כנסים וימי עיון

הכנס לחינוך שותפות ודמוקרטיה בישראל (כנס לאוטמן למדיניות החינוך)

כנס משותף למכון, קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה וכלכליסט, ומתקיים זו השנה השנייה ברציפות. בכנס נאמו בכירי ומובילי המערכות החינוכיות בישראל ביניהם שר החינוך לשעבר, נשיא המכון יוחנן פלסנר ויו"ר קרן לאוטמן.

לרשימת המשתפים, סדר היום וכל המידע על הכנס לחצו כאן
לחצו כאן לכנס דב לאוטמן למדיניות החינוך הראשון

יוחנן פלסנר בפתיחת הכנס
נשיא המכון יוחנן פלסנר פותח את הכנס

בכנס נחשף מחקרו החדש והראשון מסוגו בישראל של הפרופ' עירן הלפרין וצוותו מהמרכז הבינתחומי בהרצליה בקרב מורים והורים לתלמידים במערכת החינוך, שמצא כי המורים בישראל חוששים לדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מעדיפים לדבר על ריאליטי ורבע מהם אף מסכימים כי עדיף שלא ללמד נושאים שבמחלוקת. המחקר כלל 862 מורים ו-558 הורים- יהודים, ערבים, חילונים ודתיים. שיטת המחקר התבססה על מחקר פיילוט ושני סקרים נוספים. 

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין: אני רואה עתיד שבו מפגש עם החברה הישראלית הוא חלק מההכשרה של כל מורה או מורה בישראל. שההשתלמויות יהיו משותפות עם מגזרים שונים ושכל מורה יתנסה לפחות בתקופה קצרה בהוראה בבית ספר במגזר אחר. זה הוא עתיד שבו אני מבטיח לכם שכשאתם תעשו את זה, אני אמחה כפיים. זה עתיד שבו חדרי המורים שלנו יהיו מגוונים יותר, עתיד שבו תפקידי המטה אינם מגזריים בלבד - לא רק חילוני לחילונים וערבים לערבים. זה יהיה עתיד שבו אנחנו מחליטים לוותר על הפחד ומשמשים דוגמה חיה. רק אז נוכל להבטיח לילדנו עתיד של תקווה ישראלי טובה.

מנכ"לית משרד החינוך היקרה האחריות הזו היא לפתחנו ולפתחך, הדרך היא ארוכה אבל עיננו רואות שמעגל השותפים לדרך הולך ומתרחב. אנחנו במאות בתי ספר ואני מאמין בכל ליבי שבסוף הדרך נצליח.

מבקר המדינה, יוסף שפירא: כמבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בחרתי להרים שני דגלים במקבלי דגל הביטחון האזרחי. מאבק השחיתות והדגל החברתי. לאחרונה פרסמנו דוח שהוגש לנשיא המדינה אשר ממשיך לעסוק בקידום הערכים של סובלנות, דמוקרטיה ושיוויון. כפי שציינתי בדוח החוק מבטא את מהותה של מערכת החינוך כגורם שמעצב את דמותה של החברה והתוויותו של השיח הציבורי. במסגרת זו עליה להוביל ליצירת שותפות בין הקבוצות בחברה. בין הליקויים אבקש לחזור על הממצאים שנעשו בישראל מהם עולה תמונת מצב של עמדות אנטי ישראליות בקרב בני נוער והעדר חינוכיים.

שר החינוך לשעבר, שי פירון: "זה נכון, מדינת ישראל צריכה לעשות יותר עבור החינוך לדמוקרטיה אבל אי אפשר להפיל את מלוא האחריות לחינוך לדמוקרטיה על משרד החינוך כיוון שישנם אלמנטים נוספים לו כמו התא המשפחתי והשפעתו. גם משם צריכה להגיע התווית הדרך עבור התלמיד. כמו כן צריך לדעת לקבל את האחר כי האחר הוא אני. כמו כן, כשאנחנו מדברים על שייכות אז רק 51 אחוזים מתלמידי שכבת י"ב בתיכוניים היום מתחברים ברמת הדמעה להמנון המדינה".

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר: "האתגר בקידום חינוך לדמוקרטיה איננו ייחודי רק לישראל. התחזקות מגמות של פופוליזם בקרב דמוקרטיות ליברליות יוצרת אתגר מסוג חדש לעולם המערבי. בכדי להביא פתרונות ושינוי, חובה עלינו לעשות מאמץ מתמשך ולתת לגיטימציה לעיסוק בנושאים המורכבים ביותר תוך קידום שיח של שותפות ואחריות אזרחית.

נשיא האוניברסיטה הפתוחה, פרופ' קובי מצר: ״לצערי אנחנו עדים בשנים האחרונות לוויתור הולך וגדל על המימד הענייני בשיח הציבורי ועל המרתו בתיוגם של בעלי הדעה המנוגדת, שלא לדבר על שונים אחרים, כשייכים למחנה שעמדותיו נשללות אפריורית.

אין ספק שעל מערכת החינוך מוטל תפקיד חשוב במאמץ לעצב תרבות של שותפות מכילה בחברה הישראלית כדי למנוע את שחיקתה של הדמוקרטיה המהותית בישראל. אך יש לזכור שהיכולת להצליח בכך תלוייה לא מעט בנכונותם של רבים וטובים במערכת הפוליטית על כל רמותיה, לשנות את תרבות השיח הציבורי במקומותינו ולספק בכך רוח גבית למאמצי התיקון המתבקשים.

יו"ר קרן לאוטמן, נועם לאוטמן: אבי התגאה בכך שבמפעל אותו הקים עבדו אנשים מכל חלקי החברה בישראל תוך שיתוף, אחווה ורעות. באופטימיות אין קץ האמין כי אפשר לעשות זאת – לשים בצד מחלוקות אידיאולוגיות, הנחות יסוד ודעות פוליטיות ולחבור יחד למען מטרה משותפת – במקרה הזה, שגשוגה של החברה העסקית, ובאותה מידה המטרה יכולה וצריכה להיות שגשוגה של החברה בישראל. אני מניח שחלק מהתופעות שאנו רואים לנגד עינינו היו מדאיגות גם אותו, אבל אני יודע שהוא היה מפציר בנו לא להרים ידיים, לא להניח לחברה בה אנו חיים להדרדר לשנאה, פירוד והדרה, אלא לעבוד ללא לאות כדי למצוא את אותו טוב משותף שראה בסלון ביתו.

לכנס הגיעו אנשי חינוך מכל רחבי הארץ ביניהם מנהלי מחוזות במשרד החינוך, מנהלי בתי ספר, יועצים ומורים אשר שמעו מבכירי המערכות החינוכיות בישראל על מצב מערכת החינוך, עתידה ועל החינוך לדמוקרטיה במדינת ישראל.

קהל נכבד, 

אני שמח לפתוח את כנס דב לאוטמן השני למדיניות החינוך לשותפות ולדמוקרטיה בישראל. הכנס הראשון, בשנה שעברה, סימל את הנחת הנושא במרכז סדר היום של משרד החינוך והעומדים בראשו.

מעבודות המחקר שבוצעו במהלך השנה האחרונה לקראת הכנס מצטיירת תמונת מצב מפתיעה לפיה מורים נמנעים מלעסוק בנושאים מעוררי מחלוקת. בישראל של 2016 סוגיות דמוקרטיות נתפסות כשנויות במחלוקת ולכן המורים חוששים. למדנו שרבים מהמורים מאמינים שההורים ומשרד החינוך אינם חפצים בכך.

יחד עם זאת, ההורים, מצידם, דווקא מצפים שבבית הספר יעסקו בנושאים אלה ויקדמו את החינוך לדמוקרטיה. מדהים להיווכח שכ- 90% מההורים מצפים מהמערכת לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת כמו יחסי יהודים-ערבים, גזענות בחברה הישראלית וסוגיות של דת ומדינה. והמורים מצדם: בדיקה מעמיקה מגלה תמונה כמעט זהה. כ90% מן המורים במדינת ישראל מעוניינים לעסוק בסוגיות הללו. הם גם מקנים לכך חשיבות.

לצד החשש מתגובות ההורים, מורים רבים סוברים שמערכת החינוך מצפה מהם שלא לעסוק בנושאים הללו. הממצא הזה בולט במיוחד בקרב תפיסות של מורים מזרם החינוך הממלכתי-דתי. לדוגמא, כ75% מהם מעריכים שהמערכת מצפה מהם שלא לעסוק בנושא מורכב כמו יחסי יהודים-ערבים.

משרד החינוך, כמו שכולנו יודעים, מעוניין בחיזוק החינוך לדמוקרטיה. וזה בדיוק הרציונל שסביבו בנינו את השותפות עם המשרד לקראת הכנס הזה. לפני כשנה הצגנו לשר בנט את היעדים המשותפים שלנו וקיבלנו ממנו גיבוי מלא. השר הנחה את גורמי המקצוע לעבוד איתנו בשיתוף פעולה וההתגייסות היא מלאה. אני מבקש להודות על כך. למרות שמשרד החינוך מעוניין בחיזוק החינוך לדמוקרטיה, המציאות בפועל היא שמורים מפעילים צנזורה עצמית. למשל, למעלה ממחצית מן המורים מהמגזר הערבי דיווחו שהם מצנזרים בעצמם מידע מהתלמידים למרות שאין הנחייה מפורשת לכך ממשרד החינוך. ממצאים דומים התקבלו גם בסקטורים אחרים.

מהנתונים, אם כן, עולה שקיים פחד בקרב המורים מסוגיית החינוך לדמוקרטיה. והשורה התחתונה של המחקרים היא- שהפחד הזה מ ש ת ק.

כיצד קרה שהפחד מדמוקרטיה התעצם במערכת החינוך ומחליש את העיסוק בחינוך לדמוקרטיה ולאזרחות משותפת? ממתי הפכה הדמוקרטיה למעוררת מחלוקת?

מדד הדמוקרטיה השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה לנו מדי שנה שעדיין, רוב גדול ומוחלט של הישראלים סבור כי הדמוקרטיה היא השלטון המתאים ביותר לישראל ושיש לשמור עליה. אבל, בבואנו לפרוט את הזכויות והערכים המרכיבים את המושג דמוקרטיה - אנו מגלים נקודות חולשה מטרידות מאד. למשל, מעל ל70% מהיהודים בישראל סבורים שהחלטות קריטיות צריכות להתקבל ברוב יהודי בלבד. 59% אחוזים מתנגדים לצירוף מפלגות ערביות לקואליציה. כל קואליציה.

אנחנו מזהים מגמות דומות גם בקרב דמוקרטיות-ליברליות אחרות בעולם. יותר ויותר, הדמוקרטיה נתפסת כמגבלה בהתמודדותו של העולם החופשי עם טרור, ועם אתגרים של גלי הגירה. כתגובת נגד לערכים הדמוקרטיים, מתחזקות מגמות לאומניות ובדלניות. בשיח הציבורי באירופה ובארה"ב מתחזקים הקולות שמדגישים את הפחד מהאחר, ואת הטינה כלפי הדמוקרטיה ומוסדותיה. הפחד הזה דוחק מדינות עם מסורת דמוקרטית מפוארת לזרועות פופוליזם מתלהם ולמתן לגיטימציה לגילויי גזענות. הדרך מכל זה לגילויי אלימות - קצרה. אולי קצרה מאד.

יש כמובן גם קשר להתרחבות הבלתי נתפסת של מהפכת הרשתות החברתיות אשר לעיתים מטילות אווירת אימה ופחד על נשאי מסרים כמו מורים ונבחרי ציבור. החשש מפני אמירה מעוררת מחלוקת שתופץ, לרוב באופן נטול הקשר ובלתי מדויק, הוא חשש אמיתי. אמירה כזאת עלולה להפוך לחרב מתהפכת כלפי אומרה. כתוצאה מכך, רבים נמנעים מכניסה למחלוקות ודיונים. והפחד משתק.

הבסיס לחיזוק מחודש ולמתן תנופה לחינוך לדמוקרטיה בישראל נמצא בהישג יד. העובדה שרוב מוחלט מקרב המורים וההורים מעונינים בהעצמת החינוך לדמוקרטיה מספקת מצע מוצק שמאפשר לחולל שינוי. בנוסף, למרות חששם של המורים "מעמדת המערכת", בפועל מדיניות משרד החינוך היא לחזק את החינוך לדמוקרטיה. ויותר מכך, גם חוק החינוך הממלכתי קובע כי זוהי אחת ממטרותיו.

כל אבני הבניין הנדרשות על מנת להוביל לשינוי אמיתי קיימות. במקום לתת לפחד להמשיך לשתק אותנו, המורים, המנהלים וכל אלו הנמצאים בחזית החינוכית צריכים להבין שיש להם גיבוי ואף שמצפים מהם להעמיק את העיסוק בנושאים הללו.