ישראל מצטרפת ל-OECD
כ-16 שנה ישראל מחכה להצטרף לארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי, ה-OECD, ולהיחשב רשמית לאחת המדינות המתועשות בעולם, והנה זה קרה.
מבוא
כ-16 שנה ישראל מחכה להצטרף לארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי, ה-OECD, ולהיחשב רשמית לאחת המדינות המתועשות בעולם, והנה זה קרה. הארגון, שעתה ימנה 34 מדינות, פותח את שעריו לחברות חדשות רק לעתים רחוקות: לפני הצטרפותן של צי'לה, ישראל, סלובניה ואסטוניה ב-2010, הצטרפה אליו סלובקיה בשנת 2000, ואילו באמצע שנות התשעים הצטרפו פולין, הונגריה, צ'כיה, מכסיקו ודרום קוריאה. בשנים אלה התנהלו גם עם ישראל מגעים רציניים, אבל בקשתה להצטרף לארגון נדחתה, ככל הנראה משיקולים פוליטיים. המגעים להשתלבות בארגון נמשכו בשנים שלאחר מכן: ב-1998 ביקרה משלחת של הארגון בישראל, ובעקבות הביקור הידקה ישראל את הקשרים עמו והקימה ועדת היגוי ממשלתית לקידום צירופה אליו. בשנת 2000 הבטיח שר האוצר האמריקני לרי סמרס כי יסייע לישראל להתקבל לארגון, וב-2005 התחיל ב-OECD תהליך של קבלת החלטות בעניינים אחדים, בכללם יעדיו, מקומו, הרכבו ושאלת הרחבתו. במאי 2007 הציע ה-OECD לישראל, לרוסיה, לאסטוניה, לסלובניה ולצ'ילה לפתוח במשא ומתן לקראת הצטרפותן אליו, וב-10 במאי 2010 הצביעו מדינות הארגון פה אחד בעד קבלתה של ישראל.
יש לציין כי ב-OECD היו חילוקי דעות בנוגע לצורך בהרחבתו ובנוגע למדינות שראוי לצרף אליו: מדינות האיחוד האירופי היו מעוניינות לפתוח את ה-OECD לחברות החדשות של האיחוד, ואילו קנדה, אוסטרליה וגם ארצות הברית התנגדו למהלך זה, בין השאר בגלל החשש מהפיכתו לארגון אירופי.
מהו ה- OECD?
הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי נוסד בשנת 1961 על יסודותיו של ה-OEEC - הזרוע למימוש הסיוע האמריקני למדינות אירופה במסגרת תכנית מרשל. במשך השנים חברו אל הגרעין המערב אירופי והצפון אמריקני גם מדינות אחרות – יפן, אוסטרליה וניו זילנד, ולאחר מכן גם הונגריה, צ'כיה, פולין, סלובקיה, מקסיקו ודרום קוריאה. ב-2007, כאמור, הוזמנו להצטרף גם רוסיה, צ'ילה, סלובניה ואסטוניה. הארגון אינו מציב דרישות רשמיות להצטרפות אליו, אבל מועמדותה של מדינה נבחנת לנוכח מאמציה לליברליזציה של הכלכלה: פתיחת שוק ההון, הסרת מגבלות על משקיעים זרים ועידוד הסחר החופשי על ידי צמצום סובסידיות ומכסים.
היעדים שהוגדרו במסמך המכונן של ה-OECD הם תעסוקה וצמיחה בנות קיימא, תרומה לרווחה הכלכלית והחברתית של אזרחי המדינות החברות, תיאום בין החברות במאמצי הסיוע למדינות המתפתחות ועידוד הסחר הבין-לאומי על בסיס שוויוני. הארגון הוא פורום לדיון ולתיאום מדיניות בנושאים כלכליים וחברתיים, והפעילות בו מסתכמת בדרך כלל בהחלפת מידע בלבד. עם זאת, לעתים הדיונים מסתיימים בהחלטות אופרטיביות כגון אימוץ קוד התנהגות בתחום השקעות חוץ ותנועות הון או חתימה על האמנה למלחמה בשוחד. להחלטות המתקבלות בארגון אין מעמד מחייב, אלא אם הן התקבלו כחלק מהסכם בין-לאומי שהחברות בארגון חתומות עליו.
ה-OECD הוא פורום יוקרתי, המכונה תכופות "מועדון המדינות העשירות", והוא מורכב ממועצת שרים, מועצת שגרירים, מזכירוּת וועדות מקצועיות שונות כגון ועדת כלכלה, ועדה למחקר סטטיסטי, ועדה לענייני איכות סביבה, ועדה לפיתוח ולשיתוף פעולה וועדה לענייני ממשל ציבורי. תחת ועדות אלה פועלות ועדות משנה וכן קבוצות עבודה הנעזרות במומחים רבים. כמו במסגרות בין-לאומיות אחרות, גם בארגון זה נהוגה התכנסות חד-שנתית של שרי המדינות החברות לשם קבלת החלטות מכריעות ומתן הצהרות חשובות.
הרכב המדינות ב-OECD הוא רב-גוני לא רק מבחינה גאוגרפית, אלא גם מבחינת המדדים הכלכליים של המדינות החברות: כך התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בארצות הברית גבוה ביותר מפי 1,200 מהתמ"ג של איסלנד, וגובה ההכנסה הממוצעת בשווייץ הוא יותר מפי 15 מבטורקיה, החברה הענייה ביותר בארגון. הפער קיים גם בתחום התיעוש: בבריטניה כ-1.4% בלבד מכוח העבודה עוסקים בחקלאות, ואילו בטורקיה עסקו בה בשנת 2005 כ-29.5%. ואולם למרות הפערים נהיר כי הארגון כולל בתוכו את כל המדינות המובילות מבחינה כלכלית: מדינות ה-OECD מייצרות ביחד כשני שלישים מהתוצר העולמי הגולמי (World GDP).
השראתו של הארגון היא מסגרות בין-מדינתיות אחרות שהתרחבו כגון האיחוד האירופי ונאט"ו שהתרחבו מזרחה וכן אזורי הסחר החופשי באמריקה, ובהתאם לכך מנהיגי הארגון שואפים לאמץ תדמית נגישה ולא להיתפס כ"מועדון יוקרתי" וסגור. כך, כדי לאזן את הרכבו הגאוגרפי, הארגון מקיים קשרים פעילים עם מדינות מתפתחות רבות ועם ארגונים לא ממשלתיים.
ישראל וה- OECD
בשנים האחרונות השקיעה ישראל מאמצים רבים כדי להתקבל לארגון ה-OECD. למאמצים אלו נרתמו ראשי ממשלות, שרי אוצר, שרי חוץ ושרי תמ"ת (תעשייה, מסחר ותעסוקה), שגרירי ישראל במדינות ה-OECD וגם נגידי בנק ישראל: החל בפרופסור מיכאל ברונו, עבור בפרופסור יעקב פרנקל ובחמש השנים האחרונות גם נגיד בנק ישראל הפרופסור סטנלי פישר, שמאמציו והמוניטין שלו, נוסף על שלל המגעים והמאמצים במשך השנים, תרמו להחלטה לצרף את ישראל לארגון. חוץ מהמאמצים הפוליטיים נקטה ישראל גם מהלכים כלכליים שסייעו לה, בין השאר חתימה על אמנות והצהרות בין-לאומיות, הגברת המלחמה בהלבנות הון והתאמת מערכות התקינה והמדידה בישראל למערכות המקובלות ב-OECD. בשלוש השנים מאז הוצע לישראל להצטרף התקיימו עם הארגון מגעים מגוונים. כך למשל במאי 2009 הצטרפה ישראל לאמנה של ה-OECD למניעת שוחד, והארגון מצדו פרסם דוחות ובהם קביעות והמלצות בנוגע לישראל: הוא הדגיש את הפערים החברתיים-כלכליים החמורים בה והמליץ לממשלה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולהפחית את מעורבות הממשלה בחקלאות.
כיצד תושפע ישראל מההצטרפות לארגון?
ראשית יש לזכור כי עצם ההצטרפות אינה הופכת את ישראל למדינה מפותחת. נגיד בנק ישראל לשעבר, דוד קליין, אמר בעבר שהצירוף לארגון "לא ישנה את העתיד הכלכלי של מדינת ישראל", וד"ר מומי דהן טוען שההצטרפות צריכה לעורר בנו "שמחה מאופקת" – ולא יותר. עם זאת, ההצטרפות לארגון מעידה על החוסן ועל החוזק של כלכלת המדינה, והשייכות אליו היא מעין "חותמת איכות" ועשויה לתרום לכלכלת המדינה בכמה מישורים:
- היא תשפר את תדמיתה הכלכלית של ישראל, והדבר צפוי לסייע בעידוד השקעות זרות.
- היא תספק למדינה אישור מגוף מכובד ותתרום להפחתת פרמיית הסיכון של המשק - דבר שצפוי לשפר את דירוג האשראי של המדינה ולסייע להוזלת העלויות בגיוס הון על ידי ממשלת ישראל ועל ידי חברות פרטיות.
- היא תשפר את מצבה הגאו-פוליטי של ישראל.
- היא תסייע לישראל להשתלב בכלכלה העולמית.
- היא תקדם החלפת מידע כלכלי בין ישראל למדינות אחרות, דבר שיסייע לה לאמץ סטנדרטים בין-לאומיים.
כיצד תשפיע ההצטרפות על המדיניות הכלכלית הננקטת בישראל?
בהקשר זה יש לזכור כי ישראל ניסתה להתקבל לארגון תקופה ממושכת, ולפיכך מדיניותה הכלכלית כיום תואמת את זו המקובלת ב-OECD. זאת ועוד, עוד לפני שהוזמנה ישראל להצטרף, ב-2007, היה לה מעמד של משקיפה בארגון, וכך הייתה בין השאר משקיפה בוועדות אחדות ושותפה בהצהרה על השקעות זרות ותאגידים בין-לאומיים. מסמך זה מורה בין היתר להימנע מהטלת הגבלות על ספקי שירותים זרים או מאפלייתם, בעיקר ספקים של שירותי בנקאות ותקשורת. במסגרת יישום המחויבויות העולות מהחתימה על ההצהרה, הוקמה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) יחידת קשר לאומית (NCP) האחראית על הפצת הקווים המנחים של ה-OECD ועל יישומם בישראל. בקווי המדיניות הכלכלית של ישראל לא צפויים אפוא שינויים רבים, אף שאין ספק שהצטרפותה לארגון תחזק את מחויבותה לכלכלה תחרותית ולמדיניות כלכלית נאו-ליברלית. עם זאת יש לזכור שהמדינות החברות בארגון אינן מאמצות מדיניות כלכלית זהה. כך למשל ניכרים הבדלים רבים בין מדינות סקנדינביה החברות בארגון, הדוגלות במדיניות סוציאל-דמוקרטית ובמדינת רווחה, ובין ארצות הברית, הנוטה למדיניות קפיטליסטית יותר (לפחות עד ממשל אובמה).
ביקורת כלפי ה- OECD
לנוכח יעדיו הכלכליים של ה-OECD, הביקורות שמשמיעים כלפיו ארגונים חברתיים אינן מפתיעות: הארגון נתפס כאחד ממקדמיה המובהקים של הגלובליזציה, והוא פועל על פי האינטרסים של המדינות המפותחות על חשבון המדינות המתפתחות.
טענה זו עלתה במלוא חריפותה ב-1995, בעקבות חתימתו של הסכם ה-GATS - הסכם רב-צדדי לסחר בשירותים במסגרת ארגון הסחר העולמי, שלמדינות ה-OECD יש בו משקל רב. נטען כי ההסכם מנשל מדינות עניות מנכסיהן העיקריים ומפקיר את אזרחיהן לעליות מחירים תלולות של מוצרי היסוד. לפי הוראות ההסכם אין להעדיף ספקי שירותים מקומיים, וגם הענקת תמיכה ממשלתית לספקים אלה עשויה להתפרש כהפרה שלו. ואולם איגודים מקצועיים וארגונים חברתיים רואים בפעילותם של תאגידים רבי-עוצמה אלה - ש-92% מהם פועלים בתוך מדינות ה-OECD - פגיעה בריבונות המדינה ובערכים קהילתיים שאינם נמדדים במונחי שוק כגון שכר מינימום. המבקרים טוענים כי התאגידים הגדולים אמנם יכולים לקדם כלכלה מקומית באמצעות הזרמת ידע והון ואספקת מקומות עבודה, אבל לפעילותם יש השלכות חברתיות בשל היותם גורם זר חסר מחויבות ממשית לאוכלוסייה המקומית.
דוגמה לביקורת העזה נגד הגלובליזציה הכלכלית והתאגידים הרב-לאומיים בכלל וה-OECD בפרט הן המהומות שפרצו בעת כינוסו של ארגון הסחר העולמי בסיאטל בשנת 1999. המהומות הופנו גם נגד ה-OECD על שתמך בהסכם ההשקעות הרב-צדדי MAI – הסכם שחתר להעניק זכויות מרחיקות לכת לתאגידים בין-לאומיים, שהיו נותנות בידיהם נגישות למשאבים מקומיים אגב פגיעה אפשרית בזכויותיהם של האזרחים. בשל ההתנגדות האזרחית הנרחבת ובשל התנגדותן של המדינות המתפתחות לא אושר ההסכם בסופו של דבר.
המתנגדים לגלובליזציה רואים בתפיסה הנאו-ליברלית של הארגון מסגרת המתאימה למדינות מתועשות בלבד וטוענים כי יישומה במדינות המתפתחות אינו מוצלח. התומכים בסחר החופשי לעומת זה סוברים כי הבעיה האמתית נעוצה דווקא בשחיתות הפושה באליטות במדינות המתפתחות וכי צמצומן של ההגבלות על הסחר החופשי עשויה לערער את כוחן ולהבריא את השווקים במדינות הללו.
סיכום
הצטרפותה של ישראל ל-OECD צפויה לסייע לה ולהציב אותה ב"מועדון המדינות המשפיעות". עם זאת על ישראל לוודא שהמדיניות הכלכלית שה-OECD מקדם לא תפגע באזרחיה העניים ולא תחריף עוד יותר את הפערים החברתיים-כלכליים הקיימים בה ממילא.
את המאמר כתבה אפרת אבן ממרכז המידע של המכון הישראלי לדמוקרטיה והוא פורסם בכתב העת פרלמנט, גיליון 41, בשנת 2003. ב-2007 עדכנו והרחיבו אותו נעמי הימיין-רייש ויניב ריינגוורץ, ובמאי 2010 עדכן אותו שנית אסף שפירא, עוזר מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.
מקורות
אקונומיסט, 2009. "ישראל הצטרפה לאמנה למניעת השוחד של מדינות ה-OECD", אקונומיסט, 26 במאי.
אתר "ארגון הסחר העולמי" - www.wto.org
אתר "הבנק העולמי" - www.worldbank.org
אתר ה-OECD - www.oecd.org
בסוק, מוטי, 2007. "ישראל קרובה יותר מתמיד להצטרף ל-OECD בשבוע הבא", הארץ, 16 במאי.
דהן, מומי, 2010. "מאמר דעה: שמחה מאופקת", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
כהן, עמירם, 2009. "ישראל צריכה להפריט הקרקע החקלאית ולייקר את המים", TheMarker, 17 באוגוסט.
לביא, צבי, 2010. "דוח ה-OECD: ישראל היא מדינה ענייה ומפולגת", Ynet, 19 בינואר.
רביד, ברק, 2010. "ישראל התקבלה לארגון ה-OECD", הארץ, 10 במאי.
Sen A. K., 1995. "World Economy: Good Policies Demand More than Economics,"
Neiman Reports 49 (3): 32-36.
The Economist, 1998. "The Sinking of the MAI," March 14.