בין זהות ומגדר במגזר הערבי

האם יש הבדל במגזר הערבי בין מבוגרים לבין גילאי הביניים והצעירים בתחושת השייכות לזהות הישראלית? האם יש הבדל בין המוסלמים והנוצרים? נתונים מהעשור האחרון מציגים את השינויים במגזר הערבי

Flash 90

הספרות העוסקת בזהות של צעירים ערבים בישראל בהשוואה לקבוצות הגיל האחרות מציגה טיעונים מנוגדים. יש חוקרים המצביעים על שוני בין קבוצות הגיל השונות. כך, בספרם "הדור הזקוף" אבו בקר ורבינוביץ' (2002) טוענים כי צעירים וגילאי ביניים בחברה הערבית רחוקים יותר מהזהות הישראלית בהשוואה למבוגרים. לטענתם, מי שעברו את מלחמת 1948 ומי שנולדו בעשור הראשון לקום המדינה בחרו באסטרטגיות של הישרדות והשתלבות. ואולם בעקבות הסכמי אוסלו (1993) ואירועי אוקטובר 2000 צמח דור שמאס בניסיון להיאבק על זכויות במישור האזרחי וחווה משבר זהות. לעומת זאת, יש הטוענים כי שוני זה אינו מייצג עמדות הקשורות לדור אלא עמדות של קבוצות מסוימות, כמו למשל סטודנטים (למשל אייל, 2003). מאמר זה בוחן את הטענות האלה באמצעות נתוני מדד הדמוקרטיה הישראלית לאורך השנים. לבחינה כזאת יש יתרון ניכר, מאחר שהיא מספקת תשובה בעלת תוקף חזק.

הקשר בין גיל לבין זהות נבחן במאמר זה דרך שתי שאלות מפתח: "עד כמה אתה גאה בהיותך ישראלי?" ו"מה הזהות הכי חשובה מבחינתך?". השאלה הראשונה נבחנה פעמים רבות בשנים 2003–2008, והשנייה נשאלה 3 פעמים בעשור האחרון. משתנה הגיל חולק ל-3 קטגוריות: צעירים (18–34), גילאי ביניים (35–54) ומבוגרים (55+). המאמר מתבסס על מדגמים מייצגים של האוכלוסייה הערבית בישראל מגיל 18 ומעלה, שמקורם כאמור בסקרי מדד הדמוקרטיה הישראלית. ואולם למרות הביסוס הסטטיסטי, יש להביא בחשבון את מוגבלות התוקף של התשובות, משום ששאלות אלה נחשבות "מרתיעות" במידה מסוימת במגזר הערבי, ולפיכך לא ברור עד כמה התשובות מייצגות את המציאות כפי שהיא.

גאווה בישראליות

תרשים 1 מציג את התפלגות התשובות על השאלה בעניין הגאווה בישראל לאורך שנים בכלל הציבור הערבי.

תרשים 1: "עד כמה אתה גאה בהיותך ישראלי?" (ערבים; גאים וגאים מאוד; 2003–2018; %)

כפי שניתן לראות, מידת הגאווה בישראליות של האזרחים הערבים אינה יציבה, ויש בה עליות וירידות רבות. נקודת השפל היא בסקר שנערך לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2007 (30.5%), ונקודת השיא ב-2014 (63%).הסקר בשנת 2006 נערך לפני מלחמת לבנון השנייה ולכן אירוע זה אינו משפיע על התוצאות. במחצית מן המדידות שיעור הגאים בישראליותם עולה על 50% ובמחציתן הוא נופל מ-50%; הממוצע הרב-שנתי הוא 48.4, קצת פחות ממחצית מן האוכלוסייה הערבית.

כפי שכבר נטען בספרות, נראה ששינויים אלו מקורם באירועים הקשורים למתח בין האזרחים הערבים לבין המדינה והיהודים בשני מישורים (זהבי, 2012; ליטבק-הירש וסיקורל, 2010):

• המישור הפנימי. למשל, הצעות חוק מפלות נגד ערבים, כמו "חוק פראוור" משנת 2012, שבעקבותיו נעקרו מאדמתם בדווים במסגרת מה שמכונה "הסדרת התיישבות הבדווים בנגב"; או "חוק הלאום" שחוקק ב-2018 ומגדיר את ישראל "מדינת העם היהודי".
• המישור החיצוני. למשל, המלחמות בעזה בשנים 2008 ו-2009הייתה מלחמה בעזה גם בשנת 2014, אך היא לא השפיעה על התוצאות כיוון שפרצה ביולי, והסקר נערך באפריל. ומלחמת לבנון השנייה ב-2006.

באופן כללי, נראה כי בשנים שאין בהן מתח מיוחד רוב האזרחים הערבים גאים בהיותם ישראלים, ואילו בזמנים של מתח שיעור הגאים נהפך למיעוט – אם כי לא קטן, בהתחשב ברקע ההיסטורי ובמציאות המתמשכת של קיפוח הציבור הערבי בהיבטים החומרי והסמלי גם יחד.

לאחר הצגת תמונת המצב בכלל הציבור הערבי, מעניין לדעת אם המגמה הזאת של שינויים בעקבות מתחים בשני המישורים דומה בקרב קבוצות הגיל השונות.

תרשים 2: "עד כמה אתה גאה בהיותך ישראלי?" (ערבים לפי גיל; גאים וגאים מאוד; 2003–2018; %)

כפי שניתן לראות בתרשים 2, יש הבדלים בין קבוצות הגיל השונות. באופן כללי ניכר שהצעירים הכי פחות גאים בישראליותם; גילאי הביניים קרובים בחלק מהשנים לצעירים ובחלק אחר גאים יותר מהם בישראליותם; ואילו המבוגרים הם הגאים ביותר בישראליותם כמעט לאורך כל השנים.

האם הבדלים אלו בין קבוצות הגיל מתקיימים בכל הדתות או שמא הדבר אופייני רק למוסלמים, שמהווים רוב מוחלט במדגם (70%–80%)? כדי לענות על שאלה זו יש צורך במדגם גדול יחסית שמאפשר פילוח בתוך כל אחת מהדתות לפי קבוצות הגיל השונות. לצורך כך אוחדו שלושת סקרי מדד הדמוקרטיה האחרונים שנשאלה בהם שאלת הגאווה בישראליות, מהשנים 2014, 2016 ו-2018. תחילה מוצגת מידת הגאווה בישראליות בחלוקה לפי שלוש הדתות: מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

תרשים 3: "עד כמה אתה גאה בהיותך ישראלי?" (ערבים לפי דת; גאים וגאים מאוד; איחוד של מדידות מ-2014, 2016 ו-2018; %)

בדומה לשנים קודמות, המדידות ב-2014 ו-2016 מראות כי מקרב שלוש הקבוצות המוסלמים הכי פחות גאים בהיותם ישראלים; נוצרים גאים יותר בישראליותם מהמוסלמים והרבה פחות גאים מהדרוזים. לעומת זאת המדידה משנת 2018 מראה עלייה דרמטית במידת הגאווה של הנוצרים בד בבד עם ירידה במידת הגאווה של הדרוזים. כדי לדעת אם מדובר בשינוי מגמה או בנתונים חריגים יחסית, יש צורך להוסיף ולבחון את נתוני הנוצרים והדרוזים במדדים הבאים.

האם יש הבדל במידת הגאווה בישראליות בין קבוצות הגיל השונות בשלוש הדתות?

תרשים 4: "עד כמה אתה גאה בהיותך ישראלי?" (ערבים לפי גיל ודת; גאים וגאים מאוד; איחוד של מדידות מ-2014, 2016 ו-2018; %)

כפי שמראה התרשים, בקרב המוסלמים והנוצרים הצעירים וגילאי הביניים גאים פחות בהיותם ישראלים בהשוואה לקבוצת הגיל המבוגרת ביותר. בקרב הדרוזים אין הבדל שיטתי בין קבוצות הגיל, והצעירים וגילאי הביניים גאים בישראליותם מעט יותר מהמבוגרים יותר. ההסבר קשור כנראה לעובדה שגברים דרוזים צעירים משרתים בצבא, ולכן קרובים יותר למדינה וליהודים בחיי היום-יום ומרגישים מידה גבוהה יותר של גאווה בישראליות; מנגד, גברים דרוזים מבוגרים שכבר פרשו מהשירות נתקלים לא פעם ביחס מאכזב מצד המדינה ששירתו בנאמנות. הסבר נוסף להבדלים הפחות משמעותיים בין קבוצות הגיל בקרב הדרוזים הוא שקהילה זו מאופיינית בלכידות יתר ובקשרים פנימיים הדוקים הקשורים לחיים בכפרים מבודדים ולמצוות הסולידריות בדת הדרוזית (ליטבק-הירש וסיקורל, 2010). אציין כי תוקפו של המדגם המאוחד חזק פחות מהתוקף של מדידות לאורך זמן. נדרשות אפוא מדידות לאורך שנים בנוגע להבדלי גיל בכל דת כדי לוודא את תוקפן של התוצאות.

ומה התמונה העולה מן השאלה השנייה המדברת על זהות, האם היא דומה או שונה מזו העולה משאלת הגאווה בישראליות?

הזהות הלאומית

במדד הדמוקרטיה הישראלית נשאלו הנחקרים מה הזהות החשובה ביותר עבורם מתוך הזהויות הבאות: "הדת שלי" (מוסלמי, נוצרי, דרוזי) , "ישראלי", "פלסטיני", ו"ערבי". תרשים 5 מציג את הזהות החשובה ביותר כשמדובר בכלל הציבור הערבי בשלוש נקודות זמן.

תרשים 5: הזהות הכי חשובה (ערבים; 2006, 2008 ו-2016; %)

התרשים מראה כי באופן כללי שתי הזהויות הבולטות בקרב הערבים בישראל הן הזהות הערבית והזהות הדתית, ואחריהן באות הזהויות הישראלית והפלסטינית. מטבע הדברים גם עניין הזהות מושפע כנראה מאירועים פנימיים וחיצוניים. 

האם גם בשאלה זו יש הבדלים בין קבוצות הגיל? 

לוח 1: הזהות הכי חשובה (ערבים לפי גיל; 2006, 2008, 2016; %)

גיל	זהות	2006	2008	2016
18–34	ישראלית	20	16	24.5
	פלסטינית	11	27	16
	ערבית	41	53	24
	דתית	28	4	36
35–54	ישראלית	27	18	26
	פלסטינית	16	26	10
	ערבית	27	40	34
	דתית	30	16	30
55+	ישראלית	36	28	35
	פלסטינית	7	16	14
	ערבית	36	56	20
	דתית	21	0	31

כפי שניתן לראות בשתי מדידות מתוך שלוש, בשנים 2006 ו-2016,לגבי נתוני 2008, יכול להיות שהשלכות מלחמת לבנון השנייה שהסתיימה כשנה וחצי לפני עריכת הסקר, היו ברקע וגרמו לשינוי בהתפלגות. מכל מקום אין הוכחה לכך ונדרשים נתונים אמפיריים נוספים לאורך שנים כדי לוודא את הדירוג של הזהות החשובה ביותר בכל קבוצת גיל. צעירים וגילאי הביניים קרובים בתחושותיהם, והזהויות הבולטות ביותר בקרבם הן ערבית ודתית; בקרב מבוגרים הזהויות הבולטות הן ערבית וישראלית. גם בשאלה זו מן הראוי ליצור מדגם מאוחד כדי לבדוק הבדלי גיל בתוך כל קבוצה דתית, אך בגלל הריחוק בזמן בין המדידות לא נכון יהיה מתודולוגית לאחד את המדידות הקיימות.

לסיכום, המסקנה המסתמנת מניתוח שתי השאלות היא שיש הבדלים בין מבוגרים לבין גילאי הביניים והצעירים במגזר הערבי בכל הקשור לזהות, וצעירים וגילאי הביניים מרגישים רחוקים מהזהות הישראלית יחסית למבוגרים. הבדל זה תקף בקרב מוסלמים ונוצרים. נתונים אלה מהעשור האחרון, שמבוססים על מדגמים מייצגים של האוכלוסייה הערבית, מחזקים את הטיעונים על הבדלים בין קבוצות הגיל באוכלוסייה הערבית בעניין זהות ומחלישים את הטיעונים המייחסים מאפיינים אלו לקבוצות מסוימות באוכלוסייה זו.

מקורות