מאמר דעה

בינה מלאכותית ניהלה את ישיבת ההנהלה. ואז האנשים התחילו להתנהג כמוה

הדיון הציבורי על בינה מלאכותית ושוק העבודה מתמקד בשאלה אילו מקצועות ייעלמו ואיזה התאמות נדרשות כדי למנוע פגיעה בעובדים. השאלה שפחות עוסקים בה היא איך תשנה הבינה את מערכות היחסים בחדר הישיבות

| מאת:

לפרויקט א.נשים מנהלים א.נשים באמצעות מכונות >>

ישיבה בהובלת מערכת בינה מלאכותית: הטכנולוגיה לא רק מנהלת את הדיון, אלא עשויה לשנות גם את דפוסי ההתנהגות והיחסים בין המשתתפים | Photo generated by GEMINI

הסימולציה פותחה בעזרתן של איה בנטור ומיכאלה טרק

באמצע ישיבת הנהלה, כשהדיון בין הסמנכ"לים התחמם, התערב מנהל הישיבה. הוא העיר לאחד המשתתפים שהוא "דפנסיבי", למשתתף אחר העיר שהוא משתלט על השיחה, ולשלישי  - שהוא חוזר על דברים שכבר נאמרו. אלה לא היו הערות יוצאות דופן במיוחד. כל מי שישב בישיבת הנהלה מתוחה מכיר את המחשבות האלה, שלרוב רק חושבים אותן ולפעמים גם אומרים בקול. ההבדל היה שמנהל הישיבה לא היה בן אדם. הוא היה מערכת בינה מלאכותית, שתפקידה לנהל את הישיבה: להקצות זמני דיבור, לזהות סטיות מסדר היום, לסכם את הדיון ולנתח את הדינמיקה בין המשתתפים. קראנו לו MOJO והוא היה אחד המשתתפים בסימולציה שפיתחנו כדי לבחון כיצד עשוי להיראות חדר הישיבות של העתיד הקרוב.

מה שקרה אחר כך היה מעניין. המשתתפים לא התקוממו נגד המערכת ולא ביקשו ממנה להפסיק להתערב ביחסים ביניהם. ההערות החודרניות גם לא שיתקו אותם. להפך. בהדרגה, הם פשוט החלו לדבר זה אל זה כמו שהמערכת דיברה אליהם. הערות חודרניות על התנהגותם של עמיתים, שבדרך כלל נשארות בראש או נאמרות בשיחות מסדרון מאחורי הגב, הפכו לחלק מהדיון. המכונה לא רק ניהלה את הישיבה. היא העניקה לגיטימציה לצורת התנהגות חדשה.

החלק הארי של הדיון הציבורי על התפר בין בינה מלאכותית ושוק העבודה מתמקד בשאלה אילו מקצועות ייעלמו, במשבר הג'וניורים, בפיטורים בהייטק ובהכשרות מחדש, בשאלה האם צריך לשנות את מנגנון המס, וגם כמובן בתרחישי הקיצון של צורך בתמיכת המדינה בפרטים שאיבדו את העבודה. אבל, גם לפי התחזיות המחמירות חלק גדול מהעובדים ימשיך לקום בבוקר וללכת לעבודה בעשור הקרוב. השאלה שפחות עוסקים בה היא - מה יקרה לעובדים שם?

הרבה אנשים, הרבה מכונות

אנחנו רגילים לדמיין את היחסים בין בני אדם לבינה מלאכותית כמפגש בין אדם אחד למכונה אחת. עובד שנעזר בצ'אטבוט, מתכנת שכותב קוד עם מערכת  AI,  רופאה שמקבלת המלצה מאלגוריתם. אפילו כשמדברים על סוכנים אוטונומיים, התמונה המקובלת היא של אדם שמפעיל כמה סוכנים ומפקח עליהם.

אבל ארגונים אינם אוסף של עובדים בודדים. הם מערכות של יחסים. אנשים עובדים עם אנשים אחרים, מתחרים, מתייעצים, מפקחים, משתפים פעולה, מסתירים מידע, בונים אמון ומנהלים מאבקי כוח. הכנסת מערכות בינה מלאכותית לסביבה הזאת יוצרת מציאות מורכבת של הרבה אנשים והרבה מכונות, שפועלים יחד, לעתים באמצעות נציגים דיגיטליים, ולעתים בלי שהעובד עצמו נוכח.

כדי לנסות להבין את המציאות הזאת פיתחנו בשנה האחרונה את "חדר הישיבות החכם", סימולציה של ישיבת הנהלה בשנת 2029. ערכנו אותה כמה פעמים עם מנהלים ואנשי מקצוע בכירים בישראל, באירופה ובהודו. המשתתפים ישבו סביב שולחן אמיתי, על כיסא אמיתי, קיבלו תפקידים בארגון ונדרשו להתמודד עם החלטות עסקיות ומחלוקות ניהוליות. כל זאת, כאשר בחדר נוכחים גם גורמים מלאכותיים שונים, שלצורך הסימולציה חלקם יוצגו על ידי אנשים. נדגיש, לא ביקשנו לחזות במדויק איך תיראה הטכנולוגיה בעוד שלוש שנים, וגם לא לערוך ניסוי מבוקר שממנו אפשר להסיק מסקנות סטטיסטיות. רצינו לאפשר לאנשים להתנסות בסביבה ארגונית שתתקיים בעוד זמן קרוב, ולראות אילו שאלות מתעוררות כאשר מכונות מקבלות תפקידים בארגון.

הממצא הראשון היה הנכונות המפתיעה של קבוצות אנשים לקבל סמכות של מכונה. MOJO  ניהל את זמני הדיבור, העיר למשתתפים ודרש מהם לחזור לסדר היום. ציפינו שמנהלים בכירים, שרגילים להפעיל סמכות בעצמם, יתנגדו להתערבות הזאת. כמעט איש לא עשה זאת. המשתתפים התווכחו בלהט אלה עם אלה, אבל קיבלו כמעט כמובן מאליו את סמכותה של המערכת לנהל את היחסים ביניהם.

הממצא השני היה השינוי בהתנהגות. ברגע שהמכונה הרשתה לעצמה לנתח בפומבי את אישיותם ואת התנהגותם של המשתתפים, גם הם התחילו לעשות זאת. היא קבעה, בלי שהתכוונה לכך, נורמה חדשה של שיחה. אפשר כמובן לטעון שהערות כאלה משפרות את יעילות הישיבה. אבל אפשר גם לשאול אם אנחנו רוצים סביבת עבודה שבה כל התנהגות הופכת למושא של ניתוח והערכה פומביים.

כשהיועצים המלאכותיים לא מסכימים

באחת הישיבות השתתפו שני עוזרים דיגיטליים מבוססי בינה מלאכותית. האחד ייעץ למנכ"ל והשני לסמנכ"ל הכספים. לשניהם הייתה גישה לאותם נתונים ארגוניים, אבל הם לא הגיעו תמיד לאותן מסקנות. לכאורה, אחת ההבטחות הגדולות של הבינה המלאכותית היא קבלת החלטות טובה יותר באמצעות ניתוח נתונים ויכולת להנגיש אותם בשפה מדוברת וברורה. אלא שנתונים אינם מדברים בעד עצמם, ובסימולציה כל אחד מן העוזרים ניתח אותם אחרת, העניק משקל שונה לסיכונים והמליץ על דרכי פעולה מנוגדות. התגובה האנושית לכך הייתה מעניינת, כי במקום להתייחס לשני היועצים כאל כלים שמציגים אפשרויות שונות, כל מנהל נטה להגן על עמדת העוזר "שלו". כך למדנו שתוספת של מערכות ניתוח וייעוץ לא בהכרח מצמצמת מחלוקות אלא לפעמים מייצרת עוד שחקנים ועוד עמדות שצריך לנהל.

בתרחיש אחר, אחת המנהלות נאלצה לצאת באופן פתאומי מהישיבה, אבל במקומה הכנסנו לפעולה את התאומה הדיגיטלית שלה. מדובר בייצוג מבוסס AI של המנהלת, שיכול להסתמך על המידע, הידע ודפוסי הפעולה שלו. סיבכנו את האירוע בכך שהבהרנו למשתתפי הסימולציה שהתאומה נוצרה במקור רק לצורכי הכשרה ומשאבי אנוש, ועוררנו את השאלה האם אפשר להשתמש בה גם כדי להשתתף בדיון אסטרטגי בהיעדר המנהלת. כאן המשתתפים כבר הרגישו אי נוחות. האם התאומה רשאית להביע עמדה? האם מותר לה להתחייב בשם האדם שהיא מייצגת? האם אפשר להשתמש בה למטרה שונה מזו שלשמה נוצרה? ומה קורה ליחסי העבודה כאשר עובד מנהל שיחה עם התאום הדיגיטלי של המנהל שלו, או כאשר שני תאומים דיגיטליים מנהלים משא ומתן זה עם זה?

מי משנה את מי

חברות ייעוץ, חברות טכנולוגיה ומנהלים עסוקים היום בשאלה כיצד לעצב מחדש את תהליכי העבודה, הworkflows כדי לשלב בהם סוכנים מבוססי בינה מלאכותית. אילו משימות להעביר למכונות, אילו תהליכים לקצר, מי יפקח על הסוכנים וכיצד למדוד את התפוקה שלהם. מיקרוסופט, למשל, מתארת בדוח מגמות העבודה שלה לשנת 2026 צורך בתכנון מחדש של העבודה הארגונית. אבל תהליך עבודה הוא גם מבנה חברתי. הוא לא קובע רק למי יש גישה למידע, מי מנהל ומי רשאי לתת הוראות ואפילו לא מי אחראי כאשר משהו משתבש. הוא קובע מי מדבר עם מי, כיצד נוצר אמון בין עובדים ומהן נורמות ההתנהגות הארגונית. זהו ארגז החול שהבאנו עוד מימי הגן, אבל עכשיו בעולם של המבוגרים. כאשר מכניסים לתוכו גורמים מלאכותיים, משתנים גם היחסים בין האנשים.

מחקר שערכו כריסטופר פלאתמן ועמיתיו והתפרסם בסוף 2025 בכתב העת ACM Transactions on Interactive Intelligent Systems,  ממחיש עד כמה התפקיד שאנחנו מייחסים למכונה משפיע על ההתנהגות שלנו. 778 משתתפים ביצעו משימה בעזרת אותו מודל שפה, אלא שלחלקם הוצג המודל כ"כלי בינה מלאכותית" ולאחרים כ"חבר צוות". התברר שעצם הצגת המערכת כחבר צוות הגבירה את האמון בה והשפיעה גם על אופן השיחה איתה. השינוי היה קטן יחסית, אבל מובהק - המערכת היתה אותה מערכת, אבל המשתמשים התייחסו אליה אחרת.

בסימולציה שלנו, מנהל הישיבה המלאכותי לא קיבל החלטה אסטרטגית אחת במקום המשתתפים. ובכל זאת, בסוף הישיבה האנשים בחדר דיברו אחרת. עצם נוכחותה של המכונה, התפקיד שהענקנו לה והדרך שבה התנהגה השפיעו על כללי ההתנהגות של הקבוצה. זהו שינוי שקל להחמיץ כשבוחנים את השפעת הבינה המלאכותית על ארגונים: אנחנו מודדים את איכות ההחלטות, את החיסכון בזמן ואת השיפור בתפוקה, אבל מתקשים למדוד כיצד האינטראקציה עם המכונות משנה את הדרך שבה אנשים מתייחסים זה לזה, את מה שהם מרשים לעצמם לומר ואת ההתנהגויות שנעשות מקובלות במקום העבודה.

זו נקודה שמנהלים צריכים לקחת ברצינות. ארגון יכול להכניס סוכן AI כדי לייעל את העבודה, ולגלות שבפועל הוא שינה את חלוקת האחריות. הוא יכול להכניס מערכת לניהול ישיבות כדי לחסוך זמן, ולגלות שהיא שינתה את תרבות הדיון. הוא יכול לאפשר לעובדים להשתמש בתאומים דיגיטליים כדי שיעבדו גם בלילה, ולגלות שאיש כבר אינו בטוח מי מייצג את מי. הדיון באתיקה של בינה מלאכותית במקום העבודה עוסק בצדק בדיוק, בהטיות, בפרטיות, בשקיפות ובאחריותיות. כל אלה חשובים. אבל מה שהבנו הוא שדרושה גם "אתיקה של אינטראקציות" - כללים הנוגעים לדרך שבה אנשים ומכונות מתקשרים זה עם זה, ולדרך שבה מכונות מתווכות יחסים בין אנשים.

למשל, האם עובדים נעשים פחות ביקורתיים כאשר יועץ הבינה המלאכותית שלהם מדבר בביטחון? האם מנהלים מתנהגים אחרת כלפי עמיתיהם כאשר מערכת מנתחת באופן שוטף את רגשותיהם ואת התנהגותם? האם נוכחותו של יועץ מלאכותי בחדר מחזקת את יכולתם של עובדים לחלוק על הממונים עליהם, או דווקא יוצרת מקור סמכות נוסף שקשה להתווכח אתו? ומה קורה לאמון בין עמיתים כאשר כל אחד מהם מגיע לדיון מצויד במכונה שמחזקת את עמדתו?

למקומות עבודה היה מאז ומעולם תפקיד שחורג מהתפוקה הכלכלית שלהם. אלה מקומות שבהם אנשים לומדים כיצד מפעילים סמכות, כיצד מתמודדים עם מחלוקת, כיצד מקבלים החלטות ואילו התנהגויות נחשבות לגיטימיות. הנורמות שנוצרות בארגונים אינן נשארות בהכרח בין קירות המשרד. אנשים נושאים אותן גם למשפחה, לקהילה ולחיים הציבוריים. שוק העבודה משקיע ועוד ישקיע סכומים עצומים בהתאמת מרחבי העבודה לפעולה של מכונות ובשילוב מכונות בתוך תהליכי עבודה אנושיים. אבל אנחנו צריכים להבין גם כיצד עצם נוכחותן של מכונות תשנה את האנשים שעובדים כתף אל כתף איתן. אחרת, אנחנו עלולים לגלות שתכננו בקפידה את ארגון העבודה של העתיד, בלי להביא בחשבון שהעובדים והמנהלים האנושיים שיאכלסו אותו כבר לא יתנהגו כפי שהם מתנהגים היום.


פורסם לראשונה בדה מרקר