מדיניות למידה לאורך החיים בעידן הבינה המלאכותית | טיוטה

על רקע השינויים המואצים בשוק העבודה, ובראשם חדירת הבינה המלאכותית, מסתמן צורך בשינוי פרדיגמה ביחס למודל צבירת ההון האנושי של עובדים. בעוד המודל הנוכחי ממוקד בהשכלה בתחילת הדרך המקצועית, השינוי התכוף במיומנויות המבוקשות מגביר את הצורך ברכיב משמעותי של למידה תוך כדי ההשתתפות בשוק העבודה. לאור זאת, גובר הצורך במדיניות לאומית סדורה ללמידה לאורך החיים. זו תאפשר לעובדים לעדכן מיומנויות, לשמר תעסוקה ולהעלות את פריון העבודה.

מחקר זה בוחן את מצבה של הלמידה לאורך החיים בישראל — תחום שבו קיימים כיום שני פערי מדיניות מרכזיים: הפער הראשון הוא היעדר השקעה ציבורית משמעותית בתחום. ביחס להשקעה הממשלתית הממוצעת במדינות ה-OECD בתחום, פער זה נאמד בהיקף תקציבי שנתי של כ-4 מיליארד ש"ח. הפער השני הוא בתפיסה — במדינות המפותחות נהוגה גישה פרואקטיבית הרואה בלמידת מבוגרים בגילי העבודה כלי למניעת אבטלה ולהגברת פריון העבודה של כלל כוח העבודה. לעומת זאת, בישראל המדיניות ממוקדת בהכשרה של מי שמצויים מחוץ לשוק העבודה (אם מאחר שטרם נכנסו אליו ואם מאחר שנפלט ממנו), מתוך הזנחת הצורך השוטף של עובדים בעדכון מיומנויות.

בהמשך לפערי המדיניות, אנו מצביעים על פערי השתתפות בלמידה ביחס למקובל במדינות ה-OECD. כך, על בסיס נתוני סקר PIAAC הבינלאומי, המחקר מראה כי ישראל מפגרת אחרי מדינות ה-OECD גם בשיעורי הלמידה עצמם: שיעור ההשתתפות בהכשרות למידה לאורך החיים של מבוגרים (גילי 25–65) בישראל עומד על 24% בלבד, לעומת 37% בממוצע מדינות ה-OECD — נתון המציב אותה בחמישון התחתון של התפלגות המדינות. עוד עולה מהסקר כי כמיליון איש מעוניינים להשתתף בהכשרה אך נתקלים בחסמים, ובראשם מחסור בזמן ועלות ההכשרה. הניתוח מצביע גם על פערים בולטים בהשתתפות בהכשרות בין קבוצות אוכלוסייה חלשות לחזקות (בייחוד לפי השכלה). לבסוף, נמצאו ענפים עם שיעורים נמוכים של השתתפות בהכשרות לא רק ביחס לענפים אלו במדינות אחרות אלא גם אל מול רמות גבוהות של חשיפה צפויה לבינה מלאכותית — מה שמלמד על פערי מוכנות קונקרטיים לעידן הבינה המלאכותית.

לצד תמונת המצב בישראל, המחקר מציג ניתוח מדיניות של מדינות שקידמו בשנים האחרונות אסטרטגיות לאומיות ללמידה לאורך החיים ובהן סינגפור, צרפת, הולנד, אסטוניה, אוסטריה, אירלנד ודנמרק. ההשוואה מלמדת כי מדינות אלו אינן נשענות על כלי יחיד, אלא משלבות בין מנגנונים שונים המאפשרים לעובד לפנות זמן ללמידה לבין כלים משלימים הנוגעים להעלאת הערך המוסף של ההכשרות. כמו כן, במדינות שנסקרו רווח השילוב בתכנון ובמימון של שלושת בעלי העניין העיקריים באסטרטגיה בתחום הלמידה לאורך החיים — המעסיקים, העובדים והממשלה.

על בסיס ממצאים אלה, המחקר קורא לגבש בישראל מסגרת לאומית רב-שנתית ללמידה לאורך החיים, בשיתוף הממשלה והארגונים היציגים של העובדים והמעסיקים. בתוך כך, מומלץ לפתח מנגנוני מימון ותמרוץ משותפים למעסיקים, לעובדים ולממשלה שיאפשרו לעובדים להמיר זמן עבודה בהכשרה, מתוך הקצאת מקורות תקציביים משמעותיים ובני-קיימא. עוד מומלץ לקדם צעדים משלימים, ובהם התאמת מערך האקרדיטציה ללמידה מודולרית, חיזוק ההכוונה והמודעות הציבורית לצורך בהכשרה, פיתוח היצע קורסים איכותי ומותאם לשוק העבודה, וביסוס מערך מדידה שוטף שיתמוך במדיניות מבוססת נתונים.