מבצע

עלות ללא תועלת במדיניות הריסת בתים

חשיבה מחדש

מחקר מדיניות 112

  • בעריכת:
  • שנה:
  • מספר עמודים: 102 עמ’
  • מרכז: המרכז לביטחון ודמוקרטיה
  • מחיר: 45 ₪ מחיר מבצע: 20 ₪
הוסף לסל

מחקר זה בוחן בשלושה מישורים כיצד הגיע צה"ל למסקנה שמדיניות הריסת הבתים היא מדיניות יעילה, ואיך קרה שהוא נקט אותה זמן כה רב בלא שהעמיד את ההנחה בדבר יעילותה למבחן אמפירי.

זה שנים מתבצרים מקבלי ההחלטות בצה”ל בעמדה שמדיניות הריסת הבתים של פעילי טרור, מן האמצעים הקיצוניים ביותר המופעלים בשטחים, מוצדקת משיקולי הרתעה. הריסת בתים, כך נטען, היא ענישה אפקטיבית ומהירה, ומשום כך יעילה במיוחד להרתעת טרוריסטים. 

האם מקבלי ההחלטות אכן מחזיקים בידיהם נתונים המצדיקים מִטַעמי יעילות נקיטת מדיניות של הריסת בתים, או שמא המדיניות הזאת מבוססת על הנחות והשערות משוללות יסוד? האם הם מודעים לכך שדרך קבלת ההחלטות שלהם וההיסטוריה של השימוש בסנקציה של הריסת בתים בצירוף הלחץ הציבורי הנלווה מקשים על קבלת החלטות רציונלית?

בהסתמך על ניתוח מדוקדק של מדיניות הריסת הבתים הנהוגה בישראל, ובהתבסס על כלים מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, מנותחות כאן ההחלטות הנוגעות ליישומה של מדיניות זו. עָקב בצד אגודל מוסברת ההתקבעות של מערכת הביטחון הישראלית במדיניות של הריסת בתים כאמצעי הרתעה גם כאשר קולות בתוכה ומחוצה לה טוענים שהיא בעייתית. 

המסקנה העיקרית היא שהטיות קוגניטיביות משפיעות עד כדי כך שלפעמים החלטות מתקבלות ללא שום ביסוס עובדתי. הואיל וזה המצב, מתחייבת חשיבה מחדש על תהליך קבלת ההחלטות בארגונים המופקדים על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

פרופ' עמיחי כהן הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ודיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. תחומי המחקר העיקריים שלו הם משפט בינלאומי הומניטרי ומשפט וביטחון לאומי.

עו"ד טל מימרן הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי העיסוק העיקריים שלו הם דיני זכויות אדם, המשפט הבינלאומי ההומניטרי והמשפט הבינלאומי הפלילי.

תקציר
מבוא

פרק ראשון רקע: מדיניות הריסת הבתים

  1. הבסיס המשפטי למדיניות הריסת הבתים
  2. נימוקים עקרוניים למדיניות הריסת הבתים
  3. עמדת מדינת ישראל כלפי מדיניות הריסת הבתים והביקורת השיפוטית עליה

פרק שני: חשיבות הנתונים בעת קבלת החלטות

  1. אתגרים בפנייה לנתונים אמפיריים בהקשר של מדיניות הריסת הבתים
  2. ההנמקות לשימוש בנתונים אמפיריים
  3. ביקורת על השימוש בנתונים אמפיריים
  4. שימוש בנתונים אמפיריים בהפעלת המדיניות עד ההחלטה להפסיקה בשנת 2005
  5. שימוש בנתונים אמפיריים בעת ההחלטה להחזיר את השימוש במדיניות בשנת 2008
  6. סיכום

פרק שלישי: פסיכולוגיה קוגניטיבית וקבלת החלטות בנושא מדיניות הריסת בתים

  1. הטיות והליכי קבלת החלטות
  2. שנאת הפסד
    2.1. יישום: הפעלת המדיניות עד ההחלטה להפסיקה בשנת 2005
  3. עיגון והתאמות
    3.1. יישום: הפעלת המדיניות עד ההחלטה להפסיקה בשנת 2005
    3.2. יישום: ההחלטה להחזיר את המדיניות בשנת 2008
  4. אופטימיות יתר, ביטחון יתר ואגוצנטריות
    4.1. יישום: הפעלת המדיניות עד ההחלטה להפסיקה בשנת 2005
    4.2. יישום: ההחלטה להחזיר את המדיניות בשנת 2008
  5. יציגות
    5.1. יישום (2005, 2008)
  6. זמינות
    6.1. יישום ( 2005, 2008)

פרק רביעי: מסקנות והמלצות

הריסת בתים נחשבת לאמצעי קיצוני ביותר; נטען נגדה שהיא פוגעת פגיעה לא מידתית בקניין הפרטי, שהיא מהווה ענישה קולקטיבית ושלמעשה אין בנמצא שיקולי תועלת ראויים המצדיקים אותה. אף על פי כן, במרוצת השנים התבצרו מקבלי ההחלטות בצה"ל בעמדתם ששיקול ההרתעה מצדיק את הפגיעה בזכויותיהם של אנשים. בית המשפט העליון, כמעט בלא יוצא מן הכלל, נתן לעמדת המדינה גיבוי מלא.

האם מקבלי ההחלטות אכן מחזיקים בידיהם נתונים המצדיקים מִטַעמי יעילות נקיטת מדיניות של הריסת בתים, או שמא המדיניות הזאת מבוססת על הנחות והשערות משוללות יסוד? האם הם מודעים לכך שדרך קבלת ההחלטות שלהם וההיסטוריה של השימוש בסנקציה של הריסת בתים בצירוף הלחץ הציבורי הנלווה מקשים על קבלת החלטות רציונלית?

במחקר זה אנו בוחנים — בשלושה מישורים — כיצד הגיע צה"ל למסקנה שמדיניות הריסת הבתים היא מדיניות יעילה, ואיך קרה שהוא נקט אותה זמן כה רב בלא שהעמיד את ההנחה בדבר יעילותה למבחן אמפירי.

א. המישור התאורטי

ההצדקה של צה"ל לשימוש באמצעי של הריסת בתים היא הצדקה תועלתנית: מוצדק לפגוע במשפחתו של מחבל, אפילו אם היא אינה מעורבת בפעילויות טרור, כדי להרתיע אנשים אחרים מביצוע פעולות טרור בעתיד. העובדה שמדיניות הריסת הבתים הופעלה שנים רבות למרות ההתנגדות הרבה אליה מעידה כי שיקולי העלות–תועלת הם שקיבלו את הבכורה זמן רב, כלומר הם שעשו את המדיניות הזאת למוצדקת בעיני הדוגלים בה.

המלצתנו – יש להוכיח שהתועלת בנקיטת צעד מסוים עולה על נזקו. אם אי־אפשר להוכיח את יעילותה של מדיניות הריסת הבתים, נשמט הבסיס המוסרי של עמדת צה"ל לפעול על פיה. ולכן, אפילו אם צה"ל דוגל בגישה התועלתנית, הוא חייב להסתמך על ראיות שיצדיקו את עמדתו.

ב. המישור המעשי

בהקשר הזה אנו בודקים אם אכן ישנו בסיס עובדתי מספיק לעמדה שהמדיניות של הריסת הבתים יעילה. בתי המשפט בישראל ומקבלי ההחלטות שללו במשך שנים את האפשרות שמחקרים מדעיים או נתונים סטטיסטיים יכולים להוכיח את יעילותה של המדיניות הנדונה כאן. יצוין כי אנחנו עצמנו לא הצלחנו למצוא נתונים לטובת ביסוס העמדה שהריסת בתים מקדמת הרתעה לאורך זמן רב. מנגד, כן מצאנו הוכחות לכאורה לכך שנקיטת מדיניות הריסת הבתים אינה מרתיעה פעולות טרור. נהפוך הוא — יש הטוענים כי היא אפילו מעודדת אותן.

המלצתנו – יש להסתייע בנתונים אמפיריים בהליכי קבלת ההחלטות כאשר מדובר במדיניות הריסת בתים. יש לנהוג כך אף שבמקרים מסוימים קשה למסגר את הנתונים הרלוונטיים במדויק ואף שלפעמים אין בידי מקבלי ההחלטות כלים מקצועיים לניתוח המידע ולהערכת איכותו. היות שיש מספיק דוגמאות חיוביות ליכולתם של מקבלי החלטות להשתמש בכלים אמפיריים, לא בלתי סביר לצפות שיהיה ביטוי לכך גם במה שקשור למדיניות הריסת הבתים.

ג. שאלת קיומה של חשיבה רציונלית בעת קבלת ההחלטה על נקיטת מדיניות הריסת הבתים

אנו סבורים כי הנתונים שאספנו מוכיחים שמבחינה רציונלית מוצדק לחדול ממדיניות הריסת הבתים, אך בפועל לא כך קרה. היות שכך נשאלת השאלה מה מקומן של הטיות (biases) קוגניטיביות בקביעת המדיניות בנושא של הריסת בתים. אם נבין את מקומן, נוכל להבין טוב יותר את הליך קבלת ההחלטות ואת הסיבות שבגינן לא נזנחה מדיניות זו.

המלצתנו – כדי להתמודד עם הטיות קוגניטיביות יש לנסח מנגנון קבלת החלטות שיוכל להביא בחשבון את קיומן של הטיות כאלה ואף לאזן ביניהן.

מנגנון קבלת ההחלטות החדש צריך לעמוד על חמישה אדנים:
  1. בחינה עתית של המדיניות על ידי גופים משוחררים ממחויבות למדיניות הקודמת. ועדת שני היא דוגמה מצוינת לגוף משוחרר שכזה. ואכן, שופטי בית המשפט העליון רובינשטיין וחיות הכירו בכך בפסיקתם בעתירה עקרונית נגד מדיניות הריסת הבתים וקבעו כי נדרשת בחינה עתית של המדיניות שתכלול מחקר ומעקב אחר יישום.
  2. מינוי אדם שתפקידו לערער על המדיניות הקיימת ולהציג שיקולים שונים ומנוגדים לאלו שמבססים אותה "איפכא מסתברא".
  3. הפרדה בין הגופים המשתתפים בהליכי קבלת ההחלטות באופן שיאזן את ההטיות, לדוגמה — יש להפריד בין אוסְפי המידע לבין מקבלי ההחלטה הסופית. הפרדה כזו תמנע זליגה של השפעת ההטיות במהלך איסוף המידע אל הליך קבלת ההחלטה עצמו. כדי לחזק את השפעת ההחלטה יש להציג, בשקיפות רבה ככל האפשר, את הנתונים שהביאו אל המסקנות שהגיעו אליהן בסופו של דבר.
  4. אם מטרתה של המדיניות היא לייצר תוצאה רצויה מסוימת, למשל הרתעה, יש להסתייע בנתונים שיוכלו לבחון את יעילותה של המדיניות הלכה למעשה.
  5. כאשר מדובר בהריסת בתים מתברר שגם בתי המשפט מתקשים לפעמים.