בליץ החקיקה של הקואליציה פוגע גם בכלכלה הישראלית

אישור הצעת החוק להחלשת היועץ המשפטי בכנסת, השבוע | Photo by Yonatan Sindel/Flash90

בליץ החקיקה של השבוע האחרון הפך את האיום למציאות: המשק הישראלי נאלץ להתמודד עם שילוב מסוכן של היחלשות מעמד היועצים המשפטיים והביקורת השיפוטית על הממשלה, עלייה תלולה בנטל הביטחוני והנצחת הפטור הרחב משירות בצה"ל.

ההשלכות ההרסניות על הכלכלה הישראלית כבר באות לידי ביטוי בפועל, ולראייה האזהרה שפרסמה השבוע חברת דירוג האשראי מודי'ס, לפיה שחיקה בעצמאות מערכת המשפט או היחלשות מוסדות המדינה והביקורת הממסדית מאיימים על הדירוג של ישראל ויכולים להוות עילה להורדתו.

הורדת דירוג האשראי של ישראל אם וכאשר תקרה תתגלגל מהר מאוד לכיס של כולנו דרך ייקור עלויות האשראי (משכנתאות והלוואות), ייקור עלויות האשראי למגזר העסקי וייקור עלויות גיוס ההון של מדינת ישראל.

חשוב להבין שעצמאות שיפוטית ובלמים אפקטיביים על הרשות המבצעת הינם תנאי הכרחי למשיכת משקיעים ולהבטחת הצמיחה של המשק, משום שהם מספקים ודאות רגולטורית, הגנה על זכויות קניין וריסון החלטות שרירותיות. תקדימי טורקיה, הונגריה ופולין מראים שהיחלשות כזו מתורגמת בטווח הבינוני והארוך לירידה בהשקעות זרות וכאמור גם לפגיעה בדירוג האשראי. כך מתגלגל התהליך שמוביל לייקור עלות גיוס החוב הממשלתי, עלייה בריבית שמשלמים משקי הבית על משכנתאות והלוואות וגם על ריבית גיוס ההון לעסקים.

נוסיף לכך את הזינוק החד בתקציב הביטחון, שזינק מ-3.9% תוצר ב-2019 ל-5.2% ב-2025, לצד כ-5 מיליארד ₪ מתקציב 2026 שהוקצו לכספים קואליציוניים-מגזריים, כל זאת בא על חשבון הוצאות האזרחיות חיונית כגון חינוך, בריאות, רווחה. מחקרי המכון, בהובלת הנגידה לשעבר פרופ' קרנית פלוג, הזהירו כי ללא שינוי כיוון, ההוצאה האזרחית תיפגע בכ- 14% לנפש עד 2034. המשמעות היא פגיעה באיכות ובכמות השירות הציבורי שהממשלה תעניק לאזרחיה.

יתרה מכך, למרות שהחברה החרדית מהווה כ-14% מהאוכלוסייה, תרומתה למימון עלויות הביטחון של ישראל קטנה בהרבה. המשמעות היא שהמגזר היהודי הלא-חרדי מממן את עלויות הביטחון עבור הציבור החרדי בכ-15 מיליארד ₪ מדי שנה. מדובר בעיוות שמכביד עוד יותר על מי שכבר נושא בנטל המיסוי והשירות בסדיר ובמילואים.

שילוב גורמים אלו מבריח מכאן לא רק את המשקיעים הזרים והמקומיים, אלא גם את האוכלוסיות בעלות הפריון והשכר הגבוהים ביותר במשק. גם אלה כבר לא התרעות תיאורטיות, והנזקים כבר נראים בשטח: נתוני הלמ"ס מעידים על כך שב-2025 עזבו את הארץ כ- 69.3 אלף ישראלים, לעומת 19 אלף בלבד שחזרו. כלומר: מאזן שלילי של כ-50 אלף שמצטרף למאזן שלילי של כ-58.7 אלף ב-2024. חמור מכך, בין העוזבים ריכוז בולט של רופאים, מהנדסים ובעלי הכנסות גבוהות, כאשר כל עוזב נוסף מגביר את התמריץ של הבאים אחריו. נתוני רשות החדשנות, שהוצגו בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה ביוני 2026, משלימים את התמונה המדאיגה הזאת: נכון למרץ 2026 רק 62% מעובדי חברות ההייטק הישראליות הפרטיות מועסקים בפועל בישראל, השאר מועסקים בעיקר בארה"ב. חמור מכך: מספר העובדים הבכירים (C-Level) המועסקים בישראל ירד ב-9.6 נקודות אחוז מאז 2019, בעוד שדרת הניהול בארה"ב מתרחבת בהתאם. לא רק כוח אדם טכני עוזב, אלא מוקדי הניהול וקבלת ההחלטות עצמם זולגים מהארץ. באותו כנס התריע ד"ר עדי ברנדר, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, כי איכות כוח העבודה מהווה כבר כיום חסם מרכזי לצמיחה, ופרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר הבורסה לניירות ערך, הזהיר שההייטק הישראלי עלול להפוך ל"דוגמה היסטורית של הזדמנות שהוחמצה" מול תחרות גלובלית גוברת בעידן הבינה המלאכותית". וכל זאת מבלי שהתייחסנו למצוקת המעסיקים בישראל שמתמודדים עם מחסור בכוח אדם מקצועי בשל שיעור המילואימניקים הגבוה שנעדר משוק העבודה לפרקי זמן ממושכים כבר 3 שנים.

שילוב זה של מוסדות נחלשים, תקציב אזרחי מצטמצם, ומעגל הגירה ובריחת הון מהווה סיכון משמעותי שכלכלה מבוססת הון אנושי כמו ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממנו.