אזרחות בסימן שאלה
לצד הצורך לדחות על הסף את הסעיף בתכנית השלום האמריקנית המציע להעביר את יישובי המשולש על כל תושביהם למדינה הפלסטינית העתידית, יש להשקיע מאמצים גם בהפיכת אזרחותם של הערבים תושבי מדינת ישראל למשמעותית, משפיעה ואפקטיבית
Flash 90
התגובות של תושבי המשולש לעסקת המאה, במסגרתה הוצעה האפשרות להעביר תחת תנאים מסוימים את היישובים למדינה הפלסטינית העתידית שיקפו הלך רוח נסער. ואין להתפלא על כך - זוהי הצעה חמורה ואנטי דמוקרטית בבסיסה. הקשר בין המדינה לאזרחיה ומחויבותה כלפיהם דומה לנישואים קתוליים. המדינה אינה רשאית להיפרד מאזרחיה אלא בנסיבות חריגות ביותר.
הפקעת אזרחות מאדם על בסיס השתייכותו הקבוצתית, הייתה אחת הפעולות ההרסניות והקטלניות שנקטו בהן מדינות במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן סוקר מספר דוגמאות, אם זו צרפת שפגעה במתאזרחים "ממוצא עוין" בשנת 1915; בלגיה ששללה אזרחות בגין "מעשים אנטי לאומיים" בשנת 1922; וכמובן השלטון הפשיסטי באיטליה, השלטון האוסטרי והמשטר הנאצי בגרמניה - בתהליך שהחל עם חוקי נירנברג הנודעים.
קשה אפוא להאמין שמדינת ישראל אכן תאמץ את הסעיף המוצע, תיפרד מאזרחיה הערבים ותפקיר אותם לגורלם. הדמוקרטיה שנבנתה כאן, המסורת המשפטית והסולידריות האזרחית - על אף שבריריותן - כנראה לא יאפשרו למהלך שכזה לקרום עור וגידים ולו גם בגלל שהעם היהודי חווה על בשרו את התהליך הנורא של הדרה והזרה: ראשית הוא פסק מלהיות אזרח, ומהר מאוד פסק מלהיות אדם. הייתכן כי לאחר שבעים שנה, יאבד העם היהודי את הזיכרון הצרוב בבשרו?
בכל מקרה, הפולמוס הער סביב סוגיית האזרחות הוא הזדמנות לדיון בשאלה חשובה לא פחות – מילוי האזרחות בתוכן ממשי. אזרחי המדינה הערבים הינם "אזרחים בכל מובן רשמי, אך זו אזרחות נכה במובן המעשי", כך לפי פרופ' אבי שגיא ופרופ' ידידיה שטרן בספרם "מולדת יחפה: מחשבות ישראליות". לדבריהם, ישנם ביטויים רבים למציאות זו ובין היתר העובדה שהמפלגות הערביות אינן שותפות באופן מסורתי בקואליציה, לצד הדרה "(...) בשיטתיות מביכה ממשרות בשירות הציבורי - ובכלל זה אפילו ממערכת השפיטה (שהשוויון הוא נר לרגלה)".
לכן, לצד הצורך החשוב לדחות על הסף, בשאת נפש, את הסעיף נשוא ענייננו, יש להשקיע מאמצים ניכרים להפיכת אזרחותם של הערבים תושבי מדינת ישראל למשמעותית, משפיעה ואפקטיבית. לשם כך נדרש מענה לאתגרים שצוינו לעיל: הפיכת הרשימה המשותפת לשותפה לגיטימית בקואליציה עתידית; קידום מועמדים ומועמדות מהחברה הערבית בדרג הבכיר בשירות הציבורי; ומינוי שופטים ערבים נוספים בערכאות השונות. כל זאת במקביל לטיפוח ולהעמקת הזהות האזרחית הישראלית, שלה שותפים כל חלקי החברה. רק כך ניתן יהיה למלא בתוכן את האזרחות של החברה הערבית בישראל.