מוגבלות בבית הכנסת: ברכת כוהנים בכיסא גלגלים

השו"ת שלפנינו עוסק בשאלה ההלכתית של כוהן קשיש שמפאת גילו אינו מסוגל לעמוד על רגליו ונאלץ להגיע לבית הכנסת בכיסא גלגלים. האחראים במקום הורו לו שמכיוון שאין ביכולתו לעמוד, הוא לא יוכל לשאת את כפיו ולברך את ברכת הכוהנים (הנעשית בכל יום). הוראה זו גרמה לו לדיכאון ומשפחתו פנתה אליי בבקשה שאעיין בה מחדש.

לאחר שעיינתי בסוגיה מצאתי עוגנים יציבים שאפשרו לי להורות לכוהן להמשיך ולהצטרף לאחיו הכוהנים בנשיאת כפיים. מטרת התשובה לבדוק את יחסה של ההלכה אל אדם שהמוגבלות הפיזית מונעת ממנו להישאר בתפקיד ייצוגי שאותו מילא בכל שנות חייו. הדיון כאן הוא, מצד אחד, פרטי ונקודתי ועוסק בשאלה אחת ומיוחדת; בד בבד הוא גם מדגים את היכולת של פוסקי ההלכה להכיר בצרכים המיוחדים של אנשים עם מוגבלות ולהביא בפסיקותיהם לצמצום פגיעות למיניהם באנשים.

הורידו את השו"ת המלא

הפרויקט באדיבות קרן משפחת רודרמן