אבהות ביום שאחרי הקורונה

משבר הקורונה, והסגר שבצדו, "הכניס" רבים מהגברים הביתה ומנע מרבים מהם לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית. כעת ישנה הזדמנות גדולה לשינוי חברתי: לדרוש ממקום העבודה לאפשר לאבות להיות מעורבים יותר במשפחתם

Shutterstock

בחודש החולף ניכרת תכונה תקשורתית רבה סביב השאלה איך ייראה שוק העבודה ביום שאחרי הקורונה – כמה מהאנשים שהוצאו לחל"ת לא יוחזרו לעבודתם, אילו עסקים ישרדו את המשבר ואילו לא, האם נראה מעבר משמעותי לעבודה מהבית ועוד. אחת מההשלכות הפחות מדוברות למשבר הקורונה נוגעת  לזירה הביתית. עם הסרת המגבלות, ולצד החשש מגל שני, מתעוררת השאלה איך תראה הזירה הביתית ביום שאחרי הקורונה, ואיך תיראה החלוקה המגדרית בין האבות והאימהות?

העבודה היא תחום מרכזי מאוד בחייהם של רבים מהגברים בישראל. העבודה היא גם חלק מזהותם, וגם הזירה בה הם שוהים שעות רבות מדי יום. נתונים מהתקופה שלפני המשבר הראו כי שעות העבודה של גברים בישראל הן מהארוכות ביותר ב-OECD (46 שעות בממוצע, לעומת 40 שעות עבודה לגבר איטלקי, 39 לגבר ספרדי, 36 לגבר נורווגי ו-35 לגבר הולנדי).

במסגרת מחקר שערכתי על אבות ישראלים בלימודי הדוקטורט, מצאתי כי הזירה הביתית, זו המקבילה לשוק העבודה, מחולקת במובהק מבחינה מגדרית: חלקן של האימהות במטלות הבית והטיפול בילדים כפול מחלקם של האבות, וכמעט שאין בנמצא משפחות שמקיימות חלוקת תפקידים שוויונית בין בני הזוג במטלות אלה. ממצא מעניין אחר היה כי מידת המעורבות של האבות משתנה לפי שעות היום: השתתפות רבה יחסית במטלות הבוקר (כמו הכנת הילדים למסגרות), והשתתפות נמוכה משמעותית בשעות אחר הצהריים (איסוף מהגן או משחק איתם בגן שעשועים). לקראת הלילה, וככל שהשעה מאוחרת יותר, חלקם בבית גדל. המטלה שמעורבותם בה היא הגדולה ביותר היא השכבה לישון. באופן לא מפתיע, עלה שככל שיום העבודה קצר יותר ומידת הגמישות במקום העבודה רבה יותר, כך גדלה המעורבות בבית.

לצד המעורבות המועטה יחסית, רבים מהאבות העידו כי היו רוצים להיות מעורבים יותר בטיפול בילדיהם ובחינוכם, והם אף דיווחו שהעבודה יוצרת קונפליקט ומתח בחייהם, תוך שהיא מונעת מהם להגדיל את מעורבותם בבית.

משבר הקורונה, והסגר שבצדו, "הכניס" רבים מהגברים בכוח הביתה ומנע מרבים מהם לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית. בסקר שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה, נמצא כי פחות מ-20% מהגברים העובדים המשיכו לעבוד כרגיל ממקום עבודתם, מעל לשליש עברו לעבוד מהבית באופן מלא או חלקי והיתר יצאו לחל"ת או פוטרו. לא נמצא הבדל בין אבות לבין גברים שאין להם ילדים. מעורבות האבות בביתם גדלה בתקופה זו, ונוצרה שגרת בית שוויונית  יותר מבעבר.

האם תקופה זו תוליד שינויים משמעותיים ותערער את חלוקת התפקידים במרבית בתי ישראל? מצד אחד, ברור שעם החזרה לעבודה, תהיה חזרה במידת מה למודל ה"מפרנס" וה"מטפלת" (Breadwinner ו-Caregiver), אך מצד שני אני מעריך שחלק מהשינויים יישמרו, אם משום רצון האבות ואם בעקבות שינויים בלתי נמנעים בשוק העבודה.

שינוי זה נמצא במידה רבה בידיים שלנו, ההורים לילדים. משבר הקורונה הביא לפתחנו הזדמנות גדולה לשינוי חברתי - לדרוש ממקום העבודה לאפשר לאבות להיות מעורבים יותר במשפחתם (ולא רק לאחר גירושים, בהם האב "מוכרח" להיות עם ילדיו אחר הצהריים). למעשה, נוצרה הזדמנות לבקש מהמעסיקים (על פי רוב גברים, שכנראה גם חוו לראשונה בחייהם מעורבות אבהית משמעותית) לצמצם את שעות העבודה ואף לעבוד לעיתים מהבית, ולשלב באופן טוב יותר את שתי הזירות המרכזיות בחיינו - העבודה והמשפחה.

נוכחות גדולה יותר של האבות בביתם תאפשר להם להיות משמעותיים יותר בחיי ילדיהם, תסייע לבנות הזוג לשלב בקלות רבה יותר בין שתי הזירות, ושינוי זה הכרחי גם עבור הילדים, שרבים מהם חוו בתקופה זו מעורבות אבהית משמעותית, ומודל הורי שוויוני יותר, שיוכל להוות עבורם מודל להורות להמשך חייהם. ולבסוף, הגדלת השוויוניות בין בני הזוג תוביל להגברת השוויוניות בשוק העבודה, ודרכו בחברה כולה.

פורסם לראשונה בדה מרקר.