ירידה באינפלציה לא תוריד את יוקר המחיה
בשביל להוריד את יוקר המחיה לא צריך לחכות למדד אול להחלטה על הריבית | Photo by Yonatan Sindel/Flash90
מדד המחירים לצרכן שפורסם אתמול ירד ב־0.1%, האינפלציה השנתית ירדה ל־1.1%. לכאורה, בשורה מצוינת למשקי הבית. אלא שהישראלים שמגיעים לסופר, משלמים שכר דירה או מנסים לרכוש דירה, מתקשים להרגיש את השינוי.
למה? משום שירידה באינפלציה אינה ירידה ביוקר המחיה.
המדד מודד את קצב השינוי במחירים, לא את רמתם. אחרי שנים של התייקרויות, אינפלציה נמוכה פירושה שהמחירים עולים, אבל לאט יותר, לא שהם חזרו לרמתם הקודמת. יתרה מכך, חלק מהירידה במדד האחרון נבע מסעיפים תנודתיים, כמו מחירי הטיסות, בעוד הוצאות בסיסיות ממשיכות להכביד על משקי הבית.
ישראל היא עדיין אחת מהמדינות היקרות ביותר ב-OECD. הבעיה אינה רק קצב ההתייקרות, אלא שרמת המחירים גבוהה מאוד ביחס לכוח הקנייה של הציבור. אנחנו משלמים מחירים של אחת המדינות היקרות בעולם, מבלי שכלל האוכלוסייה נהנית מרמת הכנסה מקבילה.וזה לא קשור למדד, זו בעיה מבנית של המשק הישראלי.
משמעות נוספת למדד, המשפיעה משמעותית על יוקר המחיה היא הריבית במשק. החלטה בעניינה תתקבל בשבוע הבא על ידי הוועדה המוניטרית – וככל הנראה לא תהיה זו שתביא את הבשורה.
לכאורה, אינפלציה של 1.1%, הקרובה לגבול התחתון של יעד יציבות המחירים, מאפשרת לבנק ישראל להמשיך בהפחתות הריבית. אלא שבנק ישראל לא יוכל להתייחס רק למה שקורה בירושלים ולהתעלם ממה שקורה בינתיים מעבר לים: בארה"ב, לאחר נתוני אינפלציה גבוהים והצהרות ניציות של בכירי הבנק המרכזי, גוברת ההסתברות להעלאת ריבית בדצמבר.
פערי ריביות בין ישראל לארה"ב משפיעים על שער החליפין ועלולים להחליש את השקל. התוצאה: הייבוא יתייקר, האינפלציה תעלה שוב, ולא תהיה ברירה אלא להעלות שוב את הריבית. לכן יש סיכוי לא רע שבמקום הורדה משמעותית שלה עכשיו, בנק ישראל יבחר בפעולה מדודה.
ומכאן לעניין עצמו: כדי להילחם באמת ביוקר המחיה לא צריך ולא נכון לחכות לפרסום המדד הבא או להחלטה לגבי הריבית.
הכנסת החדשה והממשלה שתקום צריכות להתגייס כדי להוביל שינוי מבני אמתי. לא באמצעות מבצעי הנחות, פיקוח על מחירים או סובסידיות רוחביות, אלא באמצעות רפורמות עמוקות: פתיחת השווקים ליבוא ולתחרות, הסרת חסמי תקינה ובירוקרטיה, טיפול בריכוזיות ובמונופולים, רפורמה בהליכי התכנון והבנייה להגדלת היצע הדיור, והשקעה בפריון העבודה שתאפשר עלייה בהכנסה הריאלית.
ואי אפשר לדבר על הורדת יוקר המחיה בלי לדבר גם על הגדלת מעגל העובדים ומשלמי המסים. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה כלכלה שבה חלק הולך וגדל מהאוכלוסייה אינו מממש את מלוא פוטנציאל ההשתכרות והפריון שלו. שיעור התעסוקה של גברים חרדים בגילי העבודה המרכזיים עומד על כ־54% בלבד, והכנסתם של עובדים חרדים היא מעט יותר ממחצית מהכנסתם של עובדים יהודים אחרים.
פחות עובדים, פחות פריון ופחות הכנסות ממסים פירושם בסיס מס מצומצם יותר, לחץ גדול יותר על תקציב המדינה ונטל כבד יותר על הציבור העובד. במקביל, המשק מפסיד כוח אדם, כישורים ופוטנציאל צמיחה.
לאורך זמן, כלכלה שבה יותר אנשים עובדים, משתכרים יותר ומייצרים יותר, היא כלכלה שיש לה יכולת להוריד את העלויות, לשפר את השירותים ולהקל על משקי הבית.
המאבק ביוקר המחיה אינו עניין של ימין או שמאל, קואליציה או אופוזיציה. בלי קשר לזהות הממשלה שתקום כאן, כנסת חדשה היא הזדמנות להציב יעד משותף: להיאבק בחסמים, בריכוזיות ובאינטרסים שמייקרים את החיים בישראל. בשביל זה לא חייבים ממשלת אחדות, אלא רק יכולת להתאחד סביב מה שמשפיע על החיים של כולנו.
התפרסם לראשונה בישראל היום