הבחירות בחברה הערבית: מפוליטיקה של בחירות לפוליטיקה של יריות
על אף הכפלת מספר הנרצחים בחברה הערבית בשנה האחרונה ואתגר השמירה על נבחרי הציבור, תוכנית החומש למאבק באלימות ובפשיעה בה תקוצץ משמעותית. דווקא עכשיו, לקראת הבחירות והיום שאחריהן, יש למנוע את הקיצוץ ולדאוג יותר לביטחון האזרחים והנבחרים ברשויות הערביות.
Photo: miljko, IStock by Getty Images
בחודשים שקדמו למלחמה, בלטה האלימות המשתוללת בחברה הערבית על סדר היום של כלל הציבור הישראלי, בעקבות מספרי קורבנות הירי שהלכו והאמירו – 244 הרוגים ב-2023. בשבועות שאחרי תחילת המלחמה נדמה היה שהעולם עצר וגם מקרי הירי וההרג התמעטו. אבל זו הייתה עצירה רגעית, ומאז האלימות הולכת ומתגברת, ללא מענה אמיתי. הפשיעה החמורה לא נעלמה בעקבות המלחמה, ויש להניח שאף תתרחב בחסות המשבר החברתי והכלכלי.
בתחילת החודש נרצח בג'דיידה-מכר מהנדס המועצה – משרת ציבור מסור. נסיבות הרצח עדיין נחקרות, אך המקרה הזה הזה מצטרף לשורה של אירועי ירי ואלימות כנגד נבחרי ומשרתי ציבור בשלטון המקומי. האירוע החמור הזה, שאמור היה להיות תמרור אזהרה לקראת הבחירות ברשויות המקומיות שיתקיימו בשבוע הבא, עבר בשקט וכמעט שלא זכה לסיקור תקשורתי. השקט הזה מאותת לארגוני פשיעה שדמם של משרתי ציבור מותר ושהסיכוי שישלמו מחיר על כך נמוך למדי. אנחנו עומדים בפני מעבר מפוליטיקה של קולות ובחירות לפוליטיקה של אלימות ויריות. כלומר, שאפשר להשיג באיומים, בסחיטה, ובהפעלה שרירותית של כוח, את מה שאי אפשר להשיג בהכרעות דמוקרטיות נורמטיביות.
הזכות לבחור, אבן יסוד של הדמוקרטיה המודרנית, כרוכה באופן בלתי נפרד בזכות להיבחר. המצב בו שליחי ציבור מאוימים וצריכים לבחור בין היכולת לשרת את הקהילות שלהם לרצון לחיות בבטחה את חייהם הוא סכנה לחברה כולה. שלטון מקומי תקין ומתפקד בחברה הערבית אינו מותרות. שלטון מקומי אינו רק ארגון לאספקת שירותים עירוניים. הוא בראש ובראשונה זירה להנחלת ערכים דמוקרטיים. אחת החובות של המשטרה ושאר גורמי אכיפת החוק היא להילחם בכל הכוח כדי למגר את התופעה, לעקרה מהשורש ולאפשר חיים דמוקרטיים דרך הבטחת הזכות הזאת. אין כאן פתרונות קסם – בטח שלא ליטול מהשלטון המקומי את סמכויותיו כדי לעקוף את הבעיה. צריך להיאבק יחד כדי לאפשר את קיומם התקין של הבחירות ושל החיים הציבוריים אחריהן. אם נתכופף כעת בפני הפשיעה המאורגנת נשלם על כך מחירים כבדים בהמשך. למרות מצב החירום והמלחמה, אסור להפקיר את החזית הזאת.
על מנת להיאבק באלימות יש צורך במדיניות נחושה ובתקציבים. כבר ב-2021 הקצתה ממשלת ישראל משאבים כחלק מתוכנית חומש למאבק בתופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית (החלטת ממשלה 549). אבל בשנה האחרונה התוכנית מדשדשת, לא מקבלת את המקום הראוי לה בעבודת המשרדים וכן לא מתקיימת הסינרגיה ביניהם.
ודווקא כעת, על אף הכפלת מספר הנרצחים בשנה האחרונה ועל אף האתגר של שמירה על נבחרי הציבור, התוכנית עוברת קיצוץ משמעותי. לצד התוכניות הממשלתיות הנוספות לחברה הערבית מדובר בקיצוץ שהוא פי שלושה מהקיצוץ הרוחבי בשאר המשק. צריך להבין שללא משאבים מתאימים לא יכול להיות יישום יעיל של החלטה 549, שנועדה לשפר אכיפה ופענוח, להרחיק צעירים ממעגלי הפשיעה ולסייע לרשויות המקומיות להגביר את המשילות. להחלטה לקצץ בתוכנית השלכות הרות גורל על העתיד של כלל אזרחי המדינה. על אף שברור לכל שמדובר בעניין של חיים ומוות, פוליטיקאים פוגעים במאמצים למיגור הפשיעה המאורגנת. עדיין לא מאוחר: יש למנוע את הקיצוץ הבלתי-מידתי ולשים את הנושא בחזרה על סדר היום הציבורי והממשלתי.
המלחמה הבליטה את החשיבות בניסוח אמנה חברתית חדשה והאירה את שותפות הגורל של אזרחי המדינה. ראוי למנף את ההכרה המחודשת בביטחון האישי והקולקטיבי כזכות יסוד ובאחריותה של המדינה לספק ביטחון, כדי למחות נגד המציאות ביישובים הערבים בשנים האחרונות. אסור שייווצר מצב שבו אזרחים מפחדים לצאת ולבחור ראש עיר או מועצה ומנגד שהמועמדים יחששו שאם ייבחרו דמם עלול להיות בראשם.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12