דרך המלך: מענה הלכתי ורעיוני לספר "תורת המלך"
הספר תורת המלך מעלה לדיון סוגיות בדבר חופש הביטוי של אנשי דת לעומת הקריאה להסתה והפרת החוק הישראלי לחופש ביטוי. אך גינוי תקיף של פסיקה הלכתית מסוג זה צריך להיעשות לא רק במסגרת החוקית של קריאה להסתה, אלא גם על ידי הצבת חלופה הלכתית לפסיקות המוצגות בספר. קראו את המאמר בעניין זה.
זה לא מכבר, התפרסם ספר "תורת המלך", העוסק בהיבטים ההלכתיים השונים להריגת גוי. הוצאתו לאור של הספר נכרכה בפרסום גדול, בשל חקירה פלילית שנפתחה כנגד מחברו וכנגד רבנים שנתנו הסכמתם לספר. לאחרונה, הוצאתי לאור חיבור בשם "דרך המלך" המתמודד עם הסוגיות ההלכתיות שבבסיס ספר "תורת המלך" ומנסה לבחון את הכשלים ההלכתיים והמחשבתיים שבו. קראו את החיבור המלא, שקיבל את הסכמתו של הרב יעקב אריאל. ר ישיבת ההסדר נתיבות.
במאמר זה אציג את תורף דבריי תוך התייחסות ישירה לטענות של מחברי "תורת המלך". מי שמבקש לעמוד על הדברים בצורה מעמיקה ושיטתית ראוי שיפנה לקרוא את חיבורי במלואו.
טענה ראשונה - הריגת גוי המפר אחת משבע מצוות בני נח
על פי ההלכה, גויים חייבים בשבע מצוות בסיסיות, המכונות "שבע מצוות בני נח". גוי שעובר על אחת ממצוות אלה דינו מוות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים פרק ט. טענתם של המחברים הינה, כי: "כאשר ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות - אין שום איסור בדבר".תורת המלך, עמ' עג. המחברים, הסבורים כי ניתן להרוג גוי אף בהיעדר פסק דין תורה, מתבססים על דעת הבית יוסף, לפיה אמנם אין חובה להרוג גוי שעבר על שבע מצוות בני נח בלא דין, אך אין איסור בכך.יורה דעה, סי' קנח.
ואולם, דעת ה"בית יוסף" הינה דעת מיעוט המנוגדת למרבית הפוסקים מדורות קודמים ("הראשונים"). כך למשל סבור רש"י כי אסור להמית גויעבודה זרה יג ע"ב, ד"ה 'ואין מורידין'. ואף הרמב"ן, בפרושו לתורה, סבור "שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין".פירוש הרמב"ן על התורה, בראשית לד, יג. איסור מפורש להרוג עובד עבודה זרה מוזכר אצל ראשונים רבים אחרים: רבנו יונה,פירושו לסנהדרין, נז ע"א. המאירי,בית הבחירה, סנהדרין נז ע"א. הטור,כך מובן בפשטות מדבריו בטור, יורה דעה, סי' קנח. תוספות שאנץתוספות שאנץ, עבודה זרה י ע"א. ר"י הזקן,הובא בספר תמים דעים, סי' רג. ועוד. למרבה הצער, שיטות הקדמונים שהזכרתי לא מאוזכרים בין דפי ספר "תורת המלך". המחברים סבורים כי "אין איסור להרוג גויים על שבע מצוותיהם אם ההריגה אכן מכוונת לשמור על שבע מצוות ולהעניש על אי קיומן".תורת המלך, עמ' עג. לחידוש הלכתי מופלג ותמוה זה לא מביאים המחברים אפילו מקור הלכתי אחד מבין הראשונים או האחרונים! מיותר לציין שבבית המדרש, בוודאי ובוודאי כאשר עוסקים בדיני נפשות, אין הורגים מסברה ומכח מחשבה נטולת בסיס.
טענה שניה - הריגת גוי לצורך הצלת יהודי
מחברי ספר תורת המלך סבורים כי "במקרה בו חיי ישראל בסכנה והדרך היחידה להציל אותם היא לפגוע בגוי... יש להרוג את הגוי כדי להציל את ישראל".תורת המלך, עמ' קנו. המחברים סבורים כי אין מדובר רק כאשר הסכנה נובעת מן הגוי, אלא אף בגוי צדיק: "חיי גר תושב נדחים מפני חיי ישראל, ומותר להרוג גר תושב כדי להציל את ישראל".תורת המלך, עמ' קסא. כך למשל טען נשיא ישיבת יצהר, הרב יצחק גינצבורג, בראיון לעיתון The Jewish Week (12.4.96) כי באופן עקרוני התורה מתירה ליהודי, אם יש לו צורך בתרומת כבד, לקחת אותו מגוי בכדי להציל את עצמו. המחברים מציגים שלוש הוכחות מרכזיות לדבריהם:
- דברי הרמב"ם שאין לחלל את השבת בשביל להציל גר תושב.גר תושב הוא נכרי שחי בארץ ישראל וקיבל עליו שלא לעבור על שבע מצוות בני נח, ומקבל את מרותו של העם היהודי כריבון בארץ. לגר תושב שמורות זכויות רבות, ומוטלת חובה על הרוב היהודי בארץ לשמר את זכויותיו. ראה משנה תורה, הל' עבודת כוכבים י, ו. דין חילול השבת על גר תושב מצוי בהלכות שבת ב, יב. בהתאם לכך נטען כי "אם שבת נדחית מפני חיי ישראל, וחיי גר תושב נדחים מפני השבת - הרי שבפשטות חיי גר תושב נדחים מפני חיי ישראל, ומותר להרוג גר תושב כדי להציל את ישראל".תורת המלך, עמ' קסא. זהו, כמובן, חידוש עצום שלא נכתב ע"י אף אחד מן הפוסקים. הכשל בקל-וחומר של המחברים פשוט. החשבון איננו מה חשוב יותר, חיי הגר התושב או שבת, שכן בשום מקום לא הותר לרצוח גר תושב באופן אקטיבי למען השבת. משכך, ודאי שאין היתר לרצוח גר תושב למען הצלת חיי יהודי!
- הוכחה נוספת נלמדת מדברי הרמב"ם שפסק: "והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש".משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה, ז. מכך שהרמב"ם כתב "ישראל" דייקו המחברים שאין הדבר שייך בגויים, אותם כן ניתן להרוג לצורך הצלת ישראל. אך למעשה, מוכח בדיוק ההיפך: הרמב"ם מסיים את דבריו במלים "דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש", אותה לשון בה הגדיר את שבע מצוות בני נח "והדעת נוטה להן".משנה תורה, הלכות מלכים ט, א. נראה פשוט שאם הדבר נלמד בסברא הוא שייך גם בין גויים, ובשל כך גם בין יהודים לגויים, שהרי כלל הלכתי ידוע הוא שהתורה נועדה להטיל על יהודים מצוות והגבלות נוספות, אך לא להתיר להם מה שאסור לנכרים.ראה תלמוד בבלי, סנהדרין נט, א.
- התלמוד ירושלמי טוען שיהודי אינו רשאי להציל עצמו באמצעות פגיעה באדם אחר, ומכאן, שגם כאשר אונסים אדם להרוג אדם אחר או לגזול ממנו, אדם צריך להיהרג ולא לעבור על האיסור.ירושלמי שבת, פ"ד הי"ד. ואולם, דין זה מסויג בירושלמי רק ליהודים, ואילו יהודי הנדרש לפגוע בגוי על מנת שיינצל, רשאי לעשות זאת ואינו נדרש להיהרג. מכאן מוכיחים מחברי "תורת המלך" כי מותר לפגוע בגוי לצורך הצלת חיי יהודי. ואולם, העובדות הן שדברי הירושלמי הללו לא הובאו להלכה ע"י אף אחד מן הפוסקים. כמו כן, דברי הירושלמי נאמרו רק במקרה שבו כופים אדם לפגוע באדם אחר. אך מעולם לא מצאנו בהלכה מציאות קרובה לזו שהסיקו המחברים, לפיה בכל מצב שבו חיי יהודי בסכנה מותר להרוג גויים חפים מפשע.
טענה שלישית - הריגת גוי אגב מלחמה
רוב הדיונים בפרקי ספר "תורת המלך" העוסקים בדיני המלחמה, מבוססים על מקורות תנ"כיים, מדרשיים או מחשבתיים, ולא על מסורות הלכתיות ושקלא וטריא תלמודי. משכך, תפיסותיהם עומדות - הלכתית - על כרעי תרנגולת. כך למשל, בסוף הפרק החמישי טוענים המחברים כי "יש סברא לפגוע בטף [=קטנים] אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם, ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים".תורת המלך, עמ' רז. המחברים מבססים קביעתם על נבואת ישעיהו, ופירוש רבנו בחיי על התורה! מיותר לציין שנבואת ישעיהו מתייחסת לזמן ולמקום מסויימים, ומסורת ההלכה לא הוציאה אותם מידי מקרה פרטי והפכה אותם לנורמה. גם פירושו של רבנו בחיי נוגע לשבעת העממים, שהיו עובדי אלילים, ושעליהם היו ציוויים מפורשים בעת ירושת הארץ בימי יהושע בן נון, אך אין שום אינדיקציה לכך שרבנו בחיי ביקש להחיל את הדין גם במציאות בה אנו חיים.
הבעיה המרכזית של מחברי "תורת המלך" טמונה בדרך הבלתי-אחראית שבה הם פוסקים הלכה. לא מדובר במקרה יוצא דופן, כי אם בשיטתיות, שבהעדר מקורות הלכתיים שתומכים בדעתם, הם מבקשים לפסוק הלכה תוך הישענות על מקורות תורניים חוץ הלכתיים. זו איננה דרך הפסיקה היהודית-הלכתית מדורי דורות!
בהקשר זה דומני שראוי לשים כנר לרגלינו את דבריו של הרב קוק הסובר שהתנ"ך לא משקף מוסר מלחמה יהודי קבוע, אלא הוא משקף את ההתמודדות של עם ישראל עם סביבה של "זאבי ערב" רצחניים.אגרות הראיה א, עמ' ק. ובדומה ראה גם מאמרי הראיה, עמ' 508. לפיכך, ניסיון לפסוק הלכה ישירות על פי התנ"ך, ולהקיש מתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע לתקופתנו, שגוי מיסודו.
לא אמנע מלציין כי אני מקבל חלק מסוים מהטענות שהעלו המחברים בפרקים אלו וחלק מן הביקורת שהציגו כלפי המשפט הבינלאומי. עם זאת, בניגוד אליהם דעותיי לא מתבססות על מעמדו הנחות של הגוי, אלא על הבנת המציאות של מלחמה עם אויב אכזרי ביותר.
את הפסיקה ההלכתית בדיני המלחמה יש להותיר בידי גדולי הדור שהינם בעלי אחריות ציבורית, המסוגלים להתמודד עם סוגיות מורכבות אלה באחריות וברגישות, תוך ניצול מאגרי הידע האדירים שהורישו לנו פוסקי ההלכה לדורותיהם. יוער, כי מוסר המלחמה בהלכה היהודית מהווה כר נרחב לכתיבה הלכתית בה עסקו גדולי הדורות הקודמים. דומני שעיון בדבריהם יפרוך טענות רבות העולות בפרקים אלו של ספר "תורת המלך".
אריאל פינקלשטיין הוא סטודנט בתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית, ובוגר מחזור ד' של ישיבת ההסדר נתיבות.