מאמר דעה

קאסטה אחרת

או: למה אין שחיתות במערכת המשפט

| מאת:

בכנס שנערך במרכז לאתיקה על אתיקה של שופטים בלטה ההסכמה בין הדוברים על היעדרה של שחיתות ממערכת המשפט. היה מי שטען לקיומן של 'קליקות', או להעדפת נציגי המדינה או עורכי דין בעלי שם; היה מי שהלין על פסקי דין ארוכים מדי הנכתבים מתוך מגמה של קידום אישי; נושא שחזר ונשנה היה נחישות יתרה של שופטים לעודד פשרות במשפטים; הוזכרה כמובן התמשכות ההליכים בבתי המשפט. אין ספק – ישנן בעיות רבות במערכת. שחיתות, החרו-החזיקו הנוכחים אחר הצהרתה של השופטת טובה שטרסברג-כהן נציבת קבילות הציבור לשעבר – אין.

לנוכח סיפורי השחיתות המציפים אותנו השכם והערב – סביב שולחן הממשלה, ברשויות המקומיות, במנהל מקרקעי ישראל ואפילו בתחום הספורט – עולה השאלה כיצד זרוע אחת של מערכת השלטון נשארת כה מחוסנת מפני התופעה הפושה בשאר הגוף ואין לה תרופה. אולי אם נצליח לדלות את ההסבר להיעדר השחיתות בזרוע השופטת נוכל להקדים ולמנוע שחיתויות במערכות השלטון האחרות.

שמה הטוב של מערכת המשפט ותפיסתה כמערכת נקייה משחיתות הם מחסום עיקרי להתהוותה של שחיתות. עו"ד אביגדור פלדמן טען, ושיקף בטענתו עמדה רווחת, כי התחושה הקיימת בציבור הנאשמים היא שהמערכת השופטת אינה מושחתת – גם עבריינים גדולים אינם מציעים 'לקנות' את השופט. השם הטוב של המערכת יוצר גם מסננת חשובה מבחינת המועמדים לשפיטה: מי שמבקש לזכות בכסף קל, מי שמעוניין להתעשר על בסיס שלמונים, ככל הנראה יודע שמערכת המשפט אינה מקום מתאים בשבילו – כך נערך סינון עצמי.

השופטת שטרסברג-כהן הסבירה את התופעה באיכותו של הליך הבחירה והמיון לשופטים ובניפוי מי שאינם מתאימים. ראשית, הוועדה למינוי שופטים (שהרכבה נועד לאזן בין נבחרי ציבור לגורמים מקצועיים) בוחרת מקרב מועמדים, ולאחר מכן השופטים החדשים משתתפים ב'גיבושון' – שבוע של אימונים והכשרה בתנאי פנימייה. ההליך מאפשר לשופטים להבין את הלך הרוח במערכת ולהפנים את היושר והניטרליות הנדרשים משופט. היות שמראש נבחרים הטובים ביותר, השילוב עם הליך ההכשרה מאפשר 'לייצר' שופטים איכותיים, שאינם מתפתים לשחיתות ושמקפידים על טוהר המידות. השופט מישאל חשין קרא לשופטים 'קאסטה אחרת' (בהשאלה משיטת הקאסטות ההודית) – קאסטה של אנשים שאינם מתלכלכים בשחיתות ורפש.

היתרון הגדול של הליך בחירת השופטים הוא בחירת האנשים מתוך קהילות שאפשר לערוך בהן שיפוט מוקדם של טוהר המידות שלהם. שופטים מתמנים מתוך הפרקליטות ועורכי הדין. שתי מערכות אלו כפופות לכללים משמעתיים ואתיים. בשירות המדינה אפשר גם לקבל הערכות מעמיתים וממונים, ועל עורכי דין אפשר לקבל הערכות מעמיתיהם ומשופטים.

נציגי הציבור, בהיותם נבחרי העם, אינם כפופים טרם מינוים לתפקיד לדין משמעתי או אתי – הם יכולים להגיע מהמגזר הפרטי, מהאקדמיה או מכל מקום אחר. ייתכן שאפשר להכשירם בקורס דומה לקורס הניתן לשופטים, שבו יתחככו חברי הכנסת החדשים בוותיקים ראויים, ילמדו הלכות התנהלות ראויה וישמעו מתוך הכנסת ומחוצה לה מה נדרש מחבר כנסת הנכנס לתפקיד ומהן הציפיות שראוי לו לחבר כנסת לכוון את התנהגותו לפיהן. עם זאת הסינון לתפקיד חבר כנסת, וכן חבר במועצה מקומית או בכל גוף ציבורי אחר, לא יוכל להסתמך על שירות קודם ועל עבר בתחום האתיקה והמשמעת. כאשר ידוע על עבר כזה, ראוי שהציבור יבחן אותו כאמת מידה חשובה בבחירתו את נציגיו. כך אולי נוכל לדמות את הליך הבחירה של שופטים מיועדים, שנבחנים היטב כדי לוודא כי אינם מכניסים קופות שרצים לבית המשפט, ולמנוע הכנסת קופות שרצים כאלה גם לממשלה ולכנסת.

אולי הדבר שיש ללמוד ממערכת המשפט הוא שהגלגל מסתובב מפאת כובדו. המושחתים יוצרים אווירה של שחיתות, ובאווירה של שחיתות נוצרת נכונות להציע שלמונים וטובות הנאה. במקום שמוצע אתנן גדל גם שיעור המתפתים והנוטלים. כאשר שמה המושחת של מערכת הולך לפניה, אחדים מהאנשים המצטרפים למערכת באים אליה בשל כך, כלומר כוח המשיכה של המערכת נעוץ מבחינתם באפשרות להרוויח מהתנהגות מושחתת. ואולם אם לא תהיה אווירת פריצות, לא יהיו קונים ולא יהיו סרסורים ולא יהיה אפשר לספסר בנכסי ציבור. אווירת השחיתות השורה בארצנו במערכת השלטון, התרבות של 'שמור לי ואשמור לך', ההתעלמות מהחוק ומאוכפיו, המדיניות של מינויים לא ענייניים, התופעה של חסמים בירוקרטיים, למשל בכמה מהרשויות המקומיות, שכדי לפרוץ אותם יש 'לשמן' את צירי החסמים הללו על ידי 'תגמול' המושכים בחוטים – כל אלו יוצרים את המעגל.

המלאכה של השבת הגלגל לאחור קשה, אך הכרחית. היא חייבת לכלול הסרה של חסמים בירוקרטיים והגברה של השקיפות. אולם היא לא תצלח בלי מדיניות אכיפה שאין בה אף לא טיפת סובלנות כלפי שחיתות שלטונית– פעולות חקירה יזומות, לרבות השימוש בסוכנים מושתלים, מדיניות נחושה של התביעה הכללית ובתי משפט שאינם מכירים פנים לאיש ושממצים את הדין עם המושחתים. בצד אכיפת החוק, על הציבור להעביר לשלוחיו מסר חד-משמעי: משרה שלטונית והתנהגות מושחתת הן שילוב בלתי נסבל.