מאוטונומיה נתמכת לאזרחות משמעותית: פרדיגמה כלכלית חדשה ליחסי המדינה והחברה החרדית | טיוטה

בשנים האחרונות, ובייחוד בתקופת ממשלת ישראל ה-37 ומלחמת חרבות ברזל, הופכת סוגיית היחסים שבין המדינה לבין האוכלוסייה החרדית לסוגיה בוערת. להבנה בדבר הצורך בשינוי תורמים כמה אירועים. בראייה רטרוספקטיבית של כשני עשורים, המדיניות שננקטה לשילוב כלכלי של חרדים השיגה תוצאות מוגבלות הן במישור הכלכלי והן במישור של השתלבות אזרחית. במבחן התוצאה, קצב השינויים היה איטי מדי ביחס לצרכים הכלכליים, הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל. מעבר לכך, על רקע משבר הקורונה ובמיוחד על רקע מלחמת חרבות ברזל, החל להתברר עד כמה נרחבת היא מובלעת החוק החרדית והיעדר המשילות הישראלית בטריטוריה זו. לכך הצטרפה המגזריות הבוטה שהשתקפה בהיקפי הכספים המגזריים ובסירוב לקחת חלק בנטל הבטחוני בתקופת מלחמה חסרת תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל.

על רקע אירועי קצה אלה, בולטת העובדה כי בשני העשורים האחרונים הדיון הכלכלי סביב "הסוגייה החרדית", התמקד בעיקר בשיעורי התעסוקה של חרדים, בפערי ההשכלה, ובאובדן פוטנציאל הצמיחה של המשק הישראלי לנוכח מגמות דמוגרפיות ארוכות-טווח. דיון זה, שעדיין מושרש עמוק בשיח הכלכלי ובמדיניות הציבורית הנוכחיים, הניח — לכל הפחות ברובד השיח הפומבי שלו — כי האתגר המרכזי שמציבה החברה החרדית למדינת ישראל נוגע לצמיחה כלכלית: פגיעה בהיצע העבודה, בפריון, ברמת התוצר ובקצב צמיחתו. מכאן נגזרו גם פתרונות המדיניות המרכזיים — הקמת זרם ממלכתי-חרדי, הסרת חסמים להשכלה ולתעסוקה, עידוד השתלבות הדרגתית בשוק העבודה, ותמריצים כלכליים חיוביים.

מסמך זה מציע מסגור שונה, רחב ועמוק יותר. הפרדיגמה הכלכלית המוצעת כאן נגזרת מפרדיגמה רחבה יותר, הרואה באתגר החרדי אתגר אזרחי-משטרי כולל ומיידי לדמוקרטיה בישראל. במסגרת זו, ישראל מתוארת כמי שעברה, בהדרגה ובאופן לא מתוכנן, ממודל של דמוקרטיה הסכמית ובה אוטונומיה מגזרית מוגבלת לחברה החרדית שנתפסה כמנגנון לשיכוך מתחים, אל מודל משטרי חדש. מודל משטרי זה מאופיין בוויתור על ריבונות ביחס לחברה החרדית, באובדן משילות בנוגע לגבולות האוטונומיה, בשחיקה מדאיגה של התשתית האזרחית בקרב חרדים, ובמגמות אנטי-דמוקרטיות מובהקות. במרכז הסדר החדש עומדת אוטונומיה מגזרית נרחבת, סגורה, ובעלת מאפיינים סמכותניים, שהמדינה משתפת איתה פעולה באופן פעיל.

וכאן טענתנו המרכזית — מדובר בבעיה משטרית-אזרחית מסדר ראשון, אשר הכלכלה ממלאת בה תפקיד מרכזי: תמורה זו התאפשרה בעטיה של מערכת של הסדרים חוקיים, כלכליים, תקציביים ופיסקאליים אשר מייצבת לאורך זמן אוטונומיה מוסדית חרדית סגורה וסמכותנית, תוך ריכוז כוח כלכלי-מוסדי חריג בידי אליטות-קהילתיות, והישענות כלכלית ואזרחית עמוקה על קבוצות אזרחיות אחרות. וכל זאת — בחסות המדינה.

ואולם, מכאן נובעת גם טענתנו השנייה — הבעיה הכלכלית הכרוכה ביחסי המדינה והחברה החרדית אינה ניתנת להבנה מלאה, וממילא גם לא לפתרון, דרך עדשת שוק העבודה בלבד, ואף לא דרך מושגי "אובדן פוטנציאל" או "פערי הון אנושי". מנגנוני הסבסוד הבין-מגזרי, ריכוז הכוח הכלכלי-מוסדי וההסדרים החוקיים-כלכליים הייחודיים — הם שעומדים בליבת הדפוסים הכלכליים מעכבי הצמיחה. במילים אחרות, גם לכלכלה נחוצה נקודת מבט אזרחית-מוסדית רחבה יותר כדי ליצור שינוי ממשי בצמיחה.

מנקודת מבט זו, כך נטען, הסבסוד הבין-מגזרי אינו "טעות תקציבית" או כשל מדיניות נקודתי, אלא מנגנון ייצוב מרכזי של האוטונומיה החרדית. הוא מתבטא בפער מתמשך בין תרומת משקי הבית החרדיים לקופה הציבורית לבין היקף השירותים, ההטבות והטובין הציבוריים שהם מקבלים — פער המגיע כיום להיקף של עשרות מיליארדי שקלים בשנה. יתרה מכך, מבחינה כלכלית סבסוד זה אינו רק חלק מבעיה אזרחית-משטרית המאיימת על הדמוקרטיה בישראל, אלא ביטוי לשיבוש ההיגיון של מדינת הרווחה, משאבים תקציביים הנגרעים מקופת המדינה ומשליכים על תפקודה, והגורם המרכזי לדשדוש ולקיבעון בדפוסים הכלכליים והיזמיים של החברה החרדית בישראל.²

הפרדיגמה הכלכלית המוצעת כאן נגזרת מפרדיגמה רחבה יותר, הרואה באתגר החרדי אתגר אזרחי-משטרי כולל. במסגרת זו, ישראל מתוארת כמי שעברה, בהדרגה ובאופן לא מתוכנן, ממודל של דמוקרטיה הסכמית (קונסוציונאלית) — שהתבססה על אוטונומיה מגזרית מוגבלת כמנגנון לניהול שסעים — אל מציאות של אוטונומיה מוסדית סגורה, בעלת מאפיינים סמכותניים, שהמדינה משתפת איתה פעולה באופן פעיל. שינוי זה אינו רק תוצאה של אידיאולוגיה חרדית או של דינמיקות פוליטיות, אלא גם של תמריצים כלכליים עמוקים, ובראשם סבסוד בין-מגזרי רחב היקף.

המדיניות הכלכלית שנהגה בישראל בעשורים האחרונים לא התמודדה עם ממדים אלה במישרין. היא נשענה על הנחות יסוד מובלעות שלפיהן החברה החרדית היא מבנה רעוע הנתון לשחיקה טבעית, וכי די בהסרת חסמי השכלה ותעסוקה כדי להניע תהליך הדרגתי של שינוי. בפועל, מדיניות זו יצרה שינויים חלקיים בלבד, שלא ערערו את מנגנוני הייצוב העמוקים של האוטונומיה החרדית — ובכלל זה מבנה הכוח הפנימי, מערכות התיווך הכלכליות, וההישענות השיטתית על מדינת הרווחה. חלק מהכשלים היו תוצאה של מגבלות פוליטיות, קרי של ממשלות שפעלו להעמקת ההסדרים החרדיים באופן שלא היה עקבי עם פעילות הפקידות המקצועית. אולם כשלים אחרים הם תוצאה של הבנה חלקית — ולעתים שגויה — של מהות ועומק הבעיה איתה מתמודדת ישראל, שבחלקה הושפעה גם מהטיות ומגבלות תפיסתיות שונות שהשליכו על הנחות היסוד ותיאוריית השינוי המובלעת. מכאן שהסדקים הניכרים בפרדיגמת המדיניות הנוכחית מביאים לצורך בגיבוש פרדיגמת מדיניות חדשה.

לפיכך, במחקר זה אנו טוענים כי הניתוח הכלכלי של החברה החרדית בישראל אינו יכול להיעשות במנותק מהקשר אזרחי-משטרי רחב, ולהפך — ניתוח אזרחי-משטרי של יחסי החרדים והמדינה חייב להידרש אל המנגנונים הכלכליים-מוסדיים שמנינו. אנו טוענים כי המדיניות הכלכלית כלפי חרדים צריכה להיות נגזרת ישירה של פרדיגמה אזרחית-משטרית רחבה יותר, שכן המדיניות הכלכלית היא אחד המנגנונים המרכזיים שבאמצעותם המדינה ייצבה אוטונומיה סמכותנית חרדית. במקביל, אנו טוענים כי את הכלכלה החרדית ודפוסי התעסוקה, הסבסוד והריכוזיות יש להבין כתוצאה של הסדרי אוטונומיה מוסדיים ושל משטר אזרחות חריגים. בפרט, אנו טוענים כי גישה המבקשת לחולל שינוי כלכלי בלי לגעת באזרחות, במשילות ובכוח — מחמיצה את הבעיה ואת האפשרות להגיע לפתרון בר קיימא לאוכלוסייה החרדית ולמדינת ישראל.

מכאן נובעת מטרת המחקר: לפתח פרדיגמה כלכלית חדשה, המזהה את הכלכלה כזירה מרכזית לשיקום אזרחות, משילות ודמוקרטיה, ולא רק כמנוע צמיחה. הפרדיגמה המוצעת אינה מבקשת "לשלב חרדים" במובן האינטגרטיבי הצר, ואף אינה רואה בחרדיות כשלעצמה את הבעיה או מבקשת לשנות את אורחות החיים של פרטים חרדים. מטרתה היא לעצב מחדש את מערכת היחסים הכלכלית-מוסדית בין המדינה לבין החברה החרדית: לצמצם באופן חד ומדוד את מודל החיים הכלכלי הנתמך-מדינה, המהווה בסיס לאוטונומיה המוסדית-הסמכותנית, ולכונן מסלול של השתתפות כלכלית ואזרחית משמעותית והוגנת. זאת תוך איזון בין כבוד לשונות תרבותית לבין הצורך באחריות אזרחית ותרומה הוגנת לכלל, ותוך שמירה על מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית ממוקדת-צורך.

המשך המחקר מאורגן באופן הבא: בחלק הראשון מוצג רקע תיאורטי ומתודולוגי קצר (סעיף 2-3); החלק השני מנתח ומגדיר מחדש את הבעיה ביחסי המדינה והחברה החרדית ואת מקומה של הכלכלה בתוכה (סעיפים 4-6); בהמשך אנו פונים לניתוח של כשלי המדיניות הקיימת (סעיף 7); החלק הרביעי והאחרון, הארוך ביותר, מציע קווי יסוד לפרדיגמה כלכלית חלופית הנגזרת מתפיסה אזרחית-משטרית רחבה יותר (סעיף 8).

✶✶✶✶✶

1 מחקר זה מוגש כטיוטה מתקדמת המתפרסמת במסגרת כנס אלי הורוביץ לכלכלה 2026 של המכון הישראלי לדמוקרטיה והוא חלק מסדרת מחקרים בנושא הפרדיגמה החדשה ליחסי המדינה והחברה החרדית הנכתבת בתוכנית החברה החרדית בישראל במכון. אני מבקש להודות לשורה של חוקרים ובעלי תפקידים במכון הישראלי לדמוקרטיה שקראו את הגרסה המתקדמת של המסמך, והערותיהם תרמו לגיבושו ולעיצובו: רוני ברבוי, מנהלת התוכנית החברה החרדית בישראל; שלומית רביצקי טור–פז, מנהלת המרכז לחברה משותפת; דפנה אבירם–ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה; פרופ' סוזי נבות, סגנית נשיא למחקר; וד"ר דנה בלאנדר, עמיתת מחקר ואחראית תחום ליווי מחקרים. המסמך נתרם גם משיחות מתמשכות עם ד"ר גלעד מלאך, עמית מחקר בתוכנית החברה החרדית בישראל. תודה מיוחדת מסורה לנעמי טורצקי, עוזרת מחקר בתוכנית החברה החרדית בישראל ושותפה בכתיבת מסמך היסוד בנושא האוטונומיה החרדית והאתגר האזרחי–משטרי שהיא מציבה. מסמך יסוד זה, שטרם ראה אור, עומד כתשתית מרכזית לכתיבת העבודה הנוכחית.

2 אריאל קרלינסקי, תום שדה, ערן יוגב ומיכאל שראל. "על המיסים ועל הנפלאות: התפלגות הכנסות והוצאות המדינה בקרב משקי הבית בישראל." הרבעון הישראלי לכלכלה, 68, 160-11, 2024; חברת הייעוץ שלדור, המגזר החרדי בישראל — מיפוי מקיף של התרומה הכלכלית של קבוצות אוכלוסייה בישראל — המאזן הפיסקאלי נטו לשנת 2019, 2024.