• שידור חי
  • פתוח לקהל

שולחן עגול: מעמדה של השפה הערבית

המכון הישראלי לדמוקרטיה | פינסקר 4, ירושלים

על רקע חוק הלאום שעבר בכנסת בחודש יולי האחרון, נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה דיון על מעמד השפה הערבית. הדיון עסק במשמעות החוק והשפעתו על החברה הישראלית, בהשלכות של הדרת השפה מהמרחב הציבורי, התקשורתי והפוליטי, ובחשיבות לימוד השפה במערכת החינוך.

להלן עיקרי הדברים:

פרופ' יובל שני, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר בפתח הדיון, כי: "המכון הישראלי לדמוקרטיה לא מתנגד באופן עקרוני לתפיסה בה יהיה חוק לאום שיעגן את עקרונות מגילת העצמאות, אבל לא לילד הזה פיללנו. הנוסח שהתקבל מדיר את הקבוצות הלא יהודיות במדינה ובאופן פרדוקסלי, הסעיף הנוגע לשפה הוא אומנם היחיד שמכיר בזכות המיעוטים, אך מנגד, הוא משנמך את מעמד השפה הערבית. אולי מבחינה אופרטיבית לא מיוחסת לחוק משמעות מיוחדת, אך מבחינה סמלית הוא פוגע בצורה מקוממת במיעוט הערבי".

רון גרליץ, מנכ"ל משותף, עמותת סיכוי: "חוק הלאום הוא רק חלק מהתקפה פוליטית רחבה של הממשלה נגד האזרחים הערבים. ההתקפה הזו היא גם תגובת נגד אל מול ההתחזקות החברתית והפוליטית של החברה הערבית בישראל. הפוליטיקאים הימניים מרוויחים פוליטית כשהם תוקפים את הערבים".

סוהיל כראם, מנכ"ל רדיו א-שמס: "השפה הערבית היא חלק מהפסיפס הישראלי. אחד הדברים שאנחנו עושים ברדיו הוא לאפשר לפחות 20% מזמן השידור של האקטואליה לשיח בעברית, וזה מתאפשר משום שהערבים בישראל דוברים עברית. בתקשורת בעברית, אפילו את לוסי אהריש הורידו מהמסך".

פרופ' מאיר בר-אשר, האוניברסיטה העברית בירושלים: " אנחנו נמצאים ברגרסיה ובחוסר כבוד כלפי השפה והתרבות הערבית, ובמקום לתקן את זה, אנחנו לוקחים עשרה צעדים אחורה".

נסרין חדאד חאג' יחיא, ראשת התוכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה: "בשבעים השנים האחרונות הערבים בישראל סובלים מאי שוויון משמעותי, והשפה הערבית היא רק דוגמה לכך. למדנו לשים את השפה הערבית בתחתית סדר העדיפויות, ולהעדיף דברים שקשורים בהישרדות כלכלית".

פרופ' מוסטפא כבהא, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "תחום לימוד השפה הערבית לא היה מזהיר גם לפני חוק הלאום. אופן לימוד השפה קיבל לרוב אוריינטציה של 'דע את שפת האויב', על אף שהיא שפה מרחבית במזרח התיכון ומהווה שפת האם של חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית שעלו ממדינות ערב".

כמאל אגבריה, ראש תחום שילוב מורים ערבים בבתי ספר יהודיים, מכון מרחבים: "הורדת התוכנית של לוסי אהריש היא דוגמה להיעדר הייצוג של החברה הערבית בתקשורת, ומי שלא מדבר לפי המיינסטרים- ימצאו את הסיבה להוריד אותו מהמסך. אנחנו רוצים דו קיום, אבל שכל אחד יהיה בחברה ההומוגנית שלו. אנחנו נמצאים במאבק תמידי של משחק סכום אפס, שבו הצלחה של צד אחד היא הפסד של צד אחר".

ד"ר שלמה אלון, האקדמיה ללשון הערבית: " השנה נפתח חוג לערבית תקנית לתואר ראשון שמיועד לבדואים מהדרום – כשכל ההתקשרות עם התלמידים נעשית בערבית תקנית. זו התקדמות".

אמנון בארי-סוליציאנו, מנכ"ל משותף, קרן אברהם: "תחום התקשורת סובל מהדרה וכיסוי מוטה ובעל סנטימנט אנטי-ערבי. הצלחנו לשכנע את YNET שכל סיפור שבאופן מובהק רלוונטי לחברה הערבית, יקבל גם תקציר בערבית שיעלה ביחד עם האייטם בעברית".

פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "חוק הלאום הוא ביטוי לטרנספר סמלי, ומי שפניו לשלום לעולם לא יעלה על דעתו לעשות מעשה שכזה. מי ששולל כל ממד של זכויות קבוצתיות מהערבים, בעצם שולל את זכותם לתרבות ולכבוד אנושי".

מוחמד עלי טאהא, סופר: "מיקומה של השפה הערבית בחוק הלאום הוא תוצאה טבעית של מדיניות ממסדית לאורך שבעים שנים. חוק הלאום בא 'לקרוע' את הערבים מזהותם ומתרבותם. יוזמי החוק ניזונים מחששות ומזינים אחרים בחששות הללו. שכחו שהשפה הערבית היא שפת האם של עשרים אחוזים מתושבי המדינה. מי שרוצה לעשות שלום עם שכניו, לא יכול להתעלם משפתם".

נאדיה כנאנה, מנהלת בית הספר יד ביד לחינוך דו-לשוני: "יש קשר בין השפה ללאומיות, לזהות ולתרבות. השפה הערבית נלחמת על מקומה גם בקרב היהודים וגם בקרב הערבים".