פרלמנט

סביבתנות: הדאגה לאיכות הסביבה, לשימור הטבע ולמרקם האקולוגי

| מאת:

לסביבתנות (Environmentalism) – הדאגה לאיכות הסביבה, לשימור הטבע ולמרקם האקולוגי יש היסטוריה ארוכת שנים, אולם רק מאמצע שנות השישים חלה התפתחות מואצת של מודעות סביבתנית ופעילות בנושא. במהלך העשורים שלאחר מכן הייתה הדאגה לאיכות הסביבה לנושא מרכזי בסדר היום הציבורי והפוליטי ברבדים אחדים.

לסביבתנות (Environmentalism) - הדאגה לאיכות הסביבה, לשימור הטבע ולמרקם האקולוגי יש היסטוריה ארוכת שנים, אולם רק מאמצע שנות השישים חלה התפתחות מואצת של מודעות סביבתנית ופעילות בנושא. במהלך העשורים שלאחר מכן הייתה הדאגה לאיכות הסביבה לנושא מרכזי בסדר היום הציבורי והפוליטי ברבדים אחדים.

צמיחתן של התנועות הדואגות לאיכות הסביבה קשורה בשינויים ערכיים ופוליטיים אשר אירעו בשנות השישים המאוחרות של המאה העשרים: השגשוג החברתי-כלכלי בארצות המערב הוביל לעלייה ניכרת ברמת החיים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ותרם להיווצרותו של עידן חדש, שבו קיומו הפיזי והחומרי של האדם היה מובטח. לנוכח כך התעוררה השאלה - בעידן שחייו של האדם מובטחים לו, מהי איכות החיים שהוא זכאי לה?

כך נוצר שינוי במדרג הערכים הפרטי והקולקטיבי - מערכים מטריאליסטיים לערכים פוסט-מטריאליסטיים: בהתבסס על פירמידת הצרכים של מאסלו (Maslow) מצא אינגלהרט (Inglehart) כי מי שמימש את הערכים שבבסיס הפירמידה (ביטחון פיזי וקיומי והבטחת צורכי החיים הבסיסיים) יחזיק בערכים פוסט-מטריאליסטיים שבראש הפירמידה (ערכים הקשורים לרצונו של הפרט, ומטרתם סיפוק עצמי ושיפור איכות החיים).

המעבר מדבקות בערכים מטריאליסטיים להשגת ערכים פוסט-מטריאליסטיים הביא עמו שינוי תרבותי, והשינוי בא לידי ביטוי בצמצום האמון והתמיכה במוסדות פוליטיים ובפריחת המודעות לזכויות הפרט. כך חל המעבר מ'פוליטיקה ישנה', הנסבה בעיקרה סביב נושאים כלכליים, ל'פוליטיקה חדשה' או 'פוליטיקה של זהות', שבראש סדר העדיפויות שלה נושאים חדשים - שוויון בפני החוק וזכויות מיעוט, פעילות למען שלום (בעיקר בהקשר המלחמה בווייטנאם והמלחמה הקרה), וכן מודעות לבעיות באיכות הסביבה ולדרכים לפתרונן.

משנות השישים המאוחרות ואילך החלו תנועות חוץ-פרלמנטריות לפעול כשחקניות מרכזיות בפוליטיקה, והן התמקדו במגוון רחב של מטרות - החל במטרות ספציפיות ומקומיות וכלה בנושאים בין-לאומיים. כמובן, הפעילים ביותר בתחום היו חברי 'הדור הפוסט-מטריאליסטי', אשר האידאולוגיות החדשות שלהם הניעו אותם להקים 'תנועות חברתיות חדשות' (New Social Movements - NSMs). תנועות אלו הן 'שחקן קולקטיבי השואף לשינוי חברתי יסודי' (Bomberg: 17), והן אוחזות באג'נדות מגוונות העוסקות בין השאר בדרישה לזכויות מיעוט, בעיקר לנשים, פעילות למען השלום, דרישה לזכויות סטודנטים וכן אקולוגיה ואיכות הסביבה.

לתנועות חברתיות חדשות אלו יש חמישה מאפיינים המבדילים אותן מן התנועות החברתיות ה'ישנות':

  • רקע סוציו-אקונומי: מרבית חברי התנועות החברתיות הישנות היו ממעמד חברתי-כלכלי בינוני, וטווח הגילאים בהם היה רחב. לעומתם מייסדי הקבוצות החברתיות החדשות הם לרוב צעירים משכילים ממעמד חברתי-כלכלי בינוני-גבוה.
  • נטייה לאנטי-מודרניזם, חלק משלילת הערכים המסורתיים של החברה הקפיטליסטית.
  • פעולות שאופיין רדיקלי חדשני: פעילות פוליטית 'קונוונציונלית' (הצבעה, כתיבת מכתבים, תעסוקה במשרה ציבורית) הוחלפה בפוליטיקה של מחאות, הפגנות ושביתות.
  • היעדר שיוך מפלגתי ומשנָה פוליטית-חברתית הקוראת תיגר על החלוקה המסורתית לאידאולוגיות שמאל וימין. ההעדפה היא לתנועות בקנה מידה קטן, אנטי-הייררכי, במבנה ביזורי, המעודד דמוקרטיה ישירה.
  • ההשתתפות בתנועה: בשל האידאולוגיה העומדת בבסיסה של התנועה החברתית החדשה, החברות בה כבר אינה נתפסת כאמצעי להשגת מטרה כלשהי, אלא היא מטרה בפני עצמה.

נוסף על השינוי בערכים, עוד גורמים תרמו להתחזקותן של התנועות הדואגות לאיכות הסביבה ולמרקם האקולוגי:

  • תמורות אקולוגיות: המודעות לתנועות אלו והתמיכה בהן גברו לנוכח השפעתן של תופעות, כגון זיהום אוויר, היכחדותם של מיני צמחים ובעלי חיים, הידלדלות יערות הגשם, החור באוזון והתחממות כדור הארץ, על אורח החיים היום-יומי.
  • תגובה ל'תחלואי העידן המודרני': ההתאגדות של יחידים בעלי עמדות דומות מחוץ למסגרת הפוליטית המקובלת חיזקה את תחושתו של הפרט שביכולתו לעמוד על זכויותיו כנגד גופים כלכליים ומוסדות פוליטיים 'אטומים'.
  • ביטוי למאוויים נוסטלגיים: העידן המודרני המנוכר עורר בפרטים את הרצון לחזור לעידן פשוט יותר. מאוויים 'רומנטיים' אלו זכו לתהודה ולחיזוק במשנתן של כמה מן האידאולוגיות שעניינן איכות הסביבה.

השינוי בערכים בתוך החברה לווה בהתרחבות המודעות לאיכות הסביבה, ושניהם יחד תרמו להפיכת עניין זה למוקד פעילות של ארגונים בחברה האזרחית, מדינות וגופים בין-לאומיים.

פעילות בחברה האזרחית

לארגונים הפועלים למען שימור המרקם האקולוגי יש מגוון רחב של מאפיינים - יש ארגונים מסודרים וארגונים אקראיים, ישנם ארגונים המאופיינים בפעילות קונוונציונלית ואחרים שפעילותם רדיקלית. חלקם מפעילים לחץ חיצוני על המערכת הפוליטית באמצעות הפגנות, כנסים ופרסומים, וחלקם משתמשים בערוצים פנימיים, כמו ייעוץ למשרדי הממשלה והשתתפות בתהליכי קבלת ההחלטות (למשל בוועדות תכנון).

גם מבחינה אידאולוגית יש הבדל מהותי בין הארגונים, ואחת החלוקות הנפוצות היא בין ארגונים המוגדרים 'סביבתנים עמוקים' (Deep Ecology) ובין ארגונים המוגדרים 'סביבתנים רדודים' (Shallow Ecology):

  • הסביבתנות העמוקה היא גישה אקוצנטרית (eco-centric) ביסודה אשר מעניקה עדיפות עליונה לטבע ולצרכיו, ולפיה האדם אינו שולט בטבע אלא הוא יצור אחד מני רבים הקיים בו ותו לא. לפיכך עליו לתעל את פעולותיו כדי שתתאמנה להרמוניה של הטבע.   
  • הסביבתנות הרדודה גם היא מכירה בחשיבותם של צורכי הטבע ובצורך להביא לפתרון של בעיות סביבתיות, אולם גישתה אנתרופוצנטרית (anthropo-centric). העיקרון המנחה אידאולוגיה זו הוא שימור הסביבה והגנה על משאביה למען צרכיו העתידיים של האדם, ולא שמירה על הטבע כשלעצמה.

בהתבסס על מאפיינים מגוונים אלו, התנועות החברתיות החדשות אשר החלו לקום בסוף שנות השישים עדיין ממלאות תפקיד פוליטי רב-חשיבות ורב-השפעה גם בימינו אנו.

להלן סקירה קצרה של סוגי הארגונים:

תנועות חברתיות אקראיות ('grass roots'): תנועות אלו מוקמות על ידי אנשים פרטיים בעלי מודעות לאיכות הסביבה אשר מתאגדים לצורך פעולה מסוימת במקום מגוריהם, לדוגמה כנגד הכחדת בעל חיים או למען שימור נחלים באזור מסוים. תנועות אלו אינן בעלות מבנה מוגדר, הן ספונטניות, לא מקצועיות, ומכיוון שהן מבוססות לא על מוסדות אלא על חברים, הן קיימות כל עוד יש בהן חברים. לעתים הן מעניקות את תמיכתן לקבוצות אינטרס מסוימות או למפלגות, אולם הן נשארות עצמאיות ואין הן מחויבות לארגון מסוים.

חשיבותן של תנועות אלו נובעת מהעובדה שהן מגשרות על הפער בין סדר היום הלאומי לבין בעיות הנוגעות לצרכיה המידיים והייחודיים של הקהילה, אשר פעמים רבות נותרים בלא מענה.

ארגונים לא ממשלתיים (NGOs): בניגוד לתנועות חברתיות אקראיות, ארגונים אלו מאופיינים במבנה ארגוני מבוסס (במידה כזו או אחרת), פעילות מקצועית, הנהגה קבועה, חברים קבועים ומגוון רחב של סדרי יום. הם שונים זה מזה ברמת הרדיקליות שלהם, בנושאים שבראש סדר העדיפויות שלהם ובדרכי פעולתם.

דוגמאות ל-NGOs שעניינם איכות הסביבה:

  • אחד מן ה-NGO הראשונים היה ה-(World Wide Fund for Nature-WWF), אשר נוסד בבריטניה בשנת 1961 בתור ארגון שמטרתו להביא לשימור מינים נכחדים. תחילה נקטו חברי הארגון טקטיקות קונוונציונליות, בשנות השמונים הם החלו במחאה נמרצת יותר, ובשנות התשעים הם הוסיפו את ה'פיתוח בר קיימא' למטרותיהם (על כך ראו בהמשך). באמצע שנות התשעים כלל ה-WWF 28 מרכזים ברחבי העולם וחמישה מיליון חברים.
  • (Friends of the Earth-FoE) נוסד בסן פרנסיסקו ב-1969, ומן ההתחלה אימצו חבריו טקטיקות קיצוניות יותר מה-WWF, במטרה להסב את תשומת הלב הציבורית לנושאי איכות הסביבה. בשנת 1971 נוסד ה-FoE International, המייצג קואליציה של מעל חמישים ארגונים, בלא מוקד מרכזי או מקור סמכות אחד. המבנה הפדרטיבי של הארגון מאפשר במדינות שונות דרכי פעולה שונות: יש מדינות שבהן חברי ה-FoE מבקשים להשפיע מבפנים באמצעות ייעוץ ושיתוף פעולה עם מוסדות ממשלתיים, ובמדינות אחרות ההשפעה מתבצעת מן החוץ, קרי בניסיון להשפיע על דעת הקהל ודרך אמצעי התקשורת.
  • ה-NGO הידוע ביותר, Greenpeace, החל את דרכו בצפון אמריקה בשנת 1971 בתור תנועת מחאה אנטי-גרעינית. באמצע שנות השבעים הרחיב הארגון את מדיניותו והעמיק את דאגתו לאיכות הסביבה בכלל; ובזכות התהודה העולמית שזכתה לה מחאתו, בשנת 1979 הוקם ארגון הגג Greenpeace International. מאז ביסוס פעולתו ועד ימינו Greenpeace נודע בפעילותו הישירה וה'רדיקלית'; הפעילים אף מתעדים את עבודתם והיא מועברת לאמצעי התקשורת. יש הטוענים כי אופן פעילות זה מושתת על אידאולוגיה רדיקלית אשר אינה מתאימה את עצמה למציאות הקיימת. ייתכן שמשום כך חברי הארגון נוקטים אופני השפעה חיצוניים בלבד, אינם שואפים להשפעה פנימית, ולכן הם משתפים פעולה עם הממשל לעתים נדירות בלבד.

בשנים האחרונות המודעות לסביבה זוכה לפריחה במגוון רחב של גופים בחברה האזרחית. כך למשל ב-7 ביולי 2007 נערך אירוע ה-Live Earth, במטרה להעלות את המטרות בעניין איכות הסביבה אל ראש סדר העדיפויות של השיח הציבורי ולעודד פעילות בנושא בכל רחבי העולם.

פעילות לאומית ואזורית

ככל שנזקי איכות הסביבה החלו לתת אותותיהם, וככל שגברה מודעות הציבור לנושא, החלו קריאות לחקיקה למען שימור הטבע, ולחקיקה זו יש שני תפקידים: תפקיד רגולטורי ותפקיד מפקח על המדינות.

  • ארצות הברית הייתה מן המדינות הראשונות בעולם שהחלו בפעולות חקיקה בתחום איכות הסביבה. כבר בשנות השישים והשבעים הועברו חוק אוויר נקי וחוק המים הנקיים וכן הוקם גוף פדרלי מאחד במיוחד לצורך מטרה זו, הנציבות הפדרלית לענייני איכות הסביבה (Environmental Protection Agency - EPA).
  • באירופה החלה החקיקה הדואגת לשימור הטבע כעשור לאחר ארצות הברית, אולם היום היא מן המתקדמות בעולם. החקיקה המשותפת, אשר חלה על כל מדינות האיחוד, מתנהלת במסגרת הפרלמנט האירופי (EP), ונושא איכות הסביבה הוא הנושא אשר זוכה בציבור לתמיכה מרבית למען פעילות משותפת בין מדינות האיחוד. הגדרת תפקידו של ה-EP בנושאי חקיקה מאפשרת לחתום על אמנות, להטיל עונשים כבדים וליצור סטנדרט אחיד בחקיקה בנושא איכות הסביבה, והיא מבטיחה המשך חקיקה בתחומים סביבתניים. גם ל-OECD יש סטנדרטים שעניינם איכות הסביבה, אולם אין ביכולתו לאכפם, והם אינם תנאי להצטרפות אליו.

פעילות ברמה בין-לאומית

ההבנה בדבר החשיבות והדחיפות של בעיות איכות הסביבה הובילה למסקנה שנושא איכות הסביבה הוא עניין של כלל הקהילה הבין-לאומית (בשל היותו טובין משותף), ולכן לשם פתרון בעיות בעניין נדרש שיתוף פעולה.

בשנת 1972 כינס האו"ם את ועידת כדור הארץ בסטוקהולם, ומסקנותיה העניקו לגיטימציה פוליטית לעסוק בנושאי איכות הסביבה - הן ברמה הלאומית הן ברמה הגלובלית. בסופה של הוועידה הוקם ה-(United Nations Environment Program-UNEP), ומטרתו העיקרית היא לסקור את מצבה של הסביבה העולמית, לפתח מדיניות להגנת הסביבה ולקדם שיתוף פעולה בין-לאומי בתחומי הסביבה.

בוועידת סטוקהולם גם הוסכם בפעם הראשונה על חשיבותו של המושג 'פיתוח בר קיימא' (Sustainable Development): 'פיתוח העונה על צרכי ההווה מבלי להתפשר על יכולתם של הדורות הבאים לענות על צורכיהם' (אתר נציב הדורות הבאים: http://www.knesset.gov.il/sponsorship/future/data/Development.asp). מושג זה כולל שלושה מוקדים - סביבה, חברה וכלכלה - ובכל אחד מהם הוא מסמל אורח חיים ומהות שיכולים להתקיים לאורך זמן, מתוך השארת מרחב בחירה, רחב ככל האפשר, למען הדורות הבאים. אחד הביטויים המעשיים לתפיסה זו הוא הקמתן של 'נציבויות הדורות הבאים' בפרלמנטים בעולם כולו, גופים שתכליתם היא בחינה כיצד החוקים אשר הפרלמנט מחוקק עתידים להשפיע על הדורות הבאים.

בהתכנסותה השנייה של ועידת כדור הארץ, בשנת 1983, הוקמה הנציבות העולמית לסביבה ולפיתוח (World Commission on Environment and Development - WCED) בראשותה של גרו הרלם ברונטלנד (Brundtland). בדצמבר 1987 פרסמה הנציבות את דוח ברונטלנד וכותרתו 'עתידנו המשותף'. ממצאי הדוח הכירו באופן רשמי באחריותה של האנושות למצבה הירוד של הסביבה ובמחויבות המשותפת של כל תושבי כדור הארץ לשינוי. מסקנותיו העיקריות של דוח ברונטלנד קוראות למדינות העולם להתחשב במסגרת שיקוליהם הכלכליים במדיניות ה'פיתוח בר קיימא', להגביר את התיאום והשיתוף בין מדינות העולם, לצמצם את הפגיעה במשאבים הטבעיים, להקטין את הצריכה במשאבים הטבעיים ולשנות את אופי הצמיחה כדי שתהיה צמיחה בת קיימא.

עשור לאחר מכן, בשנת 1992, נערכה בריו דה ז'נרו עוד ועידת כדור הארץ, והיא עמדה בסימן הקשר בין בעיות איכות הסביבה לבין הכלכלה העולמית ונושאי צדק חברתי. בהצהרת ריו, מסמך המכיל 27 עקרונות של פיתוח בר קיימא, הוחלט בין השאר להגביר את הדמוקרטיה ברמה המקומית, להדגיש את חופש המידע והשקיפות ולהתחשב בהשפעות הצפויות על הסביבה במכלול חישובי הפיתוח העתידיים. הצהרת ריו גם דנה באחריות לטיפול בנושא באמרה כי 'בשל התרומות של המדינות להידרדרות הסביבה העולמית, לכל המדינות יש אחריות משותפת אך לא זהה', והיא הטילה את מרבית האחריות על המדינות המפותחות.

הצהרה על סדר היום של המאה העשרים ואחת, המכונה 'אג'נדה 21', היא תכנית פעולה מקיפה וכוללת המושתתת על עקרונות הצהרת ריו, בהדגישה דרכים אופרטיביות להשגת פיתוח בר קיימא בעולם המתפתח.

על רקע בעיית ההתחממות של כדור הארץ נכרתה בשנת 1997 אמנת קיוטו, והיא הציבה לה ליעד להפחית ב-5% את ייצור הגזים בעולם. הרעיון המכונן של אמנה זו הוא שלזיהום יש מחיר כבד, והוא מתבסס על ההנחה שבני האדם נוטים לפעול בלא להתחשב בהשלכות השליליות הנלוות לפעולותיהם. כן הוחלט כי רק המדינות אשר הוכרזו בעבר אחראיות לזיהום, כלומר המדינות המתפתחות, יחויבו לנקוט צעדים להפחתת פליטת הגזים. ברם, לא כל המדינות הסכימו לחתום על האמנה: ארצות הברית למשל סירבה לחתום בתואנה שהדבר יפגע פגיעה קשה בתעשייתה, ולכן לשם שוויון יש לחייב גם את המדינות המתפתחות - ובראשן סין - לחתום על האמנה.

אף על פי כן, היום ישנן מדינות בארצות הברית אשר אימצו את עקרונות אמנת קיוטו והן נוקטות צעדים כדי לצמצם את פליטת הגזים בתחומיהן. גם באירופה הייתה האמנה לגורם משפיע על התוויית המדיניות בנושא, משום שכל מדינות האיחוד האירופי חתמו עליה, וכעת הצעדים לשמירה על הסביבה הם במידה רבה אחד מתנאי הקבלה לאיחוד האירופי. נוסף על כך, בעקבות הלחץ האירופי גם כמה מן המדינות המתפתחות אימצו צעדים מתונים למען אותה מטרה.

בשנת 2002 כונסה ועידת כדור הארץ ביוהנסבורג והייתה המשך ישיר לוועידת ריו - גם היא עמדה בסימן הצבת יעדים ליישום של מדיניות פיתוח בר קיימא. מרבית הישגיה של הוועידה היו ברמת ההצהרה: רוסיה הצהירה כי היא מעוניינת לאשרר את אמנת קיוטו, נקבעו יעדים לשיקום עתודות הדגה, וכן הוגדר יעד לצמצום מספר האנשים החיים בתנאי תברואה לקויים או בלא נגישות למי שתייה. אחד ההישגים המשמעותיים של הוועידה היה ההכרה במעמדם של הסכמים סביבתיים בין-לאומיים השווה למעמד ההסכמים של ארגון הסחר העולמי.

 משנות השישים המאוחרות ועד ימינו אנו חל שינוי ניכר בפניה של הפוליטיקה בכללותה - הפוליטיקה החדשה, המושתתת על ערכים פוסט-מטריאליסטיים, צמחה וכוחה התעצם. היום הפעילות הסביבתנית למען שימור הטבע, אשר יש לה ביטויים רבים ומגוונים - החל בהתארגנויות מקומיות ולא מחייבות, עבור בפוליטיקה בקנה מידה לאומי וכלה בקנה מידה בין-לאומי - ניצבת בראש סדר היום של מרבית מדינות העולם, והן משתפות פעולה למען עתיד טוב יותר.

 צפריר, גזית, 2000. 'מודעות סביבתית: שורשיה ומרכיביה כתופעה גלובלית עולה', עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים.

Bomberg, Elizabeth, 2000. Green Parties and Politics in the European Union, London: Routhledge.

Inglehart, Ronald, 1977. The Silent Revolution: Changing Values a Politics, N.J.: Princeton University Pressnd Political Styles among Western Politics, N.J.: Princeton University Press.

Radcliffe, James, 2000. Green Politics: Dictatorship or Democracy?, N.Y.: St. Martin's Press.

Roberts Jane, 2004. Environmental Policy, London: Routhledge.

Princen, Thomas, 1994. 'NGOs: Creating a Niche in Environmental Diplomacy', Thomas Princen and Matthias Finger (eds.), Environmental NGOs in World Politics, London: Routhledge: 29-48.

אג'נדה 21 והצהרת ריו. רקע, תקציר והיבטים ישראליים: http://www.knesset.gov.il/sponsorship/future/data/Development1.pdf

נציב הדורות הבאים:
http://www.knesset.gov.il/sponsorship/future/data/Development.asp

Activities of the European Union - Environment: http://europa.eu/pol/env/index_en.htm

Agenda 21: http://www.unep.org/Documents.Multilingual/Default.asp?DocumentID=52

Greenpeace Intentional: http://www.greenpeace.org/international

Friends of the Earth: http://www.foe.org

Johannesburg Summit: http://www.un.org/jsummit

United Nations Environment Program: http://www.unep.org

U.S. Environmental Protection Agency: http://www.epa.gov

World Wide Fund for Nature: http://www.panda.org