פריימריז פתוחים?

במערכת הפוליטית עלו לאחרונה מספר יוזמות לאימוץ פריימריז פתוחים: במרצ דנים באפשרות, במפלגת העבודה נשמעים קולות לאמץ את השיטה ומפלגת זהות של משה פייגלין תקיים הליך כזה. במסגרת שיטה זו, יתאפשר לכל המעוניין – ולא רק למתפקדי המפלגות – לקחת חלק בבחירת המנהיג או הרשימה לכנסת.

היוזמות האלו משקפות תסכול אמיתי מהשיטות הנהוגות כיום. מצד אחד, קיימת הסכמה רחבה לגבי כישלונה של שיטת הפריימריז במתכונתה המוכרת. השיטה, שהחלה כהבטחה גדולה, הפכה לאחד מהמוסדות הפוליטיים המושמצים ביותר. על ההליך הדמוקרטי השתלטו קבוצות מיעוט מאורגנות וקבלני קולות שמהלכים איימים על הפוליטיקאים. מצד שני, אנו עדים לצמיחתן של מפלגות ריכוזיות שבהן המנהיג הוא שמרכיב את הרשימה. כך נוצר מצב בו מרבית חברי הכנסת ממונים באופן לא דמוקרטי על-ידי מנהיג מפלגתם, או נבחרים בפריימריז המושפעים מקבוצות כוח שלא מייצגות את קהל התומכים של המפלגה.

היוזמות לפריימריז פתוחים גם לא נמצאות מחוץ להקשר של הנעשה בעולם. לאחרונה התנסו מספר מפלגות מרכזיות בשיטות הכוללניות הללו, ביניהן - הדמוקרטים באיטליה, שתי המפלגות הגדולות בצרפת, הלייבור הבריטי והליברלים בקנדה. האופנה הזו משקפת את ההבנה שבעידן הנוכחי – המתאפיין במשבר אמון כלפי מפלגות לצד השתתפות פוליטית תוססת ברשתות החברתיות – מפלגות חייבות להיות יצירתיות ולאפשר לאזרחים "מסלולי השתתפות" מגוונים וגמישים יותר. כך, לצד החברוּת המפלגתית המסורתית, במפלגות רבות בעולם יש כיום שכבות נוספות: תומכים רשומים, חברי סייבר ועוד.

פריימריז פתוחים טומנים בחובם מספר הזדמנויות בולטות. הם יכולים לייצר התלהבות, התעניינות תקשורתית ומנוף חשוב לקראת הבחירות הכלליות. הם גם עשויים להגביר את ההשתתפות הפוליטית ולהכניס מעגל רחב יותר של אזרחים לתהליך הפוליטי.

אולם לצד היתרונות הללו חשוב להאיר גם את הסיכונים הכרוכים באימוץ פריימריז פתוחים. סכנה אחת נעוצה בפער הקיים בין האידיאל של הליך השתתפותי רחב לבין החשש ל"הסתננות" של תומכי מפלגות יריבות שינסו לפגוע במפלגה, על-ידי תמיכה במועמדים חלשים או קיצוניים. על כן, חשוב להכניס לתהליך מנגנונים מאזנים כמו אישור המועמדים בגוף פנים מפלגתי. אם שדה המועמדים יוגבל מראש רק לכאלה המזוהים עם המפלגה, התמריץ ל"הסתננות" כזאת ייעלם. צריך גם להתנות את ההצבעה בתשלום (ולו סמלי) ובחתימת המצביע על הצהרה בדבר הזדהותו עם ערכי המפלגה.

דאגה נוספת נוגעת להשפעת היתר של קבלני קולות. כשיטה שמציבה חסמי השתתפות נמוכים במיוחד, הפריימריז הפתוחים מקלים על קבלני קולות לנייד קהל גדול אל הקלפיות, דבר שיעמיד אותם בעמדות השפעה מול המועמדים. במידה רבה, החשש הזה יקטן ככל שהמירוץ יצליח למשוך קהל משתתפים גדול שידלל ההשפעה של אותם קבלני קולות. כדי להנמיך עוד יותר את הסיכון, אפשר לשקול להתנות את ההשתתפות ברישום מראש כתומך המפלגה (מה שמכונה פריימריז פתוחים-למחצה). התנייה כזו, מן הסתם, תפגע ברעיון של הליך ספונטני שמאפשר לאזרח להשתתף אפילו אם החליט לעשות כן ברגע האחרון.

בכדי להרחיב את היקפי ההשתתפות, יש לאפשר הצבעה ורישום גם באופן מקוון. רבים רואים בהתייצבות פיזית – שהייתה בעבר חלק הכרחי של פעולות רבות – כיקרה במונחים של עלות-תועלת. כפי שאפשר לוותר על התור בסופרמרקט ולהזמין מצרכים אונליין, או להוזיל עמלות על-ידי ביצוע פעולות בנקאיות מקוונות, צריך לאפשר גם למשתתפים בפריימריז לעשות זאת מהמחשב האישי או מהסמארטפון שלהם. יש כיום את הכלים לוודא שהצבעה מקוונת תהיה מאובטחת באופן שימנע זיופים וישמור על פרטיות המצביע.

מפלגה או גוש שיכנסו להרפתקאה של פריימריז פתוחים צריכים לעשות זאת בעיניים פקוחות, תוך תיאום ציפיות ושקילת ההזדמנויות והאתגרים שבמהלך. יש לזכור – אין שיטה מושלמת. לפריימריז פתוחים יש מספר יתרונות מובהקים לצד סיכונים שניתן לצמצם אך לא להעלים.

פורסם לראשונה בגלובס.