לאן הולכים הקולות הפסולים?
ספירת קולות בכנסת, מרץ 2020 | Photo by Olivier Fitoussi/Flash90
לפי סעיף 78 לחוק הבחירות לכנסת והתקנות מכוחו, קולות פסולים יכולים להיות (בין השאר): מעטפות שאינן אלו שסופקו בידי ועדת הבחירות המרכזית או מעטפות שהגיעו לוועדת הבחירות המרכזית באיחור (לאחר תום היום הראשון שלאחר יום הבחירות, אבל זוהי עילת פסילה נדירה); פתקי הצבעה שאינם עונים על דרישות החוק והחלטות ועדת הבחירות המרכזית בהיבטים כמו גודל, צבע וכו'; כל סימן על הפתק או המעטפה המאפשר לזהות את המצביע (סימון או קשקוש נוסף על פתק ההצבעה עלול להביא לפסילתו, אך ועדת הבחירות המרכזית קבעה בעבר כי אפשר להכשיר פתקים כאלה אם נראה שהם הושחתו בכוונה כדי לפגוע בהצבעה ואם אי-אפשר לזהות באמצעותם את הבוחר); מעטפה שיש בה פתקים של רשימות שונות; מעטפה שיש בה 4 פתקים ומעלה של אותה רשימה; פתק לבן ריק, או פתק לבן שלא עונה על ההגדרות שקבועות בחוק לסימון הצבעה על גבי פתק לבן ריק (ר' בהמשך). בנוסף לקולות פסולים של ממש, ישנן גם מעטפות חיצוניות ("מעטפות כפולות") שכלל לא נפתחות (ולא נכללות אפילו בספירת הקולות הפסולים): במקרה שבו יש, למשל, חשד שמי שהצביע במעטפה כפולה הצביע גם במעטפה ובקלפי רגילות, כלומר שיש חשד ל"הצבעה כפולה", המעטפה הכפולה מועברת לבירור נוסף ועלולה שלא להיפתח.
קולות מבוזבזים הם כינוי לקולות כשרים לכל עניין ודבר – כלומר לא פסולים – שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה. בניגוד לקולות פסולים, הקולות המבוזבזים דווקא משפיעים על אופן חלוקת המנדטים – כי הם נכללים במספר הקולות שלפיו מחושב אחוז החסימה, שעומד עד 3.25% מהקולות הכשרים.
כך, למשל, בבחירות 2022 סך כל הקולות הכשרים עמד על 4,764,742, ומתוכו אחוז גבוה-יחסית של 8.8%, שהם יותר מ-417 אלף קולות, היו קולות מבוזבזים שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה – בראשן מרצ, בל"ד והבית היהודי. הקולות שניתנו לרשימות אלה (ולאחרות) נכללו בספירת הקולות הכשרים, ולכן "העלו" מעט את אחוז החסימה, שכאמור מחושב כאחוז מתוך הקולות הכשרים (תאורטית, אם כל הקולות שניתנו לבית היהודי ולבל"ד היו הופכים לקולות פסולים, ולא נכללים בחישוב אחוז החסימה – הוא היה יורד מספיק כך שמרצ הייתה עוברת אותו ונבחרת לכנסת). להרחבה, ראו סקירה על אחוז החסימה והקולות המבוזבזים.
קולות פסולים לא משפיעים על תוצאות הבחירות כלל: כאשר ועדת הבחירות המרכזית מחשבת את מספר הקולות השווה לאחוז החסימה, היא מתעלמת לגמרי מהקולות הפסולים, ומחשבת 3.25% מתוך הקולות הכשרים. ההשפעה הציבורית היחידה של הקולות הפסולים היא שהם נכללים בחישוב אחוז ההצבעה, שאותו מפרסמת ועדת הבחירות המרכזית.
חשוב להדגיש: פתק לבן הוא קול פסול לכל עניין ודבר, ואין בסיס לתפיסה שהוא משמש סוג של הצבעת מחאה או הימנעות.
לצד הפתקים של הרשימות השונות, בכל קלפי נמצאים גם פתקים ריקים (לבנים) שנועדו לשמש כגיבוי, במצב שבו פתקי ההצבעה של רשימה מסוימת אוזלים – בשל בעיה באספקה, חבלה מכוונת או ריבוי מצביעים בקלפי לאותה רשימה.
לפי סעיף 76(ג) לחוק הבחירות לכנסת, אפשר להצביע באמצעות פתק לבן רק אם רושמים עליו בעט בצבע כחול את אות הרשימה (אמת, מחל וכו') או את האות עם שם הרשימה (הדמוקרטים, ישר, הליכוד וכו').
כלומר: למרות התפיסה של פתק לבן כסוג של הימנעות, לא רק שזו לא המטרה שלו, זו גם לא התוצאה שלו: פתקים לבנים ריקים נספרים יחד עם כלל הפתקים הפסולים כך שאין דרך לדעת כמה מצביעים בחרו באפשרות הזאת. למעשה, הצבעה בפתק לבן ריק אפילו משרתת במידה מסוימת את המטרה ההפוכה: היא נספרת בחישוב אחוז ההצבעה, ובהנחה ששיעור הצבעה נמוך מלמד על חוסר אמון במערכת הפוליטית –דווקא אי-הצבעה (המורידה את שיעור ההצבעה) מהווה הבעת מחאה יותר מאשר הצבעה בפתק לבן (המעלה את שיעור ההצבעה).
ואיך זה בעולם? לצד מדינות הדומות לישראל בהקשר הזה, ישנן גם אחרות שבהן לפתקים לבנים (או פתקים אחרים שמציינים הימנעות) יש משמעות גדולה יותר.
בצרפת, למשל, פתקים לבנים נספרים בנפרד, אך אינם משפיעים על תוצאות הבחירות. בבחירות לפרלמנט (האספה הלאומית) ב-2024, בסיבוב הראשון, עמד מספר המצביעים על כמעט 33 מיליון איש – מתוכם כ-268 אלף קולות פסולים ועוד קרוב ל-600 אלף פתקים לבנים.
בחלק מהמדינות יש לפתקים לבנים השפעה של ממש על התוצאות: בספרד, הפתקים הלבנים מתווספים לקולות הכשרים לצורך חישוב אחוז החסימה, ובמדינות שונות בדרום אמריקה ריבוי קולות לבנים יכול אפילו להוביל לבחירות חוזרות.
- הצבעת מחאה: בשל ניכור פוליטי וחוסר שביעות רצון מהמועמדים והמפלגות. שיטות שונות יכולות "לעודד" הצבעת מחאה מסוגים שונים. למשל, במדינות שבהן פתקים לבנים נספרים בנפרד – הצבעת מחאה צפויה להתבטא בעיקר בפתקים לבנים. במדינות שבהן יש חובת הצבעה, ועל מי שלא מצביע מוטלים קנסות וסנקציות (למשל בלגיה, אוסטרליה, לוקסמבורג ומדינות רבות בדרום אמריקה), צפוי שאזרחים רבים שרוצים להביע מחאה יגיעו לקלפי ויטילו פתק לבן או פסול.
- שיטות בחירות מורכבות: הבוחר יכול לבצע יותר "טעויות" שיובילו לפסילת הפתק. למשל, במדינות שבהן מסמנים מועמדים על גבי הפתק, ייתכן שסימון במקום הלא-נכון או סימון מועמדים ממפלגות שונות יוביל לפסילה. חשוב לציין שגם שיטות מורכבות אפשר לעצב כך ששיעור הקולות הפסולים יקטן – למשל, בהצעה של המכון הישראלי לדמוקרטיה לאימוץ "פתק פתוח למחצה", שיטה שבה המצביעים יכולים לסמן מועמדים ספציפיים מתוך הרשימה שבה הם בוחרים, הומלץ שסימון שגוי של מועמדים לא יוביל לפסילת פתק ההצבעה לרשימה (אלא לכל היותר לפסילת הסימון של המועמדים עצמם).
- הליכי הצבעה מורכבים: הכוונה להצבעה בדואר, הצבעה מוקדמת, הצבעה בידי מיופה כוח ועוד. הצבעה בדואר, למשל, דורשת לעתים קרובות חתימות שונות (למשל של המצביע או של פקיד הדואר) שעלולות להיות פגומות, ויש גם סכנה מוגברת שהמעטפות יגיעו באיחור. בישראל סכנות כאלה קיימות בנוגע למעטפות כפולות, אך מלבד זאת הליך ההצבעה בישראל פשוט-יחסית.
- חינוך והסברה ציבורית לקויים: חוסר הבנה לגבי שיטת הבחירות, חוסר ידע פוליטי או שיעורים נמוכים של ידיעת קרוא וכתוב מגבירים את הסיכוי שהבוחרים יבצעו טעויות בעת ההצבעה שיובילו לפסילת קולות.
בבחירות 2022 נספרו 29,851 קולות פסולים, שהיו קרוב ל-0.63% מכלל הקולות.
שיעור קולות פסולים בבחירות לכנסת (%)
במבט היסטורי, שיעור הקולות הפסולים בישראל נמצא בירידה. אפשר לייחס זאת לגורמים כמו התערות העולים בחברה, שיפור בהשכלה ובידיעת קרוא וכתוב, ואולי בשנים האחרונות גם ירידת קרנו של הפתק הלבן (שכאמור אינו נספר בנפרד ולכן לא באמת משמש להצבעת מחאה).
את העלייה בשיעור הקולות הפסולים ב-1996 אפשר לייחס בלי ספק למעבר לבחירה הישירה בשני פתקים, ש"סיבכה" את שיטת הבחירות והייתה חדשה ולא מוכרת. ייתכן שריבוי הקולות הפסולים בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 נובע גם מהצבעת מחאה בציבור הערבי – שבו התרבו בתקופה זו הקריאות להחרמת הבחירות או להטלת פתקים לבנים, במחאה על אירועים כמו מבצע ענבי זעם בלבנון (זמן קצר לפני בחירות 1996) ואירועי אוקטובר 2000.
ההשוואה לדמוקרטיות מבוססות אחרות מלמדת ששיעור הקולות הפסולים בישראל נמוך יחסית. אין זה מפתיע לאור שיטת הבחירות הפשוטה – אזור בחירה ארצי אחד, ושיטת בחירות רשימתית-סגורה ללא סימון מועמדים; הליך הבחירות הפשוט-יחסית (מלבד המעטפות הכפולות); היעדר חובת הצבעה; ושיעור יודעי קרוא וכתוב שהוא אמנם מעט נמוך יותר מהממוצע ב-OECD אך עדיין גבוה מאוד ועומד על כ-98%.
לפי מאגרי מידע בין-לאומיים, ממוצע הקולות הפסולים במדינות ה-OECD עומד על יותר מ-2%, והחציון על יותר מ-1% - לעומת 0.63% קולות פסולים בבחירות האחרונות בישראל. לצד מדינות רבות שבהן, בדומה לישראל, שיעור הקולות הפסולים נמוך מ-1% (למשל קנדה, בריטניה, פינלנד, אסטוניה, הולנד, אירלנד, גרמניה, סלובניה, אוסטריה ונורבגיה), יש מדינות שבהן שיעור הקולות הפסולים גבוה מאוד. לדוגמה, בבחירות האחרונות לפרלמנט בצ'ילה, הגיע שיעור הקולות הפסולים לכמעט 13%, ושיעור הקולות הלבנים לעוד כ-7%. ההסבר הוא ככל הנראה שילוב בין חובת הצבעה, פתק הצבעה מורכב (שבו כל סימון לא נכון של מועמד מוביל לפסילת ההצבעה כולה) והצבעת מחאה בהיקפים גדולים. גם במדינות אחרות שיש בהן חובת הצבעה יש שיעור גבוה-יחסית של פתקים פסולים/לבנים – בבלגיה למשל עמד שיעור זה על 5.63% בבחירות האחרונות.
