רבין

שלושים שנה חלפו מאז הרצח שהרעיד את יסודות הדמוקרטיה הישראלית, אך נדמה שהחברה הישראלית עדיין מתקשה להפנים את הלקח. הקיטוב, ההסתה וההיעדר של שיח ממלכתי ממשיכים לאיים על המרקם המשותף שלנו. ובכל זאת, הרגעים של סולידריות לאומית שנגלו מאז השבעה באוקטובר מוכיחים שיש תקווה – אם רק נבחר להקשיב, לשתף פעולה ולבנות יחד שפה דמוקרטית חדשה.

3 בנובמבר 2025

שלושים שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין - האירוע שטלטל את הדמוקרטיה הישראלית והשאיר צלקת עמוקה. בפרק מיוחד של סדר חדש, יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם משוחחים עם פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ולשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, על השאלות שעדיין מהדהדות מאז אותו לילה בכיכר מלכי ישראל: האם באמת למדנו משהו מהרצח? האם במציאות המקוטבת של היום עלול חלילה להתרחש רצח פוליטי נוסף? והאם יש דרך להשאיר את הוויכוחים הפוליטיים במקום הטבעי להם בלי להידרדר לאלימות? נראה שגם היום דבריו של רבין בעצרת, "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה", רלוונטיים יותר מתמיד כשמילים כמו "בוגד" ו-"אויב" חזרו להיות נפוצות בשיח הציבורי.

03 בנובמבר 2025

האבל על רצח ראש ממשלה, ממניעים פוליטיים ודתיים, אסור שיתפוגג. עלינו לקשור את טראומת רצח יצחק רבין ז"ל עם תיקון ציבורי נרחב, כדי שתרומתו לאחר מותו תהא אף גדולה מתרומתו בחייו - גם למען הדורות הבאים

ההסלמה בשיח הציבורי בתקופה האחרונה נותנת אותותיה - רוב בכל הקבוצות בחברה הישראלית מרגיש שמתקיימת נגדן הסתה, 70% מהציבור הישראלי חושבים שישנה הסתה כלפי ראש הממשלה ו-45% מהישראלים צופים היתכנות של רצח פוליטי נוסף

תשע עשרה שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל. מסיבות פוליטיות, ומתוך רצון שלא להעמיק את הקרע בעם, נמנעה החברה הישראלית מבירור ענייני ונוקב של הרקע לרצח, משמעותו והשלכותיו. לא ניתן לבנות אחדות על גבו של טיוח. גם לא על סימטרייה כוזבת בין שמאל לימין. 

תשע עשרה השנים שחלפו מאז רצח רבין – הרגע שבו בפעם הראשונה 4 בנובמבר פוגש את י"ב בחשוון – הם גם הרגע שבו עלינו לאתגר את עצמנו ולמצוא את הפיוס המחודש בין הדמוקרטיה הישראלית לבין הציביליזציה היהודית המונחת עמוק-עמוק בשורשיה. הפיוס הזה הוא בנפשנו, ואל לנו להניח לו לחמוק מאתנו.

העצרת לזכרו מבשרת שאנו לא מתלכדים רק בגלל גורל משותף אלא גם ובעיקר במשא ליעד משותף של תיקון חברה. אנו באים לכיכר כדי להניף ביחד את הדגל הזה ולהמשיך את המסע הארוך של עם השב לארץ הצבי שלו לא כמוכי גורל אלא כמפלסי דרך.

יום הזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל יכול למלא את החסר אם יהפוך להיות "יום הדמוקרטיה הישראלית". סדר היום הישראלי, העשיר והכאוטי, מדגיש את ההבדלים בינינו. החוויה הדמוקרטית יכולה להיות עשירה ונדרשת מחשבה יצירתית שתדגיש את צבעיה וגווניה. הגאווה המוצדקת שלנו, בהיותנו הדמוקרטיה היחידה באזור, צריכה להיחגג ביום הדמוקרטיה בכל מקום: תכניות לימודים וטקסים ייחודיים, שידורים חגיגיים, תפילות בבתי הכנסת ובמסגדים.

ב-4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין ז"ל, אבל לא רק הוא. נרצח הרבה יותר מאדם. מסיבות רבות נמנענו עד היום כמעט לגמרי מלעסוק כראוי במה שנרצח עוד באותו מוצאי שבת, ולא שאלנו מדוע זה קרה. בעיקר לא עסקנו מספיק בשאלה כיצד לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב. העיסוק בכך אינו שיעור בהיסטוריה, הוא נחוץ לשרידותנו כחברה אחת, כאן ועכשיו, לקראת הבאות