מאמר דעה

הרב לוינשטיין - זה ממש לא רק הסגנון

| מאת:

משהו רע עובר על המכינה בעלי בתקופה האחרונה, משהו שעלול להעיד על משבר ביחס בין כמה מקיצוני המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית ובין המדינה

הרב יגאל לוינשטיין

יגאל לוינשטיין התנצל. על הסגנון, לא על המהות. נשמע מוכר? לא מפתיע. זו הרי השיטה: לקרוא לקהילת הלהט"ב "סוטים", ואז להתנצל על הסגנון. לכנות נשים המשרתות בצה"ל "לא חמות", "משוגעות", ואז להתנצל - שוב, רק על הסגנון.

נעזוב את הסגנון. לא בגלל שצריך לקבל את ההתנצלות, ממש לא, אלא משום שהמהות חמורה פי כמה. ומהי המהות? אם בעבר הטענה נגד שירות נשים בצה"ל שהשמיעו לוינשטיין וגורמים אחרים בקצה החרד"לי של הציונות הדתית נומקה משיקולי דאגה לצבא - "הן לא לוחמות כראוי" ,"מורידים עבורן את הרף", "פוגעים בכשירות המבצעית של צה"ל" ועוד כהנה וכהנה טענות חסרות שחר - היום אלו כבר טענות אחרות. קשות בהרבה. השירות בצה"ל פוגע באופיין של הנשים, אומר לוינשטיין. הן משתגעות שם. ומהו שיגעון לדידו של לוינשטיין? מורשת קרב. קריירה. אישה היוצאת לעבודה וחולקת עם בעלה את נטל הבית והילדים.

אכן מדאיג, אבל מדאיג עוד יותר שאת המסרים הללו מעביר לוינשטיין לצעירים רבים העומדים לפני גיוס, חניכי המכינה בעלי וחניכי מכינות אחרות. צעירים אלו אמורים להשתלב בשדרה המרכזית שתוביל את מדינת ישראל בשנים הבאות. על כתפיהם מוטלת האחריות לקיים כאן חברת מופת יהודית ודמוקרטית, המקדמת ערכי שוויון וסובלנות, חברה פתוחה ומכילה, היודעת לכבד את האחר ולקבל את השונה. במקום שהם יספגו את הערכים האלה ממקורות יהודים נאורים - ולא חסרים כאלו, הם נחשפים לתכניו הבוטים והחשוכים של לוינשטיין. במקום לאתגר את עולמם התורני-תרבותי בצורך למציאת נקודות מפגש וחיבור עם ערכים אנושיים-ליברליים, תקציב המדינה מעמיד לרשותם את לוינשטיין. במקום לעבות את תפיסתם הדמוקרטית תוך הסתמכות על ערכים מהמורשת ומהתרבות היהודית - הם סופגים שיעורים והטפות המדגישים בפניהם כי קיימת כאן סתירה שאיננה ניתנת ליישב.

בשירותי הצבאי כקצין בסיירת מטכ"ל, ובתחנות אחרות בחיי, הכרתי לא מעט מבוגרי המכינה בעלי. אין ספק, כמה מטובי הלוחמים בצה"ל הגיעו משורות המכינה הזו ב-25 השנים האחרונות. רועי קליין, עמנואל מורנו, אלירז פרץ - השמות של אלו שהקריבו את חייהם מוכרים לכולנו, ואנו חבים להם חובה גדולה. אך צריך לומר ביושר - משהו רע עובר על המכינה בתקופה האחרונה, משהו שעלול להעיד על משבר ביחס בין כמה מקיצוני המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית ובין המדינה.

קטונתי מלומר לציבור הציוני-דתי מה לנהוג במנהיגיו, אך אין לי ספק שמוסדות המדינה הממלכתיים צריכים לבחון מחדש את המשך הקשר והחיבור עם המכינה וראשיה. אין מדובר בעוד מקרה שבו צריך לאפשר חופש ביטוי לעוד עמדת קצה. מדובר באדם המבקש להכתיב את הטון הפדגוגי לא רק במכינתו, אלא בקרב כלל חניכי המכינות. באותה הרצאה אמר לוינשטיין שהוא מתכוון להיות "אגף תודעה יהודית של אדם אחד". במקרים כאלה יש לשקול היטב האם על המדינה לממן מוסד שראשיו מכתיבים קו פדגוגי נגד ערכיה. ודאי שצריך להקפיד שרבנים אלו לא ייכנסו וירצו בפני חיילי צה"ל, בבסיסי צה"ל או במקומות אחרים. חשוב להדגיש כי הצורך בהגברת שילוב הנשים בתפקידים משמעותיים בצה"ל איננו נובע רק מהחובה לממש את עיקרון השוויון, אלא מייצג צורך מבצעי אמיתי של צה"ל.

חופשת הפסח בישיבות ובמכינות מתקרבת. אני מציע ללוינשטיין לנצל את הזמן לסיור בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב. הוא ימצא שם את קברה של הלוחמת ברכה פולד, ההרוגה הראשונה מבין לוחמות הפלמ"ח, שהקריבה את חייה במאבק על עצמאות ישראל. הוא יכול להמשיך גם לקיבוץ להבות חביבה, הקרוי על שמה חביבה רייק, או לבית חנה סנש - הצנחניות שחירפו נפשן כדי להציל יהודים מאימי הנאצים. אם בשורת הגברים לעולם בתפיסתו של לוינשטיין היא מלחמה, ובשורת הנשים היא שלום, כפי שאמר לפני כמה חודשים בנאום אחר שנשא נגד שירות נשים בצה"ל, אולי כדאי שנשמע קצת יותר נשים - ופחות גברים מסוגו של לוינשטיין.

פורסם לראשונה באתר Ynet.