הזכות להשתתפות פוליטית לא נעצרת בקלפי
ח"כ מנסור עבאס ואחמד טיבי. מתקפה על עצם זכותם לייצג את הציבור שבחר בהם | Photo by Chaim Goldberg/Flash90
במדד הדמוקרטיה v-dem הורדה ישראל בשנים האחרונות ממעמד של דמוקרטיה ליברלית, הכוללת הגנה על זכויות ומגבלות על כוחו של השלטון, למעמד של דמוקרטיה אלקטורלית, אשר אלו אינן מתקיימים בה באופן אופטימלי, אולם עדיין מתקיימות בה בחירות חופשיות והוגנות, עם זכות השתתפות רחבה. הפרסומים האחרונים, על פיהם לשכת ראש הממשלה פעלה כדי לשתול מידע מודיעני שיביא למעצר פעילי רע״מ ביום הבחירות מבהירים שאפילו הסיווג הזה בסכנה. הם מסירים את המסיכה מעל מטרת העל של הקמפיין נגד המפלגות הערביות - ריקון מתוכן של זכות ההצבעה של אזרחי ישראל הערבים.
דמוקרטיה, גם במובנה הרזה ביותר, מבוססת על עקרון הכרעת הרוב. בבסיס עקרון זה הנחת יסוד פשוטה: כל קול שווה למשנהו. קולם של בעלי ממון ושל אלו שאינם, של משכילים יותר ומשכילים פחות , של גברים ושל נשים, נספר בקלפי באותו האופן ומקבל אותו המשקל. העקרון שכל קול שווה למשנהו אינו נייטרלי מבחינה ערכית – הוא מבטא תפיסת עולם מהותית לגבי ערכם השווה של כל בני אדם, שממנה נגזרת זכותם השווה להשתתף בעיצוב ההכרעות הפוליטיות המשפיעות על גורלם.
בדמוקרטיה ייצוגית, עקרון השוויון הפוליטי אינו נעצר בקלפי, הוא ממשיך גם אל בית הנבחרים. כשם שקולו של כל אזרח שווה לקולו של כל אזרח אחר, כך גם קולם של נציגיהם בפרלמנט. קולו של חבר כנסת שנבחר בקולותיהם של אזרחים ערבים אינו שווה פחות מאשר קולו של חבר כנסת שנבחר בקולותיהם של אזרחים יהודים, הצבעתו שווה להצבעתם, והשתתפותו בהכרעות פוליטיות אינה טעונה הצדקה: היא מגלמת את זכות ההשתתפות הפוליטית של מי שהצביעו לו.
המתקפה שמנהל הימין בשבועות האחרונים נגד הציבור הערבי ונציגיו הפוליטיים חותרת תחת העקרון הבסיסי הזה. המתקפה הזו חרגה מזמן מהתנגדות להקמת קואליציה בשיתוף המפלגות הערביות, והיא מבקשת לעשות דה-לגיטימציה לזכות ההשתתפות הפוליטית של הציבור הערבי כשלעצמה. היא התחילה מהצגת עצם הצבעת האזרחים הערבים כאיום, בטענה שהם ״מגיעים בהמוניהם לקלפי״, המשיכה בטענת ״גניבת הבחירות״, שבקשה לערער את מעמדם של חברי הכנסת הערבים, וממשיכה בקריאות שלא ״להישען״ על קולות חברי הכנסת הערבים לביצוע פעולות בכנסת – מבחירת יו״ר הכנסת ועד חקיקה. במילים אחרות, מתקפה זו מבקשת לערער את הלגיטימיות הפוליטית של חברי הכנסת הערבים ואת עצם זכותם לייצג באופן אפקטיבי את הציבור אשר בחר בהם.
אם מהלך זה יצלח, ואם תתקבע התפיסה על פיה קולותיהם של חברי הכנסת הערבים אינם יכולים ״להחשב״ לצורך גיבוש רוב פוליטי בכנסתֿ, הדבר ירוקן מתוכן את זכות ההצבעה של האזרחים הערבים בישראל. אזרחים אלו אמנם יורשו להמשיך ולהטיל את פתקיהם בקלפי, אולם הקולות הללו לא יוכלו להיות מתורגמים לכוח פוליטי ממשי. זכותם לבחור אולי תשמר מבחינה פורמלית, אך יכולתם להשפיע באמצעות הבחירה, יכולת שהיא עמוד התווך המרכזי של הדמוקרטיה הייצוגית, תישלל.
בדמוקרטיה אין די בכך שכל האזרחים רשאים להצביע. ההצבעה אמורה להיתרגם ליכולת פוטנציאלית להשפיע בפרלמנט. כאשר קבוצה שלמה של אזרחים מודרת באופן קטגורי מן האפשרות להשפיע באמצעות נציגיה הנבחרים, השוויון הפוליטי הופך להבטחה ריקה. מה שנותר הוא אפילו לא דמוקרטיה אלקטורלית, אלא קליפה של דמוקרטיה.
התפרסם לראשונה בהארץ