחירות? בהשתתפות חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וצחי הנגבי וחוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה

מפלגת הימין החדש מחזירה את השרים בנט ושקד לנקודת ההתחלה של מסעם הפוליטי: הקמת מפלגת ימין דתית-חילונית חדשה. מעניין יהיה לראות האם יבלטו אך ורק בניסיון לאגף מימין את הליכוד או שיציעו גם משנה ליברלית יותר בתחומי דת ומדינה. על גילגולה של תנועת המפד"ל, ודפוסי ההצבעה של הציונות הדתית

הצבעה בבחירות הקרובות לגושים, במקום לאישים, תרסן את הקולות הקיצוניים בכל צד, תחזק את הקול המושתק של המרכז ותתרום לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית

בשנים האחרונות ישנה מגמת עלייה במספר הנשים הערביות שיוצאות לעבוד וללמוד באקדמיה, אך ייצוגן בפוליטיקה המקומית נשאר מאחור. החברה הערבית צריכה לעבור עוד דרך ארוכה בטרם נוכל לראות ראש עיר ערבייה

עם שיעורי הצבעה נמוכים יחסית, קיומו של סיבוב שני בבחירות המקומיות הוא יקר ומסורבל, ולא בטוח שהוא בכלל הכרחי. מודל המאפשר לדרג את המועמדים יכול להיות פתרון אפקטיבי וחסכוני, שיעלה את המוטיבציה להצבעה ויחסוך למשלם המסים כסף רב

תנועת ש"ס התחילה כסיפור הצלחה כשסחפה אחריה רבים ואיחדה תחת מפלגה אחת חרדים, דתיים ומזרחים. לאחר פטירתו של הרב עובדיה יוסף נראה כי התנועה איבדה את דרכה, אך מתוך משבר זה עשויה לצמוח בעתיד תנועת ש"ס חדשה

בכמה סוגיות מרכזיות, יחסי דת ומדינה הפכו ליחסי דת ועיר. כך, בעיקר בסוגיות הנוגעות לשמירת השבת בפרהסיה הציבורית, אבל גם בסוגיות נוספות כמו טיב הכשרות, דרך רישום הנישואין, הפרדה בין גברים ונשים במרחב הציבורי, תקצוב שירותי דת ועוד. בכל הסוגיות הללו, ההשפעה של הרשות המקומית על הנעשה בעיר משמעותית, ולעתים רבה יותר מאשר השפעתם של חוקי המדינה

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, הוקדש פרק מיוחד במדד השלום שעורך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה ולאוניברסיטת תל-אביב לבחינת דעת הקהל בסוגיות שונות שעל הפרק.

כשרב פועל בזירה הציבורית, מתבטא בענייני ציבור או נוקט עמדה פוליטית ותומך במועמד או ברשימה, הוא לא מדבר בשם עצמו. בעיני הציבור הוא מדבר בשם תורתו ובשם שמים. רבנים הם מנהיגי ציבור, וככאלו, יש מקום שיבטאו עמדות בענייני ציבור. אך כאשר מדובר בפוליטיקה כמו הבחירות המקומיות, ראוי שאת דבריהם יסייגו ככאלו שבאים בשם עצמם ולא בשם התורה או שמים

בניגוד לבחירות לכנסת, בבחירות לרשויות המקומיות מצביעים בשני פתקים: האחד לראשות העיר והאחד למועצת העיר ובמקרה שאף אחד מהמועמדים לראשות העיר אינו מקבל 40% מקולות הבוחרים, נערך גם סיבוב שני. האם זוהי השיטה האופטימאלית והאם אותה השיטה רלבנטית לכל יישוב בארץ ללא קשר לזהות תושביו וגודלו? יתכן כי אימוץ מודלים המתקיימים בחו"ל יוכלו לשקף נאמנה יותר את צרכי הציבור- למשל באמצעות הכנסת רכיב של בחירה לפי אזורי מגורים בתוך העיר בערים הגדולות, מה שיבטיח ייצוג רחב יותר או באמצעות ביטול הסיבוב השני בבחירות על ידי שיטת הצבעה מדורגת.

המפלגות החרדיות הן הקבוצה שמצליחה יותר מכלל המפלגות המיוצגות ברמה הארצית בשלטון המקומי. לא רק שמספר הנציגים החרדים במועצות הערים ברשויות המקומיות הוא הגבוה ביותר, הן גם פועלות במגוון רחב של ערים ולא רק בערים החרדיות. למרות השינויים המסתמנים בבחירות הקרובות שעשויים להביא לירידת כוחן עקב פיצולים והמשבר במפלגת ש"ס, נראה שלמפלגות הארציות הגדולות בהחלט יש מה ללמוד.

ב-30.10 יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות ב-251 יישובים. כמו בכל מערכת בחירות מוניציפאלית, גם במקרה זה תעניק המדינה מימון ציבורי לא מבוטל לחלק מהרשימות והמועמדים. מאמר זה יפרט את עיקרי הכללים הנוגעים לכך

על רקע מערכת הבחירות המוניציפליות, מצאו עצמם אזרחי המדינה, שלא בטובתם, כקהל שבוי בשורה הראשונה הצופה בקרבות התגוששות מכוערים בין מועמדים. לצד הטלת הרפש הבין - אישית, בחרו מספר מועמדים ורשימות להסית במסגרת הקמפיין גם כנגד קבוצות באוכלוסייה. חוט השני המקשר בין הקמפיינים הגזעניים הוא ניסיון לסמן את קבוצת המיעוט כאיום קיומי על שאר תושבי העיר

בעוד כשבועיים יתקיימו בישראל בחירות לרשויות המקומיות. בחירות אלו זוכות, על פי רוב, לתשומת לב ציבורית פחותה בהרבה מהבחירות הכלליות לכנסת, זאת על אף שהשפעתן על חיי היומיום של רובנו עשויה להיות משמעותית לא פחות. סיפור דור הפלגה שבפרשת נח מספק הזדמנות טובה לחשיבה מחודשת על תפקידו של המרחב המוניציפלי במדינה יהודית.

ראש הממשלה מוביל בימים אלה מהלך להוריד את אחוז החסימה לקראת הבחירות הקרבות ובאות. אחוז החסימה הועלה מאז קום המדינה ארבע פעמים וכיום עומד על 3.25%. אם תבשיל היוזמה הנוכחית להוריד את אחוז החסימה, ידובר בתקדים מבחינת כיוון השינוי. כיוון זה עומד בניגוד להצהרות ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים שרק לפני שנים אחדות הצדיקו את העלאת אחוז החסימה כחלק מחבילה של חיזוק המשילות

בעוד בכל דמוקרטיה תיקון החוקה הוא תהליך ארוך, שדורש רוב גדול והסכמה רחבה, בישראל הרוב הפוליטי בנקודת זמן ספציפית קובע את כללי המשחק ומשנה אותם לפי צרכיו. הכוח המופרז שנתון בידי הכנסת, שנשלטת בידי הממשלה, ואופן חלוקת הסמכויות, מהווים סכנה אמיתית לדמוקרטיה בישראל

לכאורה, אין למפלגות סיבה מוצדקת להיקלע לגירעונות: מחקר שנערך במכון גילה כי מימון הבחירות בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס למספר הבוחרים. הסיבה העיקרית שהמפלגות בכל זאת מסיימות את מערכת הבחירות בגירעונות גדולים היא התנהלות בזבזנית ולא אחראית בתקופת הבחירות

סקר מיוחד שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בדק כיצד תדורג רשימת מועמדי הליכוד לכנסת הבאה אם הפריימריז היו נערכים בקרב מצביעי הליכוד, ולהלן התוצאות

עם אישור חוק הפריימריז במליאת הכנסת, חשוב להבין- דמוקרטיה היא לא רק פעם ב-4 שנים, היא גם בין לבין בבחירות פנים מפלגתיות - "פריימריז". צפו בסרטון של פרופ' רהט על הצעדים לשיפור מערכת הבחירות הפנים מפלגתית

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בשלילת זכות הערעור על החלטות ועדת הבחירות המרכזית: "הפקרת הזכות הבסיסית ביותר לדמוקרטיה - הזכות לבחור ולהיבחר - לידי גוף פוליטי"; "תקדים מסוכן שעלול להשפיע בעתיד גם על בחירת חברי כנסת חרדים ומהימין הקיצוני"

לאחרונה שמענו על הצעדים המסתמנים בשורות הליכוד שנועדו לבלום את תופעת הליכודניקים החדשים. צעדים אלה, לא רק שהם מעוררי דאגה באשר לפתיחות הרעיונית ולפלורליזם הפנימי של מפלגת השלטון, אף ספק אם הם יועילו. הניסיונות לזהות את הליכודניקים החדשים בתור שמאלנים שרוצים לחדור לליכוד כסוסים טרויאנים ולבצע "השתלטות עויינת" הם מטעים

לפי מדדים חדשים שפורסמו לאחרונה, עולה כי במקרים רבים עמוד הפייסבוק האישי של חברי הכנסת פעיל ומשפיע הרבה יותר מהעמוד הראשי של מפלגתם. כיצד נתונים אלה באים לידי ביטוי ביחס לגודל המפלגה, השקפותיה והאופי בו היא בנויה?

המפלגות בישראל הפכו בשנים האחרונות למוסד מושמץ. בכדי להפוך את המגמה, לעודד מעורבות אזרחית חיובית בפוליטיקה גם בין בחירות לבחירות ולבחור לעצמנו מנהיגים וחברי כנסת שישרתו אותנו נאמנה ויעמדו בקנה המידה הערכי של המפלגה, יש לבזר את שיטת הבחירה

הסיבוב השני בפריימריז לראשות מפלגת העבודה מעמיד לבחירה שני מועמדים שונים בתכלית מבחינת הרקע- ח"כ עמיר פרץ, ותיק חברי הכנסת המכהנים שכיהן בעבר כיו"ר מפלגת העבודה, שר הביטחון ויו"ר ההסתדרות, ומולו השר לשעבר אבי גבאי שלא כיהן כחבר כנסת וצמח בשירות הציבורי ובמגזר העסקי, שם כיהן כמנכ"ל בזק

על ההליך הדמוקרטי השתלטו קבוצות מאורגנות וקבלני קולות. האם הגיע הזמן לעבור לפריימריז פתוחים?

הילארי קלינטון כשלה להפוך לנשיאה הראשונה של ארה"ב. בברזיל ובדרום קוריאה הודחו נשיאות מתפקידיהן על רקע פרשיות שחיתות. לעומת זאת, שלוש מהמדינות המרכזיות באירופה מונהגות כיום על-ידי נשים

אם הפוליטיקה של המאה ה-20 התאפיינה במרכזיותה של המפלגה נראה כי בפוליטיקה של המאה 21 אנו נעים לכיוון של תהליך "פרסונליזציה של הפוליטיקה".

מן הראוי לבטל כליל את חוק ההסדרים משום שהנסיבות שהביאו לחקיקתו לפני שלושה עשורים אינן תקפות מזה שנים, ונזקו עולה על תועלתו.

פריימריז פתוחים מספקים לא מעט יתרונות מבטיחים כמו פתרון לשאלת זהות המנהיג ויצירת התלהבות ועניין ציבורי, לצד סיכונים אפשריים כהיבחרותו של מועמד רדיקלי שלא מייצג את קהל המצביעים הפוטנציאלי של המפלגה.

מקרה הבריטי, הפוליטיקה הממסדית הובסה באמצעות מנגנון ההכרעה העתיק - הדמוקרטיה הישירה שמתווה דרך לקבלת החלטות פופוליסטיות. המענה לכך הוא הדמוקרטיה הייצוגית שמאפשרת לאזרח לבחור את המחליטים הטובים ביותר עבורו.

אין כל הצדקה להטיל הגבלה על משך כהונת ראשי ממשלה. יש לערוך תיקונים ושיפורים אחרים אשר יחזקו את הממשל הדמוקרטי בישראל ויבטיחו את איזון הרשויות הראוי. על כך ראו המלצות המכון הישראלי לדמוקרטיה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה בעד הצעת החוק שתעלה היום (א') לועדת שרים לענייני חקיקה להגדיל את התקציב למפלגות המקיימות פריימריז. החוק הקיים נוהג בסטנדרט כפול ומפלה דווקא את המפלגות המקיימות מנגנונים דמוקרטיים ומאפשרות לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בפוליטיקה.

מחאת קיץ 2011 העלתה על ראש סדר היום את נושא יוקר המחיה, הפערים הכלכליים, הריכוזיות של המשק הישראלי ושליטת "הטייקונים" בו.

ממשלת נתניהו הרביעית מציינת בימים אלו שנה לכהונתה ונדמה שבפרק הזמן הזה היא שברה שיאים של חוסר יציבות פנימי. זאת בשל אחריות ציבורית לקויה והדומיננטיות של "כיבודים" אישיים ואגו על חשבון יעילות שלטונית וטובת המדינה.

היום (א') תדון וועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק המציע להוריד את גיל הבוחר בישראל מ-18 ל-17. צוות התוכנית לרפורמות פוליטיות מסביר את ההשלכות למהלך.   

מספרן של הנשים בכנסת נמצא כיום ברמת שיא וחצה לראשונה את רף ה-25%. אולם על אף העלייה הרציפה והניכרת ברמת הייצוג הנשי בכנסת, היא עדיין נמוכה בהשוואה לרוב המדינות הדמוקרטיות המתקדמות. כך גם שילובן בזירות פוליטיות אחרות.

יוזמת חברי הכנסת לשיפור מעמד הכנסת על ידי שיתוף הציבור נובעת ממקום טוב ומבורך, אבל הכיוון שצריך להילקח הוא אחר.

קראו את מאמר התגובה של ח"כ חיליק בר, סגן יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפלגת העבודה למאמרו של פרופ' גדעון רהט: לשתף אחרת! המתייחס להצעת החוק המבקשת לאפשר לאזרחים שיחתימו 50,000 תומכים להגיש הצעת חוק.

ביום שני הקרוב ייפתח במדינת איווה התהליך הארוך והסבוך שבסופו יבחרו שתי המפלגות האמריקניות הגדולות את מועמדיהן לנשיאות. אחד משני המועמדים הללו יהיה הנשיא או הנשיאה ה-45 של ארצות הברית. מהם בדיוק הפריימריז הנשיאותיים? מה הופך אותם להליך כה ארוך ומורכב? מהו לוח הזמנים שלהם ומי, לעת עתה, המועמדים המרכזיים?

לקראת הצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה על התיקון לחוק תעמולת הבחירות ביוזמת חברי הכנסת יואב קיש וחיליק בר, נשלחה חוות דעת בנושא מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה המבקשת לתמוך בהצעה. 

דוח מבקר המדינה בעניין ההיבטים הכספיים של הבחירות המקדימות חשף מספר ממצאים מדאיגים שיש לתת עליהם על הדעת. אבל יש להביט גם על חצי הכוס המלאה: שיעור המתמודדים שהוטלו עליהם קנסות או שהוזהרו נמצא במגמת ירידה.

חוות דעת חריפה של המכון הישראלי לדמוקרטיה נשלחה לחברי ועדת השרים לחקיקה נגד התיקון המוצע לחוק מימון מפלגות המבקש לשלול מימון ממפלגה הקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל. "נוסח ההצעה נועד להשתיק חברי כנסת ולמנוע ביקורת על מדיניות הממשלה; תמיכה בהצעה היא בגדר ציוד אויבי המדינה בתחמושת נגדה".

הבחירות להנהגת הלייבור בבריטניה עוררו עניין רב כיוון שהמנהיג החדש הוא מהאגף השמאלי-רדיקלי של המפלגה. האם בחירתו נבעה מ"השתלטות עוינת" על המפלגה או שהיא מבשרת תפנית רעיונית בקרב השמאל החברתי, כפי שקורה לאחרונה במקומות נוספים?

מרכז הליכוד הצביע אמש (א') נגד ההצעה לבטל את הפריימריז ולהחזיר את בחירת מועמדי המפלגה לכנסת למרכז. ד"ר עופר קניג מחזיר אותנו לימים שבהם נבחרו מועמדי הליכוד במרכז המפלגה, וטוען שאף ששיטת הפריימריז רחוקה מלהיות מושלמת, בחירות במרכז הן חלופה גרועה יותר ממנה.

בחצי השנה היו ועדות הכנסת משותקות לחלוטין: חקיקה משמעותית לא קודמה ופיקוח פרלמנטרי לא בוצע. הסיבות לכך נעוצות בפגרת הבחירות הארוכה, ומשהושבעה כבר הממשלה – חודש וחצי לאחר הבחירות, התעכב איושן בשל מחלוקת בקרב חלק מהסיעות באשר לחלוקת התפקידים בתוכן. 

השבוע תושבע בכנסת ממשלת נתניהו הרביעית. ממשלה זו נשענת על קואליציה צרה של 61 חברי כנסת. ד"ר דנה בלאנדר מסבירה מהי קואליציה צרה, מה מלמדת ההיסטוריה של ישראל בהקשר זה ומציגה תרחישים אפשריים באשר לעתידה.

לפניכם נתונים וגרפים הקשורים במערכת הבחירות הקרובה, שתתקיים במרץ 2015. את הנתונים אסף ועיבד ד"ר עופר קניג מצוות פרויקט תיקון שיטת הממשל בישראל.

השותפות הקואליציוניות העתידיות הסכימו לבחון את קידומה של הצעת חוק שתאפשר הצבעה של אזרחים ישראלים השוהים בחו"ל. מהם הטיעונים המרכזיים בעד ונגד היוזמה הזו ומה קורה בעולם בהקשר הזה?

היציבות והמשילות לא נועדו רק כדי לחסוך הליכה אל הקלפי. מהלכים אלה הכרחיים על מנת ששרים ישלימו רפורמות ומשרדים יגבשו תכניות ארוכות טווח וכדי שמבחירות לבחירות נוכל לבחון את נבחרינו על סמך הישגים ולא רק על סמך הצהרות וכוונות. 

רוב הקואליציות לאחר בחירות בישראל עד היום היו קואליציות עודפות, דהיינו שהיו שותפות בהן שותפות יותר מפלגות מהדרוש להבטחת רוב מזערי זוכה (61 חברי כנסת). מסתמן כי גם הקואליציה שעומדת לקום לאחר בחירות 2015 תהיה קואליציה עודפת, וכן שהיא תהיה קואליציה סגורה מבחינת הרצף האידיאולוגי. המאמר בוחן את הקואליציות שהוקמו בישראל אחרי בחירות לאור תיאוריות של קואליציות

הוועדה הציבורית לבחינת רפורמה מקיפה בחוק תעמולת הבחירות, אשר בראשה תעמוד נשיאת בימ"ש העליון בדימוס, השופטת דורית בייניש חייבת לעצב מחדש את סדרי תעמולת הבחירות בישראל, באופן שישמר את חופש הביטוי הפוליטי אבל גם ובעיקר יתמודד עם המציאות התקשורתית העדכנית.

חברי הכנסת ה-20 הושבעו לתפקידם. שליש מתוכם הם חברי כנסת חדשים, כמעט רבע הם נשים. כמה חברי כנסת הגיעו מפעילות בשלטון המקומי? כמה עיתונאים? ומהי הסיעה הכי "צעירה"?

תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 מציבות את ראש הממשלה נתניהו בעמדה כמעט ודאית לקראת כהונה רביעית כראש ממשלה, ושלישית ברציפות. נתניהו הוביל את אחד ה"קאמבקים" הגדולים שנראו אי פעם והתוצאות מהוות את הישג השיא של הליכוד תחת שלטונו. עיינו במצגת המנתחת את תוצאות הבחירות עד כה. 

אבק הקמפיין שקע, העם אמר את דברו וכעת עוברת המערכת הפוליטית לתהליך של הרכבת ממשלה חדשה. בימים הקרובים יתייעץ נשיא המדינה עם נציגי הסיעות ויחליט על מי להטיל את התפקיד להרכיב ממשלה. בכך יחל התהליך שבסופו תושבע הממשלה ה-34. מהם הכללים המכתיבים את התהליך הזה ומה מלמד עליו הניסיון ההיסטורי וההשוואתי? 

העדפות הבוחרים הן הגורם הקובע את כוחן היחסי של המפלגות בכנסת. אולם חלוקת המנדטים אינה תרגום ישיר של מספר הקולות שקיבלו המפלגות. קיימות נוסחאות שונות לתרגום קולות הבוחרים למושבים.

יום הבחירות הוא יום שבתון בישראל, בשונה מרוב המדינות הדמוקרטיות האחרות.  קיתונות של ביקורת נשפכו על על כך ונשמעים קולות הקוראים לבטלו בשל הנזק הכלכלי. יתכן שכדי להצדיק את יום השבתון מן הראוי להכריז עליו כיום חגהּ של הדמוקרטיה הישראלית.

לקראת הבחירות לכנסת ביקשנו להעריך את רמת הדמוקרטיה הפנימית במפלגות באמצעות "מדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית". לתפיסתנו, לדמוקרטיה פנים רבות ומפלגות יכולות לבחור לאזן בין ממדיה השונים על פי השקפת עולמן ושיקול דעתן. לקיומה בתוך המפלגות יש כמובן חשיבות רבה. 

האם כדאי להחיל חובת הצבעה בישראל? מה הטיעונים נגד ומה בעד? ומה קורה בעולם בנושא זה?

רגע לפני הבחירות בדקנו בסקר מיוחד מהו הגורם שמשפיע עלינו בעיקר בבחירת הפתק אותו נשים בקלפי והאם יש הבדל בין הבחירות הקודמות לאלה?

מאמר זה עוסק בשאלה האם ייצוג מספרי של נשים בפרלמנט מוביל גם לייצוג מהותי? האם נשים, בשבתן כמחוקקות בפרלמנט, אכן מייצגות נשים בחברה? האם נשים מחוקקות נוטות לקדם אינטרסים של נשים בחברה יותר מגברים מחוקקים? והאם נשים מחוקקות שמות את משימת קידום האינטרסים של נשים בחברה בראש סדר העדיפויות שלהן? מחקר שבחן את עבודת הנשים המחוקקות בכנסת מגלה תמונה מורכבת ומעניינת.

אם סקרי דעת הקהל חוזים נכונה את תוצאות הבחירות, אזי ייצוג הנשים בכנסת יישאר סביב רמת השיא שהוא נמצא בה מאז בחירות 2013. אולם, העלייה בנוכחות הנשית בכנסת אינה מדביקה את הקצב של שיפור הייצוג הנשי בפרלמנטים אחרים.

במערכת הבחירות הזו יחסי יחסי דת ומדינה הם כמו קרוקודיל בשמש. אף אחד לא רוצה להעיר אותו מרבצו, אך באופן בלתי נמנע הוא בקרוב יפער את לועו ויטרוף.

מערכת הבחירות הזו מתאפיינת בבריחה מהבעיות המהותיות של המדינה לטובת עיסוק אישי במועמדים. לעומת זאת, נושא אחד בולט בהיעדרו: סוגיות דת ומדינה, שלמעשה מזמן כבר הפכו לסוגיות דת וחברה. וזה פצצה מתקתקת.

מאמר זה יסקור מחקרים שבחנו את הגורמים האפשריים לירידה בשיעורי הצבעה המאפיינת את ישראל ויציג מיפוי של פרופיל ה"לא מצביעים" בבחירות 2013. סדרת המחקרים הזו מעלה תוצאות מדאיגות באשר לממד השוויון בהשתתפות הפוליטית בישראל.

חוק הבחירות במתכונתו הנוכחית אנכרוניסטי, בלתי מתאים לעידן הטכנולוגי והאלקטרוני בו אנו חיים, ומגביל ללא צורך את נגישות ההצבעה של אוכלוסיות שונות כמו סטודנטים והנוסעים לחו"ל.

בית המשפט העליון אישר את התמודדותם של חנין זועבי ושל ברוך מרזל בבחירות לכנסת ה-20. למעשה, רובן המכריע של החלטות פסילת הרשימות והמועמדים שיצאו תחת ידי ועדות הבחירות המרכזיות בוטלו על ידי בית-המשפט העליון. המאמר מציג את עיקרי הביקורת השיפוטית של ביהמ"ש העליון על החלטות ועדות הבחירות המרכזיות לכנסת ה-18 וה-19 לפסול מועמדים ורשימות בגין העילות המנויות בסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת.

מיהו ראש הממשלה המועדף על מצביעי המפלגות השונות, בפרט מצביעי מפלגות המרכז והמפלגות החרדיות? מי לדעת מצביעי המפלגות יטפל טוב יותר בבעיות הביטחון ובבעיות הכלכליות-חברתיות?

במערכת הבחירות הזו לא עוסקים בסוגיית דת ומדינה. המחיר שנשלם על כך הוא פגיעה בזכויות אדם, בערך השוויון, במעמדה של הדת במדינה ובעקיפין באופייה היהודי של מדינת ישראל.

ועדת הבחירות אינה שונה באופייה מועדות הכנסת והיא מוּטה פוליטית, ולכן גם ההחלטות המתקבלות בה נגועות באינטרסים מפלגתיים, למרות שעומד בראשה שופט בית המשפט העליון. הועדה ממלאת ערב-רב של תפקידים ארגוניים ומעין-שיפוטיים והרכבה אינו מתאים להם. לכן דרוש שינוי ארגוני במבנה הועדה, הרכבה ואופן פעולתה.

לקראת הבחירות הקרובות, אני מבקש להציע דרך התבוננות שונה בשיח הפוליטי: דרך המבקשת להצביע על הסכנות הטמונות באימוץ פוליטיקה קורבנית ועל הצורך לראות בפוליטיקה אמצעי מהותי במסע להמרת המשקפיים הקורבניים במשקפיים ריבוניים.

ב- 29 בינואר בערב נסגרו באופן סופי רשימות המועמדים בבחירות לכנסת ה-20. כעת מתאפשר לשרטט, תוך נקיטת הזהירות הראויה, כיצד תיראה הנבחרת הבאה של חברי הכנסת.

לנוכח ריבוי סקרי הבחירות ראוי לברר מה התועלת שבסקרי הבחירות? עד כמה סקרי הבחירות אמינים? באיזו מידה הם מאפשרים לחזות את תוצאות הבחירות? עד כמה מושפעים המצביעים מהתחזיות המתפרסמות? והאם נכון וראוי לפרסם נתונים של סקרי בחירות לפני ותוך כדי ההליכה אל הקלפיות? מאמר זה מנסה להשיב על שאלות אלה. 

האם תעמולת תשדירי התעמולה בטלוויזיה משפיעים על הכרעת הבוחרים? כיצד הם תורמים לידע הפוליטי שלנו האזרחים ומה קורה בעולם?

חוק הבחירות (דרכי תעמולה) הוא נטע זר במציאות התקשורתית והפוליטית של היום. המחברים מציעים שורה של המלצות לשינוי החוק לקראת הסדר חוצה מדיה.

ישראל חריגה בהיקף המימון הציבורי המוקצה לבחירות – היא מקצה מקורות ציבוריים למימון בחירות יחסית למספר בוחריה יותר מכל מדינה אחרת.  

המאמר סוקר את ההצעה להעניק לעומד בראש הסיעה הגדולה את זכות הראשונים לנסות ולהקים ממשלה, כפתרון אפשרי ליצירת ודאות ביחס לזהותו של ראש הממשלה מיד לאחר הבחירות.

כדי לממן את מערכת הבחירות, המפלגות בישראל מסתמכות בראש ובראשונה על מימון שמעניקה להן המדינה. בבחירות 2013 עמד מימון הבחירות על כ-195 מיליון ש"ח. לכן יש חשיבות רבה לשאלות איזו מפלגה זכאית למימון ומהו גובה המימון של כל מפלגה. אופן חלוקת המימון יכול להשפיע על עיצוב המפה הפוליטית בישראל. מאמר זה דן בסוגיות העיקריות הנוגעות למימון הבחירות בישראל.

בבחירות הקרובות יעמוד לראשונה אחוז החסימה על 3.25%. האם המשֹוכה הגבוהה הזו תרתיע בוחרים מלהצביע למפלגות קטנות? האם היא תקטין את שיעור הקולות המבוזבזים ואיזו השלכה תהיה לה על מידת היחסיוּת של שיטת הבחירות?

בשבועיים הקרובים יקיימו שלוש המפלגות הגדולות (לפי סקרי דעת הקהל האחרונים) פריימריז לקביעת רשימות המועמדים שלהן לכנסת ה-20. שיטת הפריימריז היא הכוללנית והדמוקרטית ביותר, אך יש לה נקודות תורפה לא מעטות.

הבחירות לכנסת העשרים יתקיימו בעוד כחודשיים וחצי, אך כבר השבוע יגיע שלב מתקדם במערכת הבחירות, שבו המפלגות עסוקות בגיבוש רשימות מועמדים. במאמר זה נסקור את השיטות השונות שבהן בוחרות המפלגות את מועמדיהן לכנסת, תוך כדי התמקדות בשלוש המפלגות המקיימות בחירות מקדימות.

הצטרפותו של איש התקשורת ינון מגל לשורות הבית היהודי מעוררת מחדש את הויכוח בנוגע למעבר של אנשי תקשורת לזירה הפוליטית. המאמר בוחן את הרעיון לקבוע בחוק תקופת צינון לעיתונאים כדי למנוע טשטוש גבולות בין התקשורת והפוליטיקה מול העקרון הדמוקרטי של הזכות להיבחר. המסקנה היא שהנושא צריך להיות מוסדר במישור האתיקה העיתונאית ולא על ידי חקיקה של הכנסת.

התפלגויות, פיצולים, "עריקות" – לא משנה איך קוראים לזה, התופעה של מעבר ממפלגה אחת לשנייה רווחת מאוד בפוליטיקה הישראלית. מבט על רשימת חברי הכנסת היוצאת חושף של-14 מהם יש "עבר" בתור חברי כנסת מטעם לפחות מפלגה אחת שונה מהנוכחית.

מפלגות מצב רוח הן מפלגות עונתיות אשר מופיעות ונעלמות כהרף עין מהמפה הפוליטית ומשקפות הלך רוח מסוים בציבור. הצלחתן היא אחת התופעות הבולטות במערכות הבחירות האחרונות.

קיימת אפשרות שהייצוג של המפלגות הערביות יצטמצם ורק מפלגה אחת או שתיים יעברו את אחוז החסימה החדש. אולם מבחינה תיאורטית, מפלגה ערבית מאוחדת יכולה להפוך לאחת המפלגות הגדולות בכנסת. אך שינוי בייצוג של מפלגות ערביות יהיה בעל משמעות פוליטית, רק אם ילווה בשינוי בתרבות הפוליטית הקיימת, כדי שמפלגות ערביות יתפסו כשותפות לגיטימיות לקואליציה.

החסרונות הנובעים מהמצב הקיים בו מונחות אלפי הצעות חוק פרטיות על שולחן הכנסת הם רבים. שימור המצב עלול לקבע את דימויה השלילי של הכנסת בעיני הציבור ואף להחמירו, וכך לפגוע עוד יותר בלגיטימציה של המערכת הפוליטית הישראלית. 

האיחוד בין מפלגת העבודה לתנועה מהווה בשורה טובה לפוליטיקה הישראלית אפילו אם היא לא תביא למפלגות המתאחדות רווח אלקטורלי.

תופעת פיזור הכנסת לפני המועד החוקי מיוחסת, בצדק, לחולשת המערכת הפוליטית. אזרחי ישראל מעדיפים, כך על פי הסקרים, להימנע מבחירות, אולם הפוליטיקאים שמרגישים קושי אמיתי ליישם את מדיניותם – בוחרים לחזור אל העם.

היוזמה הנוכחית של נתניהו להקדים את הפריימריז בליכוד מאירה את היחסים העכורים בין ראש הממשלה לבין מרכז הליכוד והעומד בראשו. האם הפעם הקרע בין מנהיג הליכוד לבין מרכז מפלגתו הגיע לנקודה המעמידה בסכנה את "ליכוד הליכוד"? ומה זה מלמד על התמורות האידיאולוגיות אשר חווה המפלגה בשנים האחרונות? 

הבטן מסרבת להגן על חופש הביטוי של חברת הכנסת חנין זועבי. התייחסותה  לחטיפת הנערים מעידה על חוסר רגישות אנושית שראוי לגלות כלפי כל פגיעה במי שאינו מעורב בלחימה - תהא זהותו אשר תהא. אולם השכל מחייב להתנגד להחלטת וועדת האתיקה של הכנסת להטיל עליה את הסנקציה הכבדה ביותר שעומדת לרשות הוועדה.

ב-29 ביולי החליטה ועדת האתיקה של הכנסת להטיל סנקציה חמורה על חברת הכנסת חנין זועבי (בל"ד), בגין התבטאויותיה בעניין חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בחודש יוני ומבצע "צוק איתן". הסנקציה כללה הרחקה מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה למשך חצי שנה.

המאמר עוסק במספרים, במאפייני ההצבעה ובמגמות המעניינות העולות מניתוח שיעורי ההשתתפות בבחירות לפי יישובים. כפי שנראה, במערכת הבחירות האחרונה, שיעורים ניכרים מבין המשתתפים הגיעו דווקא מהפריפריה, שהתגייסה והצביעה באופן שונה ממגמות העבר.

תוצאות הבחירות המקומיות האחרונות מאכזבות ומדאיגות במיוחד משום שהן מעידות על דלותה של הדמוקרטיה המקומית ועל המקום השולי שהיא תופסת בציבוריות הישראלית. אולם מסתבר כי יש גם פן חיובי לעניין. 

מפלגת העבודה היא "מפלגת אוכלת מנהיגיה". מאז רצח רבין בנובמבר 1995 עבר תפקיד היו"ר  שמונה פעמים (משך כהונה ממוצע של כשנתיים), ואף לא מנהיג אחד הצליח לשמור על תפקידו. האם הפעם יישבר הדפוס ההרסני הזה, ולראשונה זה שנים תצליח מנהיגה מכהנת להיבחר מחדש? 

הבחירות הנוכחיות מסמלות התייצבות של ההשתתפות הפוליטית של האזרחים על רף נמוך יותר מבעבר. מצב עגום זה מדאיג על שום השפעתן הרבה של הרשויות המקומיות על חיי היומיום של האזרח, וכן משום שהשתתפות בפוליטיקה המקומית עשויה להיות מקור להעצמת האזרח ולהגביר את ההשתתפות הפוליטית בכללה.

על אף שהנושאים המקומיים קרובים לליבו של כל אזרח ומשפיעים על חיי היומיום שלו, עדיין רק כמחצית מבעלי זכות ההצבעה טורחים להצביע. האם מגמה זו תימשך גם בבחירות הנוכחיות? מהן הסיבות לשיעור ההשתתפות הנמוך? היכן נרשמו שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר והיכן הנמוכים ביותר בבחירות המקומיות האחרונות? ומה קורה ברשויות הערביות?

רק כ-50% מבעלי זכות הבחירה הצביעו בשתי מערכות הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות. זהו שיעור נמוך במיוחד גם ביחס לעבר: בעבר עמדו שיעורי ההשתתפות בבחירות על כ-80%. בשנות ה-70 החלה ירידה אל מתחת ל-60% ובעשור האחרון חלה ירידה נוספת.

מערכת הבחירות לרשויות המקומיות שתתקיים ב 22.10.2013, מביאה בשורה חדשה לייצוג הנשי בפוליטיקה המקומית, שכן מספר חסר תקדים של נשים מתמודד לראשות הרשויות המקומיות וברשימות למועצות, בכלל זה ברשויות מקומיות ערביות וחרדיות.

 ממצאי מדד הדמוקרטיה 2013 צריכים להדיר שינה מעיני כל מי שהדמוקרטיה הישראלית יקרה ללבו. מתברר שרוב אזרחי ישראל היהודים סבורים שדמוקרטיה אינה אלא "שלטון הרוב". יתרה מכך מתברר שלא כל רוב זוכה ללגיטימציה בדמוקרטיה הישראלית. רק רוב יהודי.

על הטיעונים בדבר היתרונות בקיום משאל עם כתנאי לוויתור על שטחים מאפיל הר גבוה של טיעוני נגד. לא בכדי העדפנו עד היום את הדמוקרטיה הייצוגית על פני הדמוקרטיה הישירה. משאל עם הוא מכשיר כוחני שיחליש את יכולת התפקוד של בית המשפט מצד אחד ויפגע בסמכות הכנסת מצד שני.

מכמה סיעות מורכבת ממשלת נתניהו השלישית? כמה שרים ושרות חדשות נכנסו ומהם מאפייניה המגדריים ביחס לממשלות קודמות? 

העלייה המתמשכת בייצוג נשים בכנסת לא לוּותה עד כה בעלייה תואמת בייצוגן בממשלות. הממשלה החדשה המתגבשת בימים אלה מספקת הזדמנות פז לתקן את המצב גם בזירה זו.

תוצאות הבחירות לכנסת התשע-עשרה משקפות שוב את פלגנותהּ של החברה הישראלית. לנוכח זאת, תפקידן של המפלגות הוא למתן את הקיטוב ולא להחריפו. הנטייה של מפלגות מסוימות להקצין את השיח, לכפות על המיעוט את הכרעת הרוב מבלי להתחשב בזכויותיו, והפסילה מראש של אפשרות שיתוף פעולה עם מפלגות מסוימות שוברות, את הכלים במשחק הדמוקרטי.

נשיא המדינה הטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו ובכך נורתה יריית הזינוק לתהליך שבסופו תושבע הממשלה ה-33. מה מלמד הניסיון ההיסטורי וההשוואתי על תהליך הרכבת הממשלה והאם חלה עם השנים עלייה משמעותית במספר השרים? 

שוויון בין-גושי, התייצבות אחוז ההצבעה, המשך הפיצול הפרלמנטרי, המפלגות הגדולות לא מתאוששות ו....כנסת עתירת חברי כנסת חדשים, נשים, דתיים וחרדים.

עוד לא התפזרו הקונפטי מעל ראשו של יאיר לפיד, וכבר מתחיל מחול השדים של הרכבת הקואליציה. חוסר הוודאות באשר להרכבה גדול, בין השאר בגלל הצלחתה הגדולה של "יש עתיד".

לקראת הבחירות, צוות בראשות פרופ' גידי רהט מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בהשתתפות החוקרים אסף שפירא ומיכאל פיליפוב פיתח את "מדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית", המאפשר להעריך את רמת הדמוקרטיה הפנימית במפלגות בישראל. 

המאמר בוחן את שיקולי ההצבעה של הבוחר הישראלי בבחירות לכנסת התשע עשרה שייערכו בינואר 2013, בהשוואה למערכות בחירות קודמות בשלושה היבטים.

השאלה לפי מה מכריעים הבוחרים בעבור מי להצביע נותרת ללא מענה חד-משמעי. אלו גורמים השפיעו על הבוחר הישראלי ב - 1949 ואלו היום? והאם ניתן לפענח מה באמת קובע כיצד יצביע האזרח?

מדינת ישראל יכולה להתהדר בהליכי בחירות יעילים ותקינים העומדים באמות מידה מחמירות, אולם סובלים עדיין מכמה מאפיינים אנכרוניסטיים. ברשימה זו אנו מצביעים על חמישה מאפיינים כאלה הזועקים לשינוי.  

הבחירות לכנסת התשע עשרה ייערכו ב-22 בינואר 2013. כבר עתה, חודשיים לפני הבחירות, נמצאות המפלגות בעיצומה של מה שהאמריקנים מכנים "עונת הפריימריז". בתקופה זו מגבשות המפלגות את רשימות מועמדיהן לכנסת. מאמר זה יסקור תחילה את מגוון השיטות שבהן המפלגות בוחרות את מועמדיהן, ולאחר מכן יעמוד מקרוב על השיטות הפתוחות יותר, שבהן משתמשות במערכת הבחירות הנוכחית שלוש מפלגות: הבית היהודי, הליכוד ומפלגת העבודה.

מפלגת העבודה בוחרת ביום שני מנהיג חדש. אבל פעם נוספת, כמו בכל פריימריז אחרים שהתקיימו בעשור האחרון, כתם הוטל על הליך דמוקרטי זה. האם זו עילה מספקת לשקול את ביטול הבחירות המקדימות?

האם פיצול סיעות הוא תהליך פסול שיש בו מעילה באמון הבוחר או שזהו אמצעי הכרחי לשמירת מידה מסוימת של גמישות גם במהלך כהונת של בית המחוקקים?

שר הביטחון אהוד ברק הכריז אתמול על פרישתו ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי סיעה נוספים. פרישתם של ברק ושותפיו כבר מכה גלים במערכת הפוליטית ומשפיעה על הממשלה ועל מערכת המפלגות הישראלית. זוהי נקודת מבחן משמעותית למפלגת העבודה, הנמצאת בתהליך היחלשות הדרגתי כבר יותר מעשור.

בכירי היועצים הפוליטיים בארץ ובעולם, אנשי האקדמיה המובילים בארץ ומומחי הסקרים מתריעים מפני אדישות הבוחרים והשפעתה השלילית על הדמוקרטיה. בכתבתם של חן קוטס-בר ובעז גאון שהתפרסמה ב-24 במרץ 2006 במוסף 'סופשבוע' של מעריב ריאיינו השניים את נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר אריק כרמון, העמית הבכיר במכון פרופ' אשר אריאן ועוזרי המחקר יעל הדר וניר אטמור.

כידוע, השלב המקדים של הבחירות הכלליות לכנסת ולראשות הממשלה הוא שלב הבחירות הפנים-מפלגתיות, שבו מועמדי המפלגה לכנסת נבחרים ומדורגים. הבחירות הפנימיות נעשות בצורות מגוונות – החל בפריימריז (שבהם כלל חברי המפלגה בוחרים) וכלה בוועדה המסדרת (שבה ההנהגה המצומצמת של המפלגה קובעת את רשימת המועמדים ואת סדר שיבוצם ברשימה). בחירת המועמדים אינה זוכה למידת החשיפה הציבורית והמחקר האקדמי שהבחירות הכלליות זוכות להם; עם זאת חשיבותה גדולה ביותר בשל השפעתה על התהליך הדמוקרטי ועל ניקיון הכפיים של מועמדי המפלגות לכנסת. לשם בחינת נושא זה ריאיינו את ד"ר גדעון רהט, אשר חוקר את השיטות לבחירת המועמדים במפלגות.

סקרים אינם פסולים: אדרבה, בידיים הנכונות, בשיטות הנכונות ולמטרות הנכונות הם כלי מחקר חשוב ואמין. אך כשהם משמשים לשעשועי תחזיות, להשערות פרועות ולפרשנויות מופרכות – אזי הסקרת רעילה ומסוכנת.

נייר רקע לכינוס הראשון של המועצה הציבורית

נייר רקע לכינוס הראשון של המועצה הציבורית

המרחב הדיגיטלי של תעמולת הבחירות הפך בשנים האחרונות למערב פרוע. בעוד שחוקי התעמולה נוקשים על העיתונות, הרדיו והטלוויזיה, באינטרנט כמעט ואין הגבלות על אופן הפרסום, על שימוש בנתונים פרטיים ועל תקצוב הפרסום. היעדר ההסדרה כבר הוכח ככזה שעלול להטות תוצאות בחירות ולהביא לשימוש של בעלי עמדות כוח בשלטון המקומי בידע שהעירייה כגוף שלטוני צוברת אודותינו.

הציבור בחלק גדול מהערים החזקות בישראל הוא ברובו כזה שמתנגד לעמדות השלטון הנוכחי. לפיכך, אנו עדים לתופעה של ניסיון של תושבי ערים אלו באמצעות נבחרי הציבור ברשויות המקומיות, להשפיע על ההתנהלות במרחב המוניציפאלי באופן הנוגד את עמדות השלטון. בין אם בפתיחת חנויות בשבת, הפעלת תחבורה ציבורית פרטית בשבת או יחס למבקשי המקלט- תופעה זו צוברת תאוצה בשנים האחרונות כחלק ממגמה עולמית ויתכן שתהיה לה השפעה משמעותית על המרחב הציבורי בישראל.

בניגוד למה שנהוג לחשוב- ראשי הערים בישראל הם ברובם חדשים ורק מיעוטם מכהנים למעלה שלוש קדנציות ומעלה. רובם המוחלט גם מגיעים לאחר שכיהנו כחברי מועצה וסגני ראשי ערים, לעומת מיעוט שהגיע מהמערכת הציבורית. ומה בנוגע לייצוג נשים? כאן תמונת המצב עגומה כשבישראל מכהנות רק שלוש ראשות ערים.

בשני העשורים האחרונים ירד אחוז ההשתתפות בבחירות המקומיות לשפל ורק כמחצית מאזרחי ישראל מממשים את זכותם הדמוקרטית. יתרה מכך, דווקא ביישובים הקטנים יותר וביישובים בהם ישנו רוב לקבוצות מגזריות שונות, אחוז ההצבעה גבוה יחסית. צעד אחד שנעשה בכדי להגדיל את שיעורי ההצבעה הוא הפיכת יום הבחירות ליום שבתון כפי שהיה נהוג בעבר. בטווח הרחוק חשוב גם לנקוט צעדים שיגבירו את מעורבות האזרחים בשלטון המקומי ביום-יום ויגדילו את האמון בו  וכן להקל באפשרויות ההצבעה לציבורים שונים.

בשנים האחרונות נחשפנו לעשרות פרשיות שחיתות בהן נקשר שמם של ראשי ערים ובעקבות זאת נשמעים קולות הקוראים לקצוב את כהונתם על מנת למנוע סיאוב ושחיתות. אלא שמתוך 20 מקרים שפורסמו לאחרונה של חשדות לשחיתות של ראשי ערים אותם בדקנו, הרוב התבצעו בכלל בקדנציה הראשונה והשנייה. כמו כן עולה, כי בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות בשנת 2013, למעלה ממחצית מראשי הערים שנבחרו היו ראשי ערים חדשים וכי מספר ראשי הערים המכהנים מספר רב של קדנציות הוא מועט. להגבלת כהונה יש אמנם מספר יתרונות, אך ספק רב אם שמהלך זה יביא תוצאות במלחמה בשחיתות.

ועדות התכנון והבנייה הפכו עם השנים לכר פורה לשחיתות. זוהי לא גזירת גורל. באמצעות שיפור השקיפות, שיתוף הציבור בתהליכי האישור של פרויקטים, חיזוק עצמאותם וכוחם של שומרי הסף והקפדה על מניעת ניגודי עניינים, ניתן לטפל בתופעה ואף לשפר את עבודת הוועדות

שיטת הבחירות הישירה הנהוגה ברשויות המקומיות לראשות העיר המחייבת רוב של למעלה מ-40% מביאה לבזבוז משאבים ולסחר-מכר פוליטי. שיטה מדורגת שבה כל מצביע יוכל לדרג גם את המועמד השני והשלישי המועדפים עליו, יכולה לפתור את הבעיה

קמפיין הבחירות שמנהלת מפלגת כולנו הוא חוקי, לגיטימי ואף חיובי. אלא שהמימון החודשי למפלגות צריך להינתן באופן שיחייב אותן לפעול גם לעידוד השתתפות פוליטית וקשר עם הבוחרים, ולא רק לקמפיינים. לשם כך, נדרש שינוי בחוק מימון מפלגות.

פסק-הדין שיצא לאחרונה מבית-המשפט העליון מתיר את חוק ההדחה המאפשר לכנסת להדיח ח״כ בגין הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזויין נגד ישראל ברוב של 90 ח״כים. האם אין בהכשרה זו משום התעלמות מודעת מכוונות המחוקק לפגוע בנציגי הציבור הערבי בכנסת ובציבור הערבי בכללו? האין זהן פסק-דין המפגין אדישות לפגיעת החוק בתחושת בניה ובנותיה של החברה ולפגיעתו בכוחות המאחדים אותה

לקראת ההצבעה הצפויה על הצעת החוק המבקשת לקבוע, כי המדינה תממן את הליך הפריימריז עבור חברי כנסת מכהנים, נשלחה חוות דעת מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה המסבירה כי מדובר בהצעה שנועדה לקידום תכלית ראויה אך היא יוצרת בפועל מנגנון מפלה ובלתי שוויוני

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בשלילת זכות הערעור על החלטות ועדת הבחירות המרכזית: "כל רוב קואליציוני יוכל לפגוע בזכות לבחור ולהיבחר- החתול שומר על השמנת"

היוזמה הנוכחית להורדת אחוז החסימה עומדת בניגוד להצהרות ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים, שרק לפני שלוש שנים הצדיקו את הצעד כחלק מחבילה של חיזוק המשילות. לא לגיטימי שבכל פעם שמישהו יחשוב ששינוי כללי המשחק הדמוקרטי משתלם לו - הוא ישנה אותו.

נוסח הצעת החוק פוגעת במפלגות המקיימות פריימריז ומפלה בין חברי כנסת מכהנים למתמודדים חדשים

הצעת חוק חדשה בענין מימון הפריימריז יוצרת מנגנון של אי שוויון בין ח"כים מכהנים למועמדים חדשים

הבחירות להנהגת מפלגת העבודה יקבעו האם ימשיך יצחק הרצוג לכהן כיו"ר המפלגה ויו"ר האופוזיציה או שמא ייכנס לתפקידים אלה אדם אחר. ניסיון העבר לא מבשר טובות לבוז'י: כל מנהיגי העבודה שהתמודדו על כהונה נוספת כשלו

תוצאות הבחירות בבריטניה הן בעלות השלכות נרחבות, בעיקר סביב הסכם היציאה מהברקזיט והשלכותיו

המפתח להצלחה טמון בסדר הגודל של ההשתתפות: ככל שיותר אזרחים לוקחים חלק, כך נחלשת השפעת קבלני הקולות וקבוצות הכוח המאורגנות

פריימריז או מפלגות שבהן המנהיג בוחר את הרשימה; איך מעודדים את הציבור לקחת חלק במשחק הפוליטי; ואיך ממציאים מחדש את המפלגה באמצעות כלים דיגיטליים?

העבודה כי בפחות משנתיים הוחלפו בישראל למעלה משליש משרי הממשלה וקיומן של בחירות מדי שנתיים וחצי בממוצע ב-20 השנים האחרונות, מחייבים יציבות בדרג הפקידותי במשרדי הממשלה וביצוע תיקונים בשיטת הממשל.

אמון הציבור במפלגות והשתתפות הציבור בדמוקרטיה המפלגתית נמצאים בירידה. עלינו להשתמש בטכנולוגיה בכדי לשנות את המצב.

הירידה באמון בפוליטיקאים מחייבת אותם לעשות שינויים מבנים שישפרו את יעילות הממשלה והכנסת וישדרגו את המפלגות. זוהי המשימה של הח"כים לשנה החדשה.

לקראת הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט, חוות דעת של חוקרי המכון על הכשלים בהצעה לתיקון סעיף 7א בחוק יסוד: כנסת, המבקשת להרחיב את האפשרות ולהקל על פסילת רשימות לכנסת.

לקראת ההצבעה בוועדה המשותפת הדנה בחוק V-15, מכתב של חוקרי המכון המצביע על הכשלים בנוסח הנוכחי של ההצעה ומציע דרכים לתקנה. מצורפת גם טיוטה של מחקר נרחב בנושא מימון גופים לא מפלגתיים בתקופת בחירות.