באין מבקר: מי ישגיח על המפלגות?
בחירות למבקר המדינה בכנסת, יוני 2026 | Photo by Oren Ben Hakoon/Flash90
מאז תחילת חודש יולי אין לישראל מבקר מדינה. זאת כתוצאה ישירה מהימנעותו של יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, מלפעול ליישום פסק דינו של בג"ץ, שהורה לכנסת לקיים הצבעה חוזרת לבחירת מבקר המדינה. חרף הוראה שיפוטית ברורה ומחייבת, לא הושלם הליך הבחירה, ובפועל נותר מוסד הביקורת העליון של המדינה ללא איוש.
מעבר למהלך הלא-תקין (בלשון המעטה) של התעלמות מפסיקת בג"ץ, הנזק הישיר כתוצאה מהמצב הזה הוא גדול. אי-אפשר לפרסם דוחות חדשים של המבקר, אפילו כאלו שכבר הושלמו בפועל, ואי-אפשר להתחיל בחקירת נושאים חדשים שלא תוכננו מראש. בנוסף, מבקר המדינה גם משמש על פי חוק כנציב תלונות הציבור ובהיעדרו, אי אפשר להוציא צווים להגנה על חושפי שחיתות. המשמעות היא שעובדי ציבור שרוצים לחשוף שחיתות נותרים ללא הגנה משפטית וחשופים לפיטורין או התנכלות.
אבל למבקר יש גם תפקיד קריטי במערכת הבחירות, כמי שמפקח על המפלגות בכמה תחומים שונים. הוא מגיש דוחות על התנהלות המפלגות בבחירות, יכול לקבוע כי מפלגה לא התנהלה לפי החוק ולהטיל עליה קנסות. הוא מוציא הנחיות למפלגות לגבי ניהול ענייניהן הכספיים, מספק להן חוות דעת למפלגות בעניינים שוטפים ובסמכותו לקבוע כי תרומה למפלגה היא תרומה אסורה.
דחוף ומיידי עוד יותר הוא תפקיד המבקר בכל מה שנוגע להליך בחירת המועמדים בתוך המפלגות.
עונת הפריימריז לקראת הבחירות לכנסת ה-26 בעיצומה. מועמדים עסוקים בגיוס תרומות, בשכירת יועצים ומנהלי קמפיינים, מתרוצצים בחוגי בית – והכל במטרה לזכות באמון חברי מפלגתם ולהתברג במקום ריאלי ברשימה לכנסת. אלא שהשנה מערכות הבחירות הפנימיות הללו מתקיימות בנסיבות חסרות תקדים: ללא מבקר המדינה, הגוף שאמור לפקח על חוקיות מימון הקמפיינים.
זו לא תקלה טכנית או בעיה שולית. גם התחרות הפנים־מפלגתית חייבת להתנהל על פי כללי משחק ברורים ושוויוניים. החוק, למשל, מגביל את סכומי התרומות שמועמד רשאי לגייס, קובע תקרת הוצאות כוללת לקמפיין האישי ומטיל חובות דיווח מפורטות. מטרת ההסדר ברורה: לצמצם את השפעתו של הכסף על הפוליטיקה, להבטיח שוויון הזדמנויות בין מועמדים ולחזק את אמון הציבור בהליך הדמוקרטי.
למבקר המדינה יש גם סמכויות רחבות לבדוק את דיווחי המועמדים. במשך שנים פרסם לאחר כל מערכת פריימריז דוחות מפורטים הכוללים חריגות, ליקויים והפרות של החוק. במקרים לא מעטים אף הוטלו קנסות משמעותיים על מועמדים שחצו את תקרות ההוצאות, קיבלו תרומות אסורות או לא קיימו את חובות הדיווח. עצם הידיעה כי הפעילות הכספית תיבדק בדקדקנות יצרה הרתעה חשובה ותרמה לציות לכללים.
השנה, לראשונה מאז הוסדר הנושא בחוק, מנגנון הפיקוח הזה משותק.
למעשה, הכנסת עצמה, שקבעה כי מבקר המדינה יהיה שומר הסף של מימון הפריימריז, מרוקנת מתוכן הוראות שהיא עצמה חוקקה. כללי המשחק נותרים על כנם, אך השופט נעלם מן המגרש. כך, מועמד המקפיד על הוראות החוק עלול להתמודד מול יריב שיבחר לחרוג מהכללים מתוך הנחה שהסיכוי להיבדק או להיענש נמוך מאי פעם. די באפשרות הזאת כדי לערער את אמון הציבור ואת אמון המתמודדים בהוגנות ההליך.
כדי לתקן את המצב הזה, אין צורך בחקיקה, בהקמת וועדות ציבוריות או במנגנוני פיקוח חדשים. כל מה שצריך זה למלא את הוראות החוק ולכבד את פסק הדין של בג"ץ, להשלים ללא דיחוי את בחירתו של מבקר המדינה ולאפשר למוסד לשוב ולמלא את תפקידיו.
דווקא בתקופה שבה גובר הוויכוח על מצבה של הדמוקרטיה הישראלית, אסור להשלים עם מצב שבו אחד ממנגנוני הביקורת המרכזיים של המדינה מושבת בעיצומה של מערכת פריימריז ובחירות. שלטון החוק אינו מתבטא רק בחקיקת כללים, אלא גם בנכונות לקיים אותם.
