משבר ההוראה והמצפן החינוכי

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

שנת לימודים חדשה נפתחה השבוע, אך הקולות החגיגיים ממשרד החינוך ושר החינוך לא יכולים לטשטש את המציאות הקשה שאינה חגיגית בכלל. קריאת מנהלי בתי הספר להשבת החטופים והפסקת המלחמה, והבחירה של משרד החינוך לזמן אותם בתגובה לדין משמעותי, הם רק תזכורת אחת לכך שמערכת החינוך אינה מנותקת מהמציאות של השנתיים האחרונות ואינה יכולה להתעלם ממנה.

לקראת פתיחת שנת הלימודים עסקו כלי התקשורת בשבועות האחרונים בשלושה נושאים מרכזיים: המחסור החמור במורים, הצורך בהטמעה מהירה של בינה מלאכותית ומדעי הטכנולוגיה, ותהליכי הפוליטיזציה במשרד החינוך: מאפליה תקציבית ועד הגבלת האפשרות של אנשי חינוך להתבטא ביחס למלחמה, והטמעה של תכנים דתיים-אורתודוכסיים במסגרת הרחבת העיסוק בזהות יהודית בחינוך הממלכתי.

העיסוק בנושאים אלה נעשה לרוב בנפרד, אך הם מספרים סיפור אחד: חברה ישראלית שאיבדה את המצפן החינוכי שלה.

מערכת החינוך מחויבת לייצר לכלל התלמידים בחברה הישראלית בסיס משותף לחיים במדינה יהודית ודמוקרטית, רבת מחלוקות ושסעים. בסיס זה אינו יכול להתבסס רק על מדעים וטכנולוגיה, או לייצג תפיסות מגזריות צרות של זהות וערכים. עליו לכלול יכולת דיון, חשיבה ביקורתית, כבוד לזכויות האדם ולרב-גוניות לצד הכרת המורשת היהודית - והישראלית. לשם כך נדרשים מחנכים ומחנכות בעלי עמוד שדרה אזרחי ודמוקרטי.

המשבר במקצוע ההוראה הוא אבן הראשה להתמודדות עם שלל אתגרי השעה. בסקר שערכנו לקראת פתיחת שנת הלימודים, 50% בכלל הקבוצות בחברה זיהו את משבר ההוראה כאתגר המרכזי העומד בפני מערכת החינוך בעת הזו. זאת לעומת נושאים אחרים כמו הישגים במקצועות המדעיים, שרק 11% מהציבור חושבים שזהו האתגר המרכזי.

זו לא רק שאלה כמותית של מציאת "מישהו" לכיתה, אלא שאלה בסיסית של מעמד המקצוע. החברה ונבחריה מזלזלים באופן מתמשך ועקבי באנשי ונשות החינוך ופוגעים בחופש המקצועי שלהם. זהו החופש לתווך את המציאות ולתת כלים לתלמידים לפענח ולהבין את התהליכים שבתוכם חיים, במקום לכפות עליהם מה ששר החינוך אומר שצריך לחשוב.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך מגדיר את החינוך לחשיבה ביקורתית ודיון בנושאים פוליטיים כיעד חינוכי, ומבהיר כי מותר למורים להביע עמדות פוליטיות כל עוד אינן מפלגתיות. זימון המנהלים והמנהלות בשבוע החולף לשימוע על כך שהציגו עמדה חינוכית וערכית ביחס לסוגיית החטופים ולמלחמה הנמשכת, באופן שתואם לחלוטין את העקרונות שהציג המשרד, הוא פגיעה מצננת ביכולתם של מורים להיות מחנכים ולא רק ממלאי מקומות בכיתות.

הזלזול המתמשך במקצוע מביא למחסור גדל ונשירה של מורים איכותיים. קובעי מדיניות נוהגים לצטט לא פעם את דוח מקינזי משנת 2007 שקבע כי "איכות בתי הספר אינה יכולה לעלות על איכות המורים". אלא שלאורך השנים, כמעט ולא נעשו מהלכים לשינוי עומק במעמדם של המורים ויוקרת המקצוע, מה שפוגע לא רק ברמת הידיעות וההישגים, אלא בעיקר בחוסן האזרחי והדמוקרטי של החברה הישראלית.

הגיע הזמן להגדיר את שיקום מקצוע ההוראה והחינוך כיעד לאומי, ששם במרכזו מחנכים ומחנכות בעלי חשיבה עצמאית ומחויבות לערכי מגילת העצמאות ולמטרות החינוך הממלכתי, ובראשן המחויבות לחנך "אדם אוהב אדם". רק כך נוכל לתרום למאמץ החברתי בשיקום החברה הישראלית מנסיגה דמוקרטית, חברתית ומוסרית.