בחירות 1992

הבחירות לכנסת ה-13

23.6.1992

מספר בעלי זכות הבחירה

3,409,015

אחוז החסימה

1.5%

סך הכל מצביעים

2,637,943

מספר הקולות הכשרים

2,616,841

שיעור ההצבעה

77.4%

table
מפלגה קולות מושבים (מנדטים) אחוז הקולות רשימת מועמדים מצע
מפלגת העבודה 906,810 44 34.7 המועמדים המועמדים מצע מצע
ליכוד 651,229 32 24.9 המועמדים המועמדים מצע מצע
מרצ 250,667 12 9.6 המועמדים המועמדים מצע מצע
צומת 165,366 8 6.4 המועמדים המועמדים מצע מצע
מפד"ל 129,663 6 5.0 המועמדים המועמדים מצע מצע
ש"ס 129,347 6 4.9 המועמדים המועמדים
יהדות התורה 86,167 4 3.3 המועמדים המועמדים
חד"ש 62,546 3 2.4 המועמדים המועמדים מצע מצע
מולדת 62,269 3 2.4 המועמדים המועמדים
מד"ע 40,788 2 1.6 המועמדים המועמדים
התחיה 31,957 - 1.2 המועמדים המועמדים מצע מצע
הרשימה המתקדמת לשלום 24,181 - 0.9 המועמדים המועמדים
המפלגה הליברלית החדשה 16,669 - 0.6 המועמדים המועמדים
גאולת ישראל 12,851 - 0.5 המועמדים המועמדים
התנועה לדמוקרטיה ועלייה 11,697 - 0.4 המועמדים המועמדים
גמלאים, עולים וקשישים 8,327 - 0.3 המועמדים המועמדים
תנועת נפגעי משכנתאות 5,962 - 0.2 המועמדים המועמדים
פיקנטי 3,750 - 0.1 המועמדים המועמדים
התורה והארץ 3,708 - 0.1 המועמדים המועמדים
על גלגלים 3,355 - 0.1 המועמדים המועמדים
מפלגת נשים 2,886 - 0.1 המועמדים המועמדים
התקווה 2,053 - 0.1 המועמדים המועמדים
מפלגת החוק 1,734 - 0.1 המועמדים המועמדים
תנועה להתחדשות בישראל 1,336 - 0.1
ציפור 523 - 0.1 המועמדים המועמדים

אודות מערכת הבחירות לשנת 1992

הכנסת השתים עשרה הייתה מהסוערות ביותר בתולדות המדינה: היא החלה בממשלת אחדות, אך באמצע תקופת הכהונה פרשה מפלגת העבודה מהממשלה ובהצבעת אי-אמון הפילה את ממשלת שמיר. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בתולדות המדינה שבה ממשלה נפלה בהצבעת אי-אמון. פרס ומפלגת העבודה כשלו בהרכבת ממשלה חלופית, ושמיר המשיך לכהן בראש קואליציית ימין צרה. ואולם התמרונים הפוליטיים שהתרחשו לאחר נפילת הממשלה (שזכו לכינוי "התרגיל המסריח") הפחיתו עוד יותר את אמון הציבור במערכת הפוליטית. גל של מחאות ציבוריות, בכותרת "מושחתים נמאסתם", הפעיל לחץ כבד על הפוליטיקאים והביא לידי אימוץ רפורמה בשיטת הממשל ("חוק הבחירה הישירה"), לפתיחת הליכי בחירת המועמדים לכנסת (אימוץ פריימריז) במפלגת העבודה ואף לתעמולת בחירות המאופיינת בפרסונליות גבוהה מתוך הדגשת התחרות בין המועמדים: רבין בעבודה מול שמיר בליכוד. הנושאים העיקריים שעמדו על סדר היום היו טוהר הכפיים בפוליטיקה והשיחות עם נציגי אש"ף.

מתוך 25 רשימות שהתמודדו בבחירות, רק 10 מפלגות הצליחו לעבור את אחוז החסימה, שלראשונה עמד על 1.5%. מפלגת העבודה (44 מושבים) הצליחה לראשונה מאז 1973 לגבור ברוב בולט על הליכוד (32 מושבים), ומפלגות השמאל, שהתאחדו ברשימה משותפת (מרצ), זכו להישג נאה של 12 מושבים. לעומתן ירדו מפלגות הימין בכוחן. הרשימה שנפגעה במידה הרבה ביותר מאחוז החסימה החדש הייתה התחייה, שכשלה להיכנס לכנסת, ויוצאת דופן בימין הייתה צומת, בראשותו של רפאל איתן, שקיבלה 8 מושבים בעיקר הודות לתדמיתה נקיית הכפיים.

תוצאות הבחירות הבהירו שלגוש השמאל (עבודה, מרצ, חד"ש ומד"ע) יש בלוק חוסם של 61 חברי כנסת, אבל רבין פסל על הסף שיתוף פורמלי של המפלגות הערביות בקואליציה. לפיכך נפתחו שיחות קואליציוניות עם ש"ס, והיא הצטרפה לממשלה. הממשלה נשענה אפוא על קואליציה צרה של שלוש סיעות שלהן רוב של 62 מושבים. בקואליציה תמכו מבחוץ, לראשונה בפוליטיקה הישראלית, חד"ש והמפלגה הדמוקרטית הערבית.

 

קישורים בנושא

גיורא גולדברג, הבוחר הישראלי - 1992. ירושלים: מאגנס, 1994.

אברהם דיסקין, הבחירות לכנסת ה-13, ירושלים: המכון לחקר ישראל, 1993.

שרה אוסצקי-לזר, הבחירות לכנסת ה-13 בקרב הערבים בישראל: יוני 1992. גבעת חביבה: המכון ללימודים ערביים, 1992.


Asher Arian and Michal Shamir (eds.), The Elections in Israel 1992, Albany: State University of New York Press, 1994.

Daniel J. Elazar and Shmuel Sandler (eds.), Israel at the Polls 1992, Lanham: Rowman and Littlefield, 1995.