מדיניות למידה לאורך החיים בעידן הבינה המלאכותית

על רקע השינויים המואצים בשוק העבודה, ובראשם חדירת הבינה המלאכותית, מסתמן צורך בשינוי פרדיגמה בנוגע למודל צבירת ההון האנושי של עובדים. המודל הנוכחי ממוקד בהשכלה בתחילת הדרך המקצועית, אך השינוי התכוף במיומנויות המבוקשות מגביר את הצורך במרכיב משמעותי של למידה תוך כדי ההשתתפות בשוק העבודה. לפיכך גובר הצורך במדיניות לאומית סדורה ללמידה לאורך החיים, שתאפשר לעובדים לעדכן מיומנויות, לשמר תעסוקה ולהעלות את פריון העבודה.

מחקר זה בוחן את מצבה של הלמידה לאורך החיים בישראל — תחום שכיום טמונים בו שני פערי מדיניות מרכזיים: (1) הפער הראשון הוא היעדר השקעה ציבורית ניכרת בתחום. הפער בין ההשקעה הממשלתית בלמידה לאורך החיים בישראל ובין ההשקעה הממשלתית הממוצעת בתחום זה במדינות ה-OECD נאמד בהיקף תקציב שנתי בסך כ-4 מיליארד ש"ח; (2) הפער השני הוא בתפיסה — במדינות המפותחות נהוגה גישה פרואקטיבית הרואה בלמידת מבוגרים בגילי העבודה כלי למניעת אבטלה ולהגברת פריון העבודה של כלל כוח העבודה. לעומת זאת, בישראל המדיניות ממוקדת בהכשרה של מי שמצויים מחוץ לשוק העבודה (מאחר שטרם נכנסו או מאחר שנפלטו ממנו), בשל הזנחת הצורך השוטף של עובדים בעדכון מיומנויות.

בהמשך לפערי המדיניות, אנו מצביעים על פערי השתתפות בלמידה לעומת המקובל במדינות ה-OECD. על בסיס נתוני סקר PIAAC הבינלאומי, המחקר מראה כי ישראל מפגרת אחרי מדינות ה-OECD גם בשיעורי הלמידה עצמם: שיעור ההשתתפות בהכשרות למידה לאורך החיים של מבוגרים (25–65) בישראל עומד על 24% בלבד, לעומת 37% בממוצע במדינות ה-OECD — נתון המציב אותה בחמישון התחתון של התפלגות המדינות. עוד עולה מהסקר כי כמיליון איש מעוניינים להשתתף בהכשרה אך נתקלים בחסמים, ובראשם מחסור בזמן ועלות ההכשרה. הניתוח מצביע גם על פערים בולטים בהשתתפות בהכשרות בין קבוצות אוכלוסייה חלשות לחזקות (בייחוד לפי השכלה). לבסוף, נמצאו ענפים שבהם שיעורי ההשתתפות בהכשרות נמוכים לא רק לעומת ענפים אלו במדינות אחרות אלא גם לעומת הצפי לרמות גבוהות של חשיפה לבינה מלאכותית — ממצא שמלמד על פערי מוכנות קונקרטיים לעידן הבינה המלאכותית.

לצד תמונת המצב בישראל, המחקר מציג ניתוח מדיניות של מדינות שבשנים האחרונות קידמו אסטרטגיות לאומיות ללמידה לאורך החיים, ובהן סינגפור, צרפת, הולנד, אסטוניה, אוסטריה, אירלנד ודנמרק. ההשוואה מלמדת כי מדינות אלו אינן נשענות על כלי יחיד, אלא משלבות בין מנגנונים שונים המאפשרים לעובד לפנות זמן ללמידה לבין כלים משלימים הנוגעים להעלאת הערך המוסף של ההכשרות. כמו כן, במדינות שנסקרו רווח השילוב בתכנון ובמימון של שלושת בעלי העניין העיקריים באסטרטגיה של למידה לאורך החיים — המעסיקים, העובדים והממשלה.

על בסיס ממצאים אלו, המחקר קורא לגבש בישראל מסגרת לאומית רב-שנתית ללמידה לאורך החיים, בשיתוף הממשלה והארגונים היציגים של העובדים והמעסיקים. בתוך כך מומלץ לפתח מנגנוני מימון ותמרוץ משותפים למעסיקים, לעובדים ולממשלה, שיאפשרו לעובדים להמיר זמן עבודה בהכשרה דרך הקצאת מקורות תקציביים משמעותיים ובני-קיימה. עוד מומלץ לקדם צעדים משלימים, ובהם התאמת מערך האקרדיטציה (ההכרה הרשמית בלימודים) ללמידה מודולרית, חיזוק ההכוונה והמודעות הציבורית לצורך בהכשרה, פיתוח היצע קורסים איכותי ומותאם לשוק העבודה וביסוס מערך מדידה שוטף שיתמוך במדיניות מבוססת נתונים.