החרדים, המילואימניקים והגרלות הדיור: שוויון ואי-שוויון בתוכנית "מחיר מטרה"

המחקר בוחן את מידת השוויון והאיזון החברתי בתוכנית "מחיר מטרה" ומתמקד בשני ממדים עיקריים: הייצוג של קבוצות אוכלוסייה שונות בהגרלות הדיור, וההקצאה הייעודית של דירות לקבוצות בעלות עדיפות, ובתוכן משרתי המילואים. מן הממצאים עולה כי אף שהתוכנית נועדה לסייע לזכאים מכלל האוכלוסייה, בפועל דפוסי ההקצאה השתנו לאורך השנים באופן שעשוי לשקף סדרי עדיפויות פוליטיים ומגזריים. בתחילה הוגרלו רוב הדירות באזורים שאינם מזוהים בבירור עם אוכלוסיות מסוימות, אך בהמשך ניכרה עלייה בהיקף הדירות באזורים חרדיים או בפרויקטים שיועדו לציבור החרדי. לעומת זאת, היישובים הערביים סבלו לאורך רוב התקופה מתת־ייצוג, ורק בשלב מאוחר יותר חל שיפור מסוים במידת ייצוגם.

המחקר מראה גם כי מנגנוני העדפה בתוך ההגרלות השפיעו מאוד על חלוקת הדירות בין הזכאים. בפרט, ההקצאה למשרתי מילואים שינתה את מבנה החלוקה, אך לא תמיד סיפקה מענה אפקטיבי לצורכי אוכלוסייה זו, משום שחלק ניכר מן הדירות שיועדו לה מוקמו באזורים בעלי ביקוש נמוך יחסית. רק בשלב מאוחר יותר ניכר מעבר מסוים להקצאה באזורים מבוקשים יותר. לצד זאת, המחקר מצביע על כך שעצם מודל ההגרלות, גם כאשר הוא מיטיב עם קבוצות מסוימות, עלול לפגוע בכלל רוכשי הדירות באמצעות צמצום ההיצע בשוק החופשי והעמקת הפער בין הזוכים לבין מי שנותרים מחוץ לתוכנית.