"קבל כרטיס יציאה מהכלא" – ישראל כלוח מונופול

ישראל 2026 כמשחק מונופול: מי מקבל כרטיסי הפתעה על חשבון השחקנים האחרים? | התמונה נוצרה באמצעות Gemini (AI) של Google

הוריי אף פעם לא אהבו ששיחקתי במשחק המונופול. המירוץ אחר הכסף, הפערים החברתיים, מעמדו הרם של הבנק – כל אלו היו קרובים מדי לחיים. במקום להנכיח את בעיית חוסר השוויון, כפי שהתכוונה אליזבת מאגי ממציאת המשחק, ההמצאה שלה חינכה דווקא לאימוץ ולשכלול דרכי ההתעשרות.

ישראל 2026 משולה ללוח המונופול המעוות הזה: לכאורה כולם מקבלים מן הבנק את אותו הסכום בצאתם לדרך, אולם במעלה השביל, הפערים הולכים ומתרחבים. זה קונה וזה מוכר; זה כורת בריתות וקואליציות וזה נותר לבדו; זה משרת בכפייה ולזה הרשות נתונה, זה עובד לפרנסתו וזה מיסב אל שולחן המדינה.

העוני היחסי של החברה החרדית, ההסתפקות במועט, המבנים הקהילתיים התומכים, וגם ערכי הצדק והצדקה של מסורת ישראל שמו אותה תמיד באופן אינטואיטיבי בצד הסוציאליסטי והצנוע של המפה הישראלית, ולא בצידו רודף העושר. אולם נראה שהשנים הרבות בהן מדינת ישראל מאפשרת אוטונומיה חרדית רחבה, העברות המיסים הדרמטיות מהציבור העובד והמשרת לציבור שבוחר שלא לקחת חלק בנטל, והעברות התקציבים המהירות והלא שקופות ערב התקציב וערב הבחירות, משנות את התמונה. מדינת הרווחה אמורה לתמוך בחלשי החברה, אולם מיפוי עכשווי של החברה הישראלית דורש הגדרה מחודשת בשאלה מיהם החלשים ומיהם החזקים. האם מי שבוחר שלא לעבוד ולשרת ולהסתמך על ארנקם ושירותם של האחרים הוא החלש או החזק?  

הטיפ המרכזי להצלחה במשחק המונופול התבסס על מה שקראה הממציאה "חוק המונופול" וסודו הוא שתמיד עדיף להשתלט לא על נכסי השוק החופשי-עסקי, אלא על הרכוש והמנגנון הציבורי-ממשלתי. אם הצלחת לשלוט בכל תחנות הרכבת, יכולת הגבייה שלך מן הציבור עולה פלאים. אם תחנות המים והחשמל ברשותך, זה יכול להיות שווה יותר מכל בית או מלון. המנהיגות החרדית ועסקניה, במקום לחנך את אנשיהם לצניעות שיש בה עמל וחריצות, מייצרת עבורם מציאות בה רבים מהם מסתמכים על ממון שבא מכיסם של אחרים. ההכרעה האידיאולוגית-סוציולוגית ללמוד תורה מאבדת את ערכה וקדושתה, כאשר מי שנושא במחיר הכרעה זו אינו הלומד עצמו, אלא ציבור אחר שלא בחר בכך. זו אינה מדינת רווחה המגנה על החלש. זהו מונופול המגן על החזק. 

השבוע שלפה הכנסת עוד אחד מכרטיסי ההפתעה המונחים על לוח המונופול: כרטיס "יציאה מן הכלא" המוענק לבעלי המזל, בעוד האחרים נדרשים להמתין שלושה סבבים עד שיגיע תורם. רק שבמציאות הישראלית ה"סבב" אינו מבוסס רק על המתנה ואינו מוגבל לשלושה. בעוד בעלי המזל עוברים על החוק מבלי להיענש וזוכים בחסינות ממעצר, אחרים יוצאים לחמישה, שבעה ושמונה סבבי מילואים תוך כדי פגיעה בגוף ובנפש, במשפחה ובפרנסה.  

חוק יסוד: לימוד תורה עבר השבוע בכנסת והכריז על מעמדה המרכזי של תורת ישראל. לפתחו של בית המשפט עומדת כעת השאלה איזוהי התורה שנכנסה לחוקה הישראלית. תורה שיש בה ערבות הדדית, צדק וצדקה, צניעות, אהבת הרע, שיש בה אחריות ונשיאה בעול, שיש בה "ששת ימים תעבוד" ולא רק "וביום השביעי שבת". חלילה לנו שהתורה שנכנסה לספר החוקים הישראלי תהיה תורת ניצול האחר ואי הנשיאה עמו בעול. חלילה לנו שלמעודדי ההשתמטות יהיה מונופול על התורה.