ברגעי משבר - הישראליות חוצה גבולות

Photo by Dor Pazuelo/FLASH90

עם פרוץ המלחמה עם איראן, כשהשמיים נסגרו וכ-180,000 ישראלים מצאו את עצמם עם כרטיסי טיסה ביד אך ללא טיסות שיחזירו אותם הביתה, נהפכו קהילות ישראליות ברחבי העולם באחת לחבל הצלה לאלפים, וסיפקו פתרונות דיור, סיוע רפואי ואוזן קשבת.

אומנם יש בישראל מי שסבורים שכל יום נוסף מחוץ לישראל משמעו סיבוב נוסף ב"פרימרק", אולם סגירת השמיים הפתאומית הובילה רבים למצוקה אמיתית. בחו"ל, כמו בארץ, הפתרונות מגיעים פעמים רבות דווקא מהחברה האזרחית, וכך היה גם הפעם.

בארצות הברית הוביל את מבצע הסיוע לישראלים "התקועים" הארגון IAC (ארגון הקהילה הישראלית האמריקאית), שהשיק את יוזמת "אחים מעבר לים". החמ"ל שפתח הארגון לא רק חיבר בין ישראלים לבתים מארחים, מצא פתרונות רפואיים והעניק תמיכה נפשית בעברית, אלא גם יצר גשר בין ישראלים לבין הקהילה היהודית האמריקאית, שנרתמה אף היא למאמץ. מאות משפחות פנו לחמ"ל מפרוץ המלחמה, מרביתן בחיפוש אחר פתרונות דיור, ולכל משפחה כזאת נמצאו שתי משפחות מארחות לפחות, רובן מקרב הקהילה היהודית האמריקאית. את המיזם הזה מימנו אך ורק תרומות מקומיות, ללא כל סיוע רשמי מצד ישראל, והוא נעזר במתנדבים ישראלים שנרתמו למאמץ.

גם באירופה, קהילות ישראליות מאורגנות נהפכו לעוגן עבור ישראלים שנותרו בין שמים לארץ. ארגון ICE – קהילות ישראליות באירופה – הקים חמ"ל בברלין, שקלט מאות פניות מלונדון, מברלין, מברצלונה, מאתונה ומערים נוספות.

היוזמות היו ישראליות מקומיות, אך הן השכילו ליצור שותפויות רבות, שכללו גם את הקהילות היהודיות המקומיות, נציגויות ישראליות וארגונים ותיקים, כמו ה-JCC, וזה היה המפתח להצלחה.

המהגרים הישראלים ברחבי העולם מתקשים לעיתים קרובות להתערות בקהילות היהודיות. פערי תרבות ושפה יוצרים אתגר לשיתופי פעולה וליוזמות משותפות. נוסף על כך, קהילות יהודיות בתפוצות מאורגנות בדרך כלל סביב בית הכנסת (רפורמי, קונסרבטיבי, אורתודוקסי ועוד), מה שמקשה על ישראלים, שיהדותם בישראל לא נסבה בהכרח סביב בית הכנסת או מוסדות קהילתיים כלשהם, למצוא בהן את מקומם ותפקידם. החיבור של ישראלים עם ישראלים אחרים מידי יותר וטבעי יותר, ומבוסס על שפה ומנטליות משותפות. במקרה הזה ראינו שדווקא קהילות ישראליות מאורגנות בחו"ל היו האמצעי היעיל ביותר שגישר על הפערים האלה ויצר חיבורים חוצי גבולות בין שתי הקבוצות, לטובת כולם. הקהילה הישראלית המקומית הצליחה להבהיר לקהילה היהודית מה הם הצרכים המיידיים של הישראלים, העוברים בשנתיים האחרונות טלטלות קשות, ולחבר/להפוך את הנכונות והיכולות הקהילתיות שלה – לעסוק בצדקה ובהכנסת אורחים – לשיתופי פעולה אפקטיביים. אחרי 7 באוקטובר שאלו יהודים רבים בעולם מה אפשר לעשות כדי לסייע לאחיהם בארץ. את התשובה הם קיבלו מהישראלים שפגשו סביבם.

סקרים שערכו ארגון מוזאיק וההסתדרות הציונית בקרב ישראלים ברחבי העולם אחרי 7 באוקטובר מדברים בעד עצמם: ניכרת עלייה חדה ברצון של ישראלים בתפוצות ליצור קשרים עם ישראלים אחרים, מתוך תחושה שרק ישראלים יוכלו להזדהות עם תחושותיהם ולהבין מה עומד על הפרק: הגעגועים, החרדות, אי-הוודאות. בד בבד מסתמנת גם עלייה בנכונות להשתתף במסגרות יהודיות, כגון בתי ספר, פעילויות קהילתיות וכדומה. המשבר שכולנו חווים מוביל רבים לחפש את הקהילה, שדרכה/ממנה יוכלו להתחזק, וגם לחזק.

עם זאת, כיום רוב מדינות העולם פועלות לחיזוק ושימור קשריהן עם התפוצה הלאומית שלהן, מתוך הכרה בתרומה החברתית, הכלכלית, והפוליטית המשמעותית שבכך, ואילו/ולעומת זאת, ישראל מקדישה מעט מאוד תקציבים ותשומת לב לקהילות הישראליות. 

כידוע, יש קשר גורדי בין המאבקים הפנימיים והחיצוניים בישראל, לבין החוויות שחוות  הקהילות היהודיות בעולם. הישראלים בתפוצות עומדים בדיוק בתווך: הם שותפים לכאבים ולפחדים של הישראליים, מצד אחד, ופוגשים בפעם הראשונה גם באתגרים של מיעוט בחברה זרה, מצד שני. הגשר שנוצר בעת המשבר הזה הוא המחשה לחשיבותה של השקעה ישראלית בחיזוק הקשר הקהילתי בין ישראלים בעולם לבין מדינת ישראל, ולכך שהוא גם הדרך הטובה ביותר ליצור קשר בינם לבין הקהילות היהודיות הוותיקות.

אדוותיה של המלחמה הארוכה הזאת ימשיכו ללוות אותנו עוד שנים רבות, וצפויים לנו אתגרים נוספים בעתיד, מבית ומחוץ. בתהליך הזה, כשאנחנו חוזרים ואומרים ש"יחד ננצח", כדאי לזכור שה"יחד" אינו מסתיים בנתב"ג, ושלא רק אנחנו כאן בשבילם, גם הם כאן בשבילנו.