חשדות למימון זר ושוחד בחירות על ידי גורמים זרים – מה ההשלכה על תוצאות הבחירות?
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, וראש השב"כ, דוד זיני | Photos by Yonatan Sindel, Dor Pazuelo/Flash90
בפתח הדברים נדגיש כי יש חשיבות ראשונה במעלה הן להבטחת טוהר הבחירות, ולכן לחקירה של כל טענה לפגיעה בו; והן להבטחת הלגיטימציה הציבורית והאמון בבחירות ובתוצאותיהן. טענה לא מוצדקת שהבחירות אינן הוגנות היא כשלעצמה מסוכנת למשטר הדמוקרטי. על כן אנו סבורים שלצד חקירה רצינית ומקיפה של החשדות, ומבלי לפגוע כהוא זה בחקירה, יש לעדכן את הציבור ככל האפשר במהות החשדות, בהיקפן ובהתקדמות החקירה ומסקנותיה.
נדגיש שיש להבחין בין החקירה במישור הפלילי, שהיא חשובה בפני עצמה, לבין השלכות אפשריות על תוצאות הבחירות – שהן נדירות ונבחנות במישור אחר, בפרט לאחר פרסום תוצאות הבחירות בהליך של ערעור בחירות.
יו"ר ועדת הבחירות ציין במכתבו לראש השב"כ, כי אף שאין בידו להעיד על טיב החשדות, על מנת להבטיח את טוהר הבחירות הוא מורה לחקור אותם. משתמע מדבריו שיתכן ומדובר בחשדות הבאים:
מימון זר. אסור לסיעות ומפלגות לקבל מימון, במישרין או בעקיפין, אלא בהתאם לחוק מימון מפלגות, ובפרט אסור להן לקבל תרומות אלא מבעלי זכות בחירה. קבלת מימון אסור לפעילות מפלגתית לרבות תעמולת בחירות, למשל מגורמים זרים, הוא על כן עבירה על חוק מימון מפלגות, אשר קובע עונש מאסר של שנה בגין קבלה ביודעין (או מתן) של תרומה בניגוד לחוק. זאת, בנוסף לסנקציות כספיות על המפלגה.
נדגיש כי הכוונה היא גם למימון ב"שווה כסף", למשל מוצרים שניתנים למפלגות; וגם למימון הניתן ל"גוף קשור לסיעה", כלומר גוף שניתן לראותו לדעת מבקר המדינה כ"זרוע של הסיעה", לפי אפיונים הקבועים בחוק מימון מפלגות.
שוחד בחירות. חוק הבחירות לכנסת קובע עונש מאסר של חמש שנים על מי שנותן או מציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסוימת.
בהתאם לממצאים, ייתכן שיהיה מדובר בעברות נוספות, כגון על הכללים הנוגעים ל"גוף פעיל בבחירות" לפי חוק מימון מפלגות.
ועדת הבחירות המרכזית מופקדת על כך שתוצאות הבחירות ישקפו את רצון הציבור וכי הבחירות מתנהלות תוך שמירה על טוהר הבחירות. לשם כך, לאחר ספירת הקולות ועד לפרסום תוצאות הבחירות, עורכת הוועדה הליך בקרה לבדיקת תקינות תוצאות ההצבעה בקלפיות. ממצאי הבקרה עשויות להגיע לעיון יו"ר ועדת הבחירות. ועדת הבחירות רשאית גם לדון בקובלנות ובתלונות המגיעות אליה מגורמים שונים. סיכום ופרסום תוצאות הבחירות מסורים בידי יו"ר ועדת הבחירות וסגניו, באישור ועדת הבחירות.
במקרים קודמים שבהם מצאו יושבי ראש ועדת הבחירות כי לפי ראיות מנהליות שבפניהם, תוצאות בקלפיות מסוימות מעידות על פגיעה בטוהר הבחירות (לדוגמה, מספר המעטפות בקלפי עלה על מספר הבוחרים שסומנו כמי שהצביעו), הם החליטו כי קלפיות אלה לא ייכללו בתוצאות הבחירות הרשמיות.
עם זאת, לפי חוק הבחירות לכנסת אין לוועדה סמכות להורות על בחירות חוזרות בקלפיות מעין אלה, וגם אין לה סמכות לפתוח בחקירה במישור הפלילי. היא גם לא יכולה לחקור בעצמה חשדות לעברות הקשורות בטוהר הבחירות, כגון זיופים.
משטרת ישראל, היועצת המשפטית לממשלה ורשויות התביעה הם הגורמים האמונים על אכיפת החוק בכל הנוגע לחקירה פלילית של חשדות והגשת כתבי אישום בנושא טוהר הבחירות. במקרה של חשדות הנוגעים לאיומים מגורמים זרים, גם שירות הביטחון הכללי עשוי להיות מעורב, מתוקף תפקידו: בחוק השב"כ נקבע בין השאר כי הוא מוסמך לחקור חשודים וחשדות בקשר לביצוע עבירות שמטרתן לפגוע בסדרי המשטר הדמוקרטי. גם למבקר המדינה מסורות סמכויות שונות בענייני מימון מפלגות, אבל בעיקר בדיעבד. כך, למשל, בסמכותו לקבוע כי תרומה לסיעה או למפלגה היא "תרומה אסורה", וכי גוף מסוים הוא "גוף קשור לסיעה", ולשלול ממפלגות כספי מימון ממלכתי.
חוק-יסוד: הכנסת וחוק הבחירות לכנסת קובעים לוח זמנים נוקשה לפרסום תוצאות הבחירות. על ועדת הבחירות לעשות זאת בתוך שמונה ימים מיום הבחירות. כפי שהובהר בחוות דעת שכתבה מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה עו"ד נסרין אבו עסלה, אין כל מקור בדין המאפשר לוועדת הבחירות לדחות את מועד פרסום תוצאות הבחירות, וחובה עליה לעשות זאת במועד שנקבע בחוק.
עם זאת, תוך 14 ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות אפשר להגיש ערעור בחירות. לפי חוק הבחירות לכנסת, ערעור כזה רשאי להגיש כל חבר של ועדת הבחירות, כל סיעה מסיעות הכנסת הנבחרת וכל חבר כנסת, כל רשימת מועמדים שהשתתפה בבחירות וכל מועמד שהיה כלול בה, וכן היועצת המשפטית לממשלה. בערעור כזה ניתן לטעון, בין השאר, כי הבחירות בכללן או בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק, או שקולות שניתנו בעד רשימת מועמדים מסוימת הושגו שלא כחוק – ובלבד שהליקוי שטוענים עליו עשוי היה להשפיע על תוצאות הבחירות, כלומר על חלוקת המנדטים.
ערעור כזה נדון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיירשמו, להאריך את 14 הימים הקבועים בחוק להגשת הערעור.
בית המשפט רשאי לבטל את הבחירות בכללן או בקלפי מסוימת ולצוות על עריכתן שנית במועד שיקבע; להכריז שמועמד מסוים לא נבחר לכנסת וכי מועמד אחר נבחר במקומו; לקבוע מחדש את חלוקת הקולות בין רשימות המועמדים ולהכריז לפי זה על תוצאות הבחירות.
על פסק דינו של בית המשפט אפשר לערער לבית המשפט העליון, אם מדובר בשאלה משפטית, ואם ניתנה לכך רשות מנשיא בית המשפט העליון. אולם אם החליט בית המשפט לענייניים מנהליים על ביטול הבחירות בכללן, אפשר לערער על פסק הדין ללא צורך ברשות כזו.
באופן כללי, החלטה שיפוטית כמו פסילת קלפיות בבחירות לכנסת היא נדירה, וכמעט אין לכך תקדימים. החלטות כאלה שמורות למקרים שבהם מדובר בליקויים המשפיעים על חלוקת המנדטים. זאת בנפרד מסוגיית האכיפה הפלילית, שכאמור לעיל אינה תלויה בהליכים אלה.
חשוב להדגיש שערעורים לא מעכבים את כינוס הכנסת והשבעת הח"כים, שמתקיימים שבועיים בדיוק לאחר הבחירות – כלומר ב-10 בנובמבר 2026; וגם לא את עבודתה של הכנסת. אמנם הם יכולים להוביל לשינויים בהרכב הסיעתי ובזהות חברי הכנסת, אבל כל החלטה שהכנסת קיבלה לפני השינוי היא חוקית ולא מתבטלת בעקבות השינוי.
