ממדף הספרים בחו"ל
חברי פרלמנט בריטיים ואזורי בחירתם
הפרלמנט הבריטי, הידוע כ"אם הפרלמנטים", אף הוא נתון באחרונה בזמנים של שינוי מהותי: מדגש על המפלגה ועל המנהיגות המפלגתית עבר הדגש לפוליטיקה אישית ולהשתתפות פעילה בקביעת מדיניות. הספר מתאר את המעבר להיענות אינטנסיבית יותר לאזורי הבחירה ולמתן שירות לבוחרים.
חברי הפרלמנט הבריטי, בדומה לחברי הקונגרס האמריקני, נבחרים כנציגי אזורים גיאוגרפיים. בשנים האחרונות גברה הזיקה בין חבר הפרלמנט לבין אזור הבחירה שלו, והספר מעריך את המשמעות האלקטורלית של עבודת חברי הפרלמנט באזורי הבחירה ואת השלכותיה על עבודת הפרלמנט הבריטי כולו.
לטענת המחברים, שימת הדגש על עבודה באזורים היא פועל יוצא מהתמקצעותם של חברי הפרלמנט הנוכחיים לעומת קודמיהם. כיום, רוב חברי הפרלמנט בשתי המפלגות הם בעלי השכלה ובני המעמד הבינוני; את עבודתם כפרלמנטרים הם רואים כמקצוע לכל דבר, ומוכנים להשקיע כדי להבטיח את המשך כהונתם. ואולם, בשל תפיסת העבודה בפרלמנט כקריירה, התרחב תפקידם של חברי הפרלמנט, וכתוצאה מכך עלולה לחול פגיעה בתפקודם כמעצבי מדיניות.
Norton, Philip and David M. Wood, Back from Westminster: British Members of Parliament and their Constituents, University Press of Kentucky, 1993.
העלאת משכורותיהם של חברי הקונגרס- תיקון לחוקה
התיקון ה-27 לחוקה האמריקאית מיוחד ומעניין משתי סיבות: ראשית, סיבה תוכנית - התיקון קובע כי "שום חוק המשנה את שכרם של הסנאטורים ושל הנציגים לא יכנס לתוקף עד לאחר שייערכו בחירות חדשות לקונגרס";"No law, varyin the compensation for the services of the Senators and Representatives shall take effect," until an election of .representatives shall have intervened שנית, המקורות ההיסטוריים של התיקון וההליך הארוך שקדם להעברתו ב-1992.
התיקון ה-27 הוא אחד מ-12 התיקונים שהעביר הקונגרס לאשרור המדינות ב-1989 עד 1791 עברו 10 מהם את תהליך האשרור של המדינות, והיו ל-Bill of Rights של ארצות הברית. שני הנותרים לא זכו ברוב הדרוש. ואולם, מכיוון שהיקון שהתקבל באחרונה לא היה מוגבל במגבלת זמן, ארך תהליך האשרור 203 שנים, עד אשר נתנה לו מדינת מישיגן את תמיכתה, והיתה למדינה ה-38 שהצביעה בעד קבלתו כתיקון מס' 27.
לצד הסיפור המשעשע על הליך קבלת התיקון, בוחן המאמר שניים מהיבטיו:
א. מהי הלגיטימיות של הליך חקיקה חוקתית ממושך כל-כך? האם לבית המשפט העליון יש זכות לביקורת שיפוטית בשאלות פרוצדוראליות? (האם רשאי הקונגרס להגביל את משך חקיקתם של תיקונים לחוקה?) מבחינה מפורטת של התקדימים הרלבנטיים עולה - וזוהי גם תפיסתו של בית משפט העליון - כי לקונגרס זכות לקבוע את הלגיטימיות של התיקון?
ב. קבלת התיקון על ידי הקונגרס ועל ידי הציבור. הקונגרס נתן לתיקון את תמיכתו בשל ההנחה כי הוא מוסיף לחוקה מימד מוסרי רפובליקני, ומדגיש את הצורך למנוע פעולות פוליטיות לטובת האינטרס הכלכלי האישי של כל נציג. התיקון התקבל במאי 1992, כמה חודשים לפני הבחירות, בשעה שהתפרסמו כמה שערוריות שחיתות. באווירה זו ראה הציבור את התפיסה המוסרית הגלומה בתיקון כסימן ליושר, והעניק לו את תמיכתו.
Toniati, Roberto, "II XXVII Emendamento della Constituzione degli Stati Uniti (1992): Le Origini e I Problemi di una Singolare Revisione Constituzionale", Quaderni Constituzionali XIV, 1 April 1994: 63-94.
ארגון הקונגרס האמריקאי
ב-1993 פיתחה הוועדה המשותפת לארגון הקונגרס הליך לאיסוף אינפורמציה ולניתוח מדיניות בקונגרס. ההליך נועד לגבש המלצות לרפורמה בתהליכי העבודה של הקונגרס, ביחסים בין הרשויות ובחוקים שמיישומם הקונגרס פטור. בשני כרכי הספר מובאים פירות מששה חודשי שימועים ומארבעה סימפוזיונים (על הוועדות, על כוח האדם, על תהליך התקצוב, ועל היחסים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת). עוד מובאות בספר תשובות לשאלונים שהופצו בקרב כל חברי הקונגרס ו-3,500 עוזרים פרלמנטריים.
כרך אחד מוקדש להמלצות הסנאטורים חברי הוועדה המשותפת, להגדרת ההמלצות ולהנמקתן. בנוגע לשינויים המומלצים הכרוכים בהמלצות תקציביות (כמו צמצום מספר הוועדות ותת-הוועדות) מוצגת הערכת העלויות של משרד התקציב בקונגרס.
כרך שני מוקדש לסיכום הנושאים שבהם דנה הוועדה המשותפת, לבחינת ההתפתחות ההיסטורית ולתיאור מפורט של התהליך כיום:
תהליכי עבודה בבית הנבחרים;
תהליכי עבודה בסנאט;
כוח אדם ומנהל, כולל ההקצבה להעסקת עוזרים, המגבלות על מספר העוזרים (עד 18 במשרה מלאה), רמת השכר, הקצבות מיוחדות;
תהליך התקצוב;
אתיקה בקונגרס, כולל תקופת צינון, מגבלות על תעסוקה נוספת בשכר, חוקים שמיישומם הקונגרס פטור (חוק חופש המידע);
היחסים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת;
הקונגרס ובתי המשפט;
מערכות מידע בקונגרס;
הקונגרס, המידע והתקשורת.
US Congress, Joint Committee on the Organization of Congress, Organization of the Congress; Final Report and Final Report of the Senate Members, December 1993.
(*) את המאמרים בשלמותם ניתן לקבל ממרכז המידע של המכון הישראלי לדמוקרטיה.