מאמר דעה

שילוב נשים בפוליטיקה - פתרון אחר

| מאת:

האם התערבות של מדינת ישראל באופי החיים החרדי בבית שמש, בדמות הדרישה להסיר שלטי חוצות, היא כפייה חילונית-ליברלית? איפה עובר הגבול? נשים מהוות כמחצית מהאוכלוסייה ולכן לא ייתכן שמדינה דמוקרטית תיתן הכשר להדרתן מהמרחב הציבורי, מהפוליטיקה או מכל מקום אחר

יש הרבה היתממות בטיעון של ישראל כהן, לפיו הדרישה להסיר את שלטי ההפרדה ממדרכות בית שמש היא כפייה חילונית-ליברלית. "יושבת קהילה סגורה בבית שמש ומבקשת לשמור על חומרה הלכתית". נשמע כמעט פסטורלי... באה המדינה הליברלית וביד גסה מתערבת באורחות החיים של הקהילה ומנסה לכפות עליה ערכים שזרים לה. איפה הסובלנות? איפה הפלורליזם? נשמע ממש מאיים. ייתכן שהרעיון היסודי של סובלנות ופלורליזם אבד מעט בתוך רעש הרקע של הרב תרבותיות הרדיקלית. על כן צריך לשוב ולהזכיר: גם לליברליזם יש קווים אדומים. אם מדינת ישראל תגלה סובלנות כלפי פגיעה כה משפילה בנשים כפי שקורה בבית שמש, מדוע שלא תיתן לגיטימציה גם לפוליגמיה? או למילת נשים?

היתממות מסוג אחר, שלא לומר הטעיה, אנו מוצאים בטיעון המניפולטיבי שמעלה כהן לגבי העתירה לבג"ץ המבקשת לבטל את הסעיף בתקנון אגודת ישראל המונע מנשים להיות חברות מפלגה, ודרך כך – לשמש כנבחרות ציבור של המפלגה. אם נכפה שילוב נשים באגודת ישראל אומר כהן – מה יהיה השלב הבא? לכפות שילוב של אשכנזים בש"ס ושל יהודים בבל"ד? היכן עובר הגבול? אלא שהמשוואה כאן פגומה מיסודה. החלוקה המגדרית בין גברים לנשים שונה בתכלית משאר החלוקות החברתיות, בייחוד כאשר מדובר בשילובן בפוליטיקה. נשים מהוות כמחצית מהאוכלוסייה ולכן לא ייתכן שמדינה דמוקרטית תיתן הכשר לכך שמפלגות יאסרו באופן מפורש על נשים לקחת חלק בפעילותן.

מידורן המוחלט של נשים ממפלגות חרדיות פוגע פגיעה ממשית באפקטיביות של העלאת אינטרסים ייחודיים להן לספרה הציבורית. הנוכחות הנשית בתפקידים פוליטיים חורגת מהעניין של ייצוג הולם או של נִראוּת פוליטית. מדובר גם בעניין שבמהות. מחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה ובחן את דפוסי הפעולה של חברי וחברות הכנסות ה-17 וה-18, העלה כי בדומה למתרחש ברוב העולם הדמוקרטי, התפיסה לפיה גברים מייצגים נשים לא פחות טוב מהנשים עצמן וכי הם דואגים לקדם אינטרסים נשיים לא פחות מהנשים הוכחה כלא נכונה. מהממצאים עלה שחברות כנסת מעורבות יותר בקידום הצעות חוק ובהפניית שאילתות בתחומים הנוגעים למשפחה, לילדים ולזכויות נשים בעוד שחברי כנסת נוטים להימנע מעיסוק בנושאים הללו. המשמעות היא שאם נשים לא ידאגו לקידום נשים בחברה, לרווחתן ולזכויותיהן, ספק אם מישהו אחר יעשה זאת עבורן. על-כן, קידומן של יותר נשים ממגזרים שונים, ובכלל זה מגזר החרדי, לתפקידי מפתח בפוליטיקה יביא לידי ביטוי קשת רחבה יותר של נושאים שייתכן ואינם זוכים כיום לטיפול טוב דיו.

למדינה יש אינטרס מובהק לפעול לקידום משמעותי של ייצוג נשי בזירות הפוליטיות השונות. הדרך הנכונה כאן, אנו מסכימים, לא צריכה להיות בכפייה, למשל תוך פסילת מפלגות שכלל לא מאפשרות לנשים להתמודד. יחד עם זאת, ראוי ונדרש שהמדינה תקבע עמדה ערכית בנושא, ותייצר תמריצים למפלגות לשלב יותר נשים כמועמדות מטעמן. כך, למשל, יש לקבוע שמפלגות אשר יציבו לפחות 40% נשים ברשימות המועמדים שלהן יזכו למימון ציבורי גבוה יותר. צעד ברוח הזאת כבר הוכנס ברמה המקומית – לפני שלוש שנים תוקן החוק באופן כזה שמעניק "בונוס", לרשימות שנבחרו ויש בין חברי מועצת העיר שלהן לפחות שליש נשים. הבחירות המקומיות שיערכו באוקטובר 2018 יהוו פילוט ויש לקוות שנוכל לראות שיביאו לשיפור בייצוג הנשי במישור המקומי.

גם אם בג"ץ יקבל את העתירה ויורה לאגודת ישראל למחוק מהתקנון שלה את הסעיף המונע מנשים להיות חברות מפלגה, זה לא יביא בהכרח להצבתן כמועמדות ברשימה לכנסת או למועצות הערים. הרי בניגוד למפלגות המקיימות הליכים דמוקרטיים, במפלגות החרדיות מי שקובע את רשימות המועמדים הם הרבנים והעסקנים הלוחשים על אוזניהם. ואולם גם אם לפסיקה לא תהיה השפעה בפועל בטווח המידי, תהיה כאן פסיקה עקרונית חשובה לטובת ערך השוויון ושילוב נשים בזירה הציבורית. בטווח הרחוק יותר יכולה להיות לפסיקה כזו משמעות חשובה, בפותחה את הדלת לשילובן של נשים חרדיות בפוליטיקה.