מישאל חשין ז"ל
"שופט דגול. יחיד במינו. משכמו ומעלה", כך אמר עליו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק כאשר פרש לגמלאות.
השופט מישאל חשין, מבכירי משפטניה של ישראל, נסתלק לבית עולמו.
ארבע פנים לו למשפט: מחקר וחינוך, ייצוג המדינה בפני בתי המשפט, עריכת דין ושפיטה. השופט חשין היה משפטן רב פנים, וידו הייתה רבה לו בכל פניו של המשפט כעיסוק- כחוקר ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כעורך דין פרטי וכשופט בית המשפט העליון והמשנה לנשיאו. בכל אחד מעיסוקים אלה גילה חשין מצוינות, בכולם העלה את מלאכת המשפט לדרגה של אמנות ואת עצמו למעלת רב אמן. בכל ארבעת פניו, היו אלה אותם פנים - פניו האנושיות להפליא והמקרינות חוכמה של חשין.
כשופט גילה כושר ניתוח משפטי פנומנלי, ידע עצום, נאמנות לדין, לצדק ולערכי השיטה המשפטית, תוך הבאת כל אלה לידי שלמות הרמונית. הוא היה שופט של מוח חריף, של לב ורגש ושל פה מפיק מרגליות. הוא הלך בשדה המשפט כממשיך דרכם של מי שקדמו לו על כס השיפוט, אך עשה זאת בדרכו שלו, מתוך עצמאות מחשבתית מופתית, תוך שהוא מעשיר את עולם המשפט גם בלשונו הציורית, בשפתו ובסגנונו הייחודיים לו. גם מי שחלק על עמדותיו, לא יכול היה שלא להתפעל מעוצמתן. כלוחם בלתי מתפשר בשחיתות השלטונית. דעת היחיד שלו נגד ההחלטה בדבר סגירת תיק האי היווני תהיה נצורה בספר הזהב של המשפט הישראלי.
חשין, אמנם פרש מכס השיפוט אך המשיך לראות בחייו שליחות ושימש כאחד משומריו של בית המשפט העליון, עצמאותו, סמכויותיו ויכולת התפקוד שלו- מפני המתנכלים לו. ככזה, תמך בהצעה להקים ערכאת ערעור מעל לבית המשפט המחוזי, שתאפשר לבית המשפט העליון לכהן ככזה. חשין היה מנאמניה של המדינה היהודית והדמוקרטית ומבאי ביתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
"שופט דגול. יחיד במינו. משכמו ומעלה", כך אמר עליו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק כאשר חשין פרש לגמלאות.
הציבור בישראל יחסר את חוכמתו הטובה, את ידענותו וכושר הפולמוס שלו, את קולו הצלול בעניינים משפטיים שעל סדר היום הציבורי.
המערכת הציבורית בישראל איבדה היום את אחד מטובי בניה.