קרדיט: מיכאלה טרק, כחלק מפרוייקט iPPso

כאן נכנס המחקר שלנו שהוא שיתוף פעולה בין מעצבים תעשייתיים דיגיטליים לבין מומחי מדיניות ומשפט של טכנולוגיה (ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר רומי מיקולינסקי מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ופרופסור בוריס מולר מ-Fachhochschule Potsdam) במימון קרן פולקסווגן הגרמנית. השאלה שנשאלנו הייתה איך חושבים על המדיניות והמנגנונים של משילות בעולם שבו כולם לובשים משקפיים חכמים במרחב הציבורי?

איך נווסת פרסומות מותאמות אישית שמוקרנות דרך המשקפיים אבל נראות כאילו מופיעות על תחנת אוטובוס? מי יחליט אילו שכבות דיגיטליות על המציאות מותרות בכיכר העיר - העירייה? המדינה? או הפלטפורמות? איך נגן על קבוצות פגיעות כשכל מציאות ניתנת להתאמה אישית?

כדי לענות על השאלות האלה בחרנו מתודולוגיה לא רגילה: משחקי תפקידים ספקולטיביים. עיצבנו מפות של תחנת רכבת, קניון, בית אבות, גן משחקים. השחקנים - אנשי ממשל, משפטנים, מעצבים, אנשי אקדמיה ואנשי תקשורת שעוסקים בטכנולוגיה - נכנסו לנעליים של שוטר, תייר, אם עם ילד, מנהל בית אבות, מלצרית ועוד. בנינו תרחישי התחלה למשחק, הכנו כרטיסים עם "כוחות על" כדי לקדם דרמה וחיכוכים בין השחקנים השונים (מזכיר די אן די? כן. זה היה יחסית דומה). קיימנו משחקים בפוטסדאם, בירושלים ובבודפשט.

המשחקים לא היו רק שעשוע: הם אפשרו לגלות מה שאנחנו קוראים להם Unknown Unknowns - מצבים שאנחנו בכלל לא יודעים לחשוב עליהם מראש. למשל, מה קורה כשיש תקלת שילוט בעיר חכמה וכל אחד רואה מציאות אחרת? מה קורה כשמלצרית מגלה שקיימת אפליקציה שמאפשרת לראות אותה בלי בגדים אבל לא יודעת מי מפעיל אותה? כשמישהו “מוחק” את חסר הבית שיושב על הספסל ומחליף אותו בגינה פורחת? כשאני מבקשת מהמערכת לספר לי אם האדם שבא מולי ברחוב הוא מחוסן או יהודי, לפני שאפתח איתו בשיחה?

החוויה הזאת, של משחק ומפגש עם חיכוכים, התגלתה ככלי עוצמתי: היא עזרה למקבלי החלטות לחשוב חשיבה של עתיד קרוב - לא תרחישי מראה שחורה דיסטופיים, אלא מצבים שיכולים להתרחש ושנכון לחשוב עליהם.

אפשר היה לדבר באופן מופשט על ערכים: פרטיות, אחריות, הטיות, שקיפות וכו'. אבל אנחנו בחרנו לעשות משהו שונה. את מה שמצאנו במשחקים סידרנו בצורה של "אינטראקציות”. פירקנו את החוויות לחמש קטגוריות אינטראקציה:

1. אדם לאדם: מה קורה כשאני יכולה לדעת עליך, ברחוב, אם אתה מחוסן? או להפעיל אפליקציה שמייצרת דיפפייק שלך בלי בגדים? זוהי חדירה חסרת תקדים לפרטיות, אבל היא מתרחשת במרחב הציבורי, שבו לכאורה אין לנו זכות לפרטיות. האם צריך לחשוב מחדש על ההבחנה בין פרטי לציבורי?
   
   
2. אדם למרחב: האם נצטרך בכלל שלטים ורמזורים פיסיים, אם אפשר להקרין את הכול על עדשת המשקפיים? הם ידעו איפה לחצות את הכביש ובאיזו מהירות מותר לנסוע, מתי תגיע הרכבת ומתי נסגרת המסעדה. זה ישפיע על כל הדרך שבה נתכנן מרחבים פיסיים. ומה יקרה אם כל אחד יוכל לעצב לעצמו את הרחוב - למחוק את ההומלס, ולהוסיף במקומו ערוגת פרחים? ואיך ייראה בית הספר בעולם שבו אין צורך בלוח כי המשקפיים מקרינים אותו, אבל כל ילד רואה דבר אחר?
   
   
3. אדם למציאות: אנחנו רגילים שאפשר לסמוך על העיניים שלנו בוודאי ביחס לעולם שבחוץ. אבל, אם כל אחד רואה גרסה אחרת של העולם, מה יישאר מ"האמת המשותפת"? המציאות עצמה הופכת לשדה של מניפולציות שיכולות להוביל לדיסאוריינטציה מוחלטת.
   
   
4. אדם למכונה: המשקפיים עצמם הם שותף פעיל: הם מזהים, מתרגמים, מנטרים מצב רגשי. עד כמה נרצה שיחליטו בשבילנו? האם נוכל לסמוך עליהם ברגעי אמת - כמו חצייה במעבר חצייה או זיהוי פנים?
   
   
5. אדם לפלטפורמה: הפלטפורמות שולטות בחומרה, במערכות ההפעלה, בחנויות האפליקציות של המשקפיים. הן יחליטו אם תראה פרסומת למסעדה לידך או מידע היסטורי על האתר שבו אתה עומד. האם נרצה לתת להן שליטה גם על הנרטיבים של המרחב הציבורי? מי יחליט אלו אפליקציות מותר להציע בחנות האפליקציות (מה למשל עם זאת שמציע ליצור דפי-פייק של מלצריות?)

מה שמבדיל את המחקר שלנו מפרק ב"מראה שחורה" הוא המעבר ממד"ב לפוליסי. אנחנו לא מסתפקים בהצגת עתיד קודר או פנטזיה טכנולוגית, אלא מפתחים שפה חדשה שמאפשרת למקבלי החלטות לחשוב על רגולציה ומדיניות בעולם שעדיין לא קיים. החדשנות כאן היא כפולה:

• מתודולוגיה: שימוש בעיצוב ספקולטיבי ובמשחקי תפקידים כדי לגלות blind spots
  
  
• מסגרת תיאורטית: מעבר מהגנה על “ערכים מופשטים” לניתוח קונקרטי של אינטראקציות אנושיות.

במילים אחרות: המחקר הזה לא שואל "האם המשקפיים מסוכנים" אלא "איך אנחנו מעצבים מראש מנגנוני משילות, כדי שהמרחב הציבורי הפיג'יטלי (הפיסי והדיגיטלי) יישאר מקום פתוח ובטוח"?

המשקפיים החכמים כבר כאן. הם ישנו את הרחוב, את הפרטיות שלנו, וכנראה שגם את ההתנהגות שלנו. הטכנולוגיה מתקרבת לשוק הצרכני בקצב מהיר, והפער בין יכולת הטכנולוגיה לבין המוכנות הרגולטורית הולך וגדל. השאלה היא לא אם, אלא איך נבנה את הכללים שיגדירו את העולם החדש הזה.

• המיניסייט באנגלית של הפרויקט שיש בו תמונות, הסברים, הרחבות ואת הדו"ח המלא שלנו (גם הוא באנגלית)
  
  
• המאמר שהתקבל לפרסום בכתב עת: Governing phygital spaces: Human rights by design meets speculative design
  
  
• המסמך הלבן שלנו באנגלית
  
  
• Phygital Vocabulary: Speculative Terms to Discuss the Implications of Emerging Reality-Forming Interfaces - was accepted to KUI conference and was published in the ACM Digital Library in October