יותר נשים, יותר "צברים", יותר "סלבּס": כיצד תיראה הכנסת הבאה?

| מאת:

ב- 29 בינואר בערב נסגרו באופן סופי רשימות המועמדים בבחירות לכנסת ה-20. כעת מתאפשר לשרטט, תוך נקיטת הזהירות הראויה, כיצד תיראה הנבחרת הבאה של חברי הכנסת.

התמונה באדיבות Shutterstock

מבוא

הבחירות הגיעה לנקודת ציון חשובה. לאחר שבועות ארוכים של מיזוגים, חבירות, פילוגים, שריונים, הקפצות וגיוסים של שמות חדשים, נסגרו רשימות המועמדים. כעת, כאשר האבק שקע והספקולציות שככו, התמונה מתבהרת: ברור מיהן הרשימות שיתמודדו בבחירות הקרובות ומי יהיו המועמדים שלהן. בהירות זו מאפשרת לצייר תמונה של חברי הכנסת ה-20. 

מובן, שיש לקחת את הניתוח שיוצע כאן בערבון מוגבל ובכל הזהירות הראוייה: הוא נעשה כחמישים ימים טרם יום הבחירות. זוהי תקופה ארוכה שבמהלכה יחסי הכוחות הבין-מפלגתיים עוד עשויים להשתנות. חלק מהרשימות יתחזקו ואחרות יחלשו. בשלוש מערכות הבחירות האחרונות היו תזוזות משמעותיות ממש לקראת סיום הקמפיין. כך קרה בבחירות 2006 עם ההצלחה המפתיעה של הרגע האחרון של גיל, מפלגת הגמלאים. שלוש שנים לאחר מכן הצליחה קדימה בראשותה של ציפי לבני, שפיגרה אחרי הליכוד במשך רוב הקמפיין, לסגור פערים בשבוע הסיום ואף להתייצב כמפלגה הגדולה. ובבחירות האחרונות נוצר ממש ביומיים-שלושה האחרונים של הקמפיין סחף לכיוונה של יש עתיד.

זאת ועוד, אחוז החסימה הגבוה שיעמוד לראשונה על 3.25% מגביר את חוסר הוודאות של תוצאות הבחירות. לא ברור, למשל, אם מפלגת יחד (מפלגתו אלי ישי) תצליח לעבור את אחוז החסימה. חבירתה, ברגע האחרון, למפלגת עצמה יהודית משפרת את סיכוייה להיכנס לכנסת. גם מפלגות ותיקות כגון מרצ וישראל ביתנו עלולות למצוא עצמן במצב מסוכן.

ובכל זאת, אחרי שהבאנו בחשבון את ההסתייגויות הנ"ל, אפשר להעריך בזהירות את ההרכב האנושי של מרבית חברי הכנסת ה-20. הניתוח להלן מתבסס על אתר פרויקט 61 אשר מביא תחזית מנדטים המשקללת 7 סקרי דעת קהל אחרונים נכון ליום ה-29 בינואר, יום סגירת רשימות המועמדים.יש לומר: הסקרים הללו לא הביאו בחשבון את הריצה המשותפת של יחד עם עצמה יהודית ושיקפו תחזית לפיה מפלגות אלו לא יעברו את אחוז החסימה. הניתוח הנוכחי לא מביא אפוא בחשבון מועמדים מטעם הרשימה המשותפת של שתי מפלגות אלו. 

נשים – הכוח העולה

מחקר שבדק את ייצוג הנשים בפוליטיקה במבט השוואתי קבע כי שיעור הנשים בכנסת נמצא במגמת עלייה משמעותית. בפרק זמן של 25 שנים עלה מספר הנשים בכנסת מנקודת שפל של 7 לאחר בחירות 1988 לשיא של 27 בבחירות האחרונות (ראה תרשים 1). מדובר ב-22.5% מכלל חברי הכנסת, ערך שמציב את מדינת ישראל במקום ה-74 מכלל מדינות העולם. המפלגה בעלת הייצוג הנשי הגדול ביותר מבחינה מספרית בכנסת היוצאת הייתה יש עתיד: 8 מבין 19 חבריה. מרצ הייתה המפלגה היחידה בה נרשם ייצוג מגדרי שווה.

האם, לפי ההערכות, מגמת העלייה עומדת להימשך גם בכנסת ה-20? ובכן, על פי הסימנים מספר הנשים בכנסת הבאה יישאר לכל הפחות יציב ובסבירות גבוהה אף יעלה מעבר ל-27 חברות כנסת. יש עתיד תכניס הפעם, ככל הנראה, לא יותר מ-3 נשים, כמו גם מרצ וכולנו של משה כחלון. רשימת המחנה הציוני תהיה הסיעה בעלת הייצוג הנשי המרשים ביותר: 9 נשים משובצות ב-25 המקומות הראשונים ברשימתה. בליכוד, דאג ראש הממשלה לשריין ברגע האחרון מועמדת נוספת וכעת יש 4 נשים ב-23 המקומות הראשונים ברשימה. בבית היהודי משובצות 4 נשים עד המקום ה-15 ובישראל ביתנו משובצות רק 2 נשים במקומות ריאליים, כמו גם ברשימה המשותפת של המפלגות הערביות. ש"ס ויהדות התורה נותרו הרשימות היחידות שמדירות נשים באופן מוחלט.

תרשים 1:

מספר חברות הכנסת, בעת היבחרה

תרשים 1: מספר חברות הכנסת, בעת היבחרה

ארץ לידה, מוצא עדתי ולאום

מדינת ישראל הוקמה כמדינת מהגרים ונותרה כך לאורך שנים, עם מספר גלי עליות בולטים לאורך שנות קיומה. אולם, נראה שהעלייה של שנות התשעים מחבר המדינות (ברית המועצות לשעבר) הייתה לפי שעה גל העלייה ההמוני האחרון. לפיכך, מספר אזרחי המדינה שהם יליד הארץ "צברים" עלה בעשרים השנים האחרונות באופן רציף. האם השינוי הדמוגרפי הזה מוצא את ביטויו גם בהרכבה של הכנסת? האם שיעור ילידי הארץ עולה בהתמדה? התשובה נחרצת: ללא ספק.

לאחר הבחירות לכנסת התשיעית (1977) ילידי הארץ עדיין היוו מיעוט מכלל חברי הכנסת: 59 בלבד. ב-1984 כבר נמנו 71 חברי כנסת ילידי הארץ ובשנת 2006 נחצה קו שני השלישים – 80 חברי כנסת היו ילידי הארץ. העלייה בשיעור הצברים נמשכה ובכנסת היוצאת כיהנו רק 30 חברי כנסת שלא נולדו בישראל. הכנסת הבאה תכלול מספר קטן אף יותר של ילידי חו"ל ומספר הצברים יתקרב ל-100. המיעוט שנולד בחו"ל מתפרש על פני חמש יבשות, כאשר לראשונה מזה זמן יכהנו שני חברי כנסת ילידי אמריקה הדרומית (מנואל טרכטנברג וחיים ילין, שניהם מארגנטינה). הם יתווספו לחבר כנסת בודד יליד אמריקה הצפונית (מייקל אורן שנולד בארצות הברית), לכעשרה חברי כנסת ילידי אירופה, עשרה ילידי אפריקה (רובם ממרוקו) ושניים מאסיה (יואל רזבוזוב שנולד ברוסיה האסייאתית ואברהם מיכאלי שנולד בגאורגיה).

מעניין לציין שבכנסת הבאה יהיה ייצוג דליל מאוד של העלייה האחרונה מחבר המדינות. רק יואל רזבוזוב, קסניה סבטלובה וטלי פלוסקוב (עלו בשנת 1991) וזאב אלקין (1990) הם נציגים מובהקים של עלייה זו. שאר חברי הכנסת המזוהים עם "המגזר הרוסי" הם למעשה ותיקים בארץ. אפילו בישראל ביתנו, שלושת ה"רוסים" המשובצים במקומות ריאליים אינם נציגים של העלייה האחרונה. ליברמן וסופה לנדבר עלו בסוף שנות השבעים ורוברט אילטוב בשנת 1985. לאחר שבכנסת היוצאת כיהנו שני חברים ממוצא אתיופי (שניהם מיש עתיד) נראה כי הפעם לא תכלול הכנסת נציגים ממוצא זה. פנינה תמנו-שטה מוקמה במקום ה-13הלא-ריאלי ברשימת יש עתיד ונגוסה אברהם במקום ה-27 הגבולי ברשימת הליכוד.

בניגוד לארץ הלידה, פילוח חברי הכנסת לפי מוצאם העדתי הופך עם השנים להיות קשה יותר ויותר, הן בגלל מקרים רבים יותר של חברי כנסת ממוצא מעורב הן בגלל חברי כנסת שהם דור שלישי ומעלה בארץ. ולמרות זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהתקשורת והרשתות החברתיות עדיין נוהגות לבדוק את ההרכב העדתי של הרשימות, שם קוד ל"כמה מזרחים יש ברשימה". מתוך 108 חברי הכנסת היהודים בכנסת היוצאת היו 64 חברי כנסת ממוצא אשכנזי ו-39 מזרחיים (ועוד חמישה שמוצאם קשה לסיווג). לצורך השוואה, גם ב-1988 היו 39 חברי כנסת ממוצא מזרחי, לעומת 75 ממוצא אשכנזי. לפי הערכה זהירה גם בכנסת הקרובה יהיה מספר דומה של חברי כנסת ממוצא מזרחי, כאשר כרגיל (מאז 1984) המפלגה הכי מזרחית היא ש"ס.

מבחינת לאום, ניתן לחזות שהכנסת הבאה תכלול ייצוג שיא של חברי כנסת לא-יהודיים, פועל יוצא מהרשימה המשותפת של חד"ש, רע"מ, בל"ד ותע"ל, רשימה שהסקרים צופים לה עד 13 מנדטים. כפי שממחיש תרשים 2, הייצוג של חברי כנסת ערביים בכנסת זינק בצורה חדה במהלך שנות התשעים והגיע לשיא של 13 חברים בכנסות ה-15 (1999) וה-18 (2009). הכנסת הבאה תכלול כפי הנראה 12-11 חברי כנסת ערבים מהרשימה המשותפת בנוסף לזוהיר בהלול מרשימת המחנה הציוני ולעיסווי פריג' ממרצ. שלושה מועמדים לא-יהודים נוספים נמצאים במקומות גבוליים: איוב קרא במקום ה-25 בליכוד, סאלח סעד במקום ה-26 במחנה הציוני וחמד עאמר במקום ה-6 בישראל ביתנו.

תרשים 2:

חברי כנסת לא יהודיים, (המספר בעת היבחרה של הכנסת)

תרשים 2: חברי כנסת לא יהודיים, (המספר בעת היבחרה של הכנסת)

ההתיישבות האובדת?

התמורות האידיאולוגיות שעברו על החברה הישראלית במשך השנים משתקפות גם בצורות היישוב בהם מתגוררים חברי הכנסת. בעבר, היה לקיבוצים ייצוג יתר משמעותי. בכנסת הראשונה היו 24 חברי קיבוץ אולם גם 35 שנים מאוחר יותר, בבחירות לכנסת ה-11 (1984) היו 8 קיבוצניקים, הרבה מעבר למשקלם היחסי באוכלוסייה. נוכחות חברי הקיבוצים בכנסת צנח במהירות מאז. ב-2009 היו רק 3 חברי קיבוץ (חיים אורון, אורית נוקד ושי חרמש) ובכנסת היוצאת לא היה לראשונה ולו נציג אחד שהוא חבר קיבוץ, מלבד איש תקומה זבולון כלפה מקיבוץ שומריה, קיבוץ אשר חבריו המקוריים התפנו ב-2006 מרצון והעבירו אותו לקליטת מפונים מגוש קטיף. בכנסת שתיבחר בקרוב יהיה חבר קיבוץ בודד: איתן ברושי.

באופן דומה, ועל אף שמשקלם באוכלוסייה גדול בהרבה מהקיבוצים, גם ייצוגן של עיירות הפיתוח הצטמצם מאוד. בעבר הלא-רחוק הגיעו חברי כנסת לא מעטים מעיירות הפיתוח, בעיקר בשתי המפלגות הגדולות – הליכוד ומפלגת העבודה. לכנסת שנבחרה ב-1984 נכנסו 9 אנשי עיירות פיתוח, לרבות דוד לוי (בית שאן), משה קצב (קרית מלאכי), רפאל אדרי (חצור הגלילית) ודוד מגן (קרית גת). בכנסת היוצאת נותרו רק 4 חברי כנסת מעיירות פיתוח, שניים מתוכם ותיקים מאוד - מאיר שטרית (יבנה) ועמיר פרץ (שדרות) ושניים חדשים יותר – מאיר כהן (דימונה) ודב ליפמן (בית שמש). כפי הנראה מספר זה יגדל במעט בכנסת הבאה: אל פרץ וכהן יצטרפו יפעת שאשא ביטון (קרית שמונה), ז'קי לוי (בית שאן), מיקי זוהר (קרית גת) וטלי פלוסקוב (ערד).

בניגוד לעיירות הפיתוח ולקיבוצים, הישובים מעבר לקו הירוק זכו לייצוג נכבד וחסר תקדים בכנסת היוצאת. בעוד שבשנת 1984 היה חבר כנסת בודד שהתגורר מעבר לקו הירוק, בכנסת היוצאת כיהנו לא פחות מ-12 חברי כנסת שגרו ב"התנחלויות". מתוכם 6 השתייכו לרשימה המשותפת של הליכוד וישראל ביתנו (3 מכל מפלגה) ו-5 השתייכו לסיעת הבית היהודי. מספר זה יישאר ככל הנראה זהה גם בכנסת הבאה: 7 מבין 15 המועמדים הראשונים בבית היהודי גרים בהתנחלויות כמו גם 3 מועמדים במקומות ריאליים ברשימת הליכוד.

העתיד שייך לצעירים (ולסלבריטאים)

שתי הכנסות היוצאת הכניסו מספר גדול באופן יחסי של מועמדים צעירים: 16 מתחת לגיל 40. נראה כי הייצוג של צעירים יישמר או אף יעלה במעט בכנסת הבאה. במחנה הציוני משובצים 5 מועמדים צעירים מגיל 40 וברשימת כולנו שלושה צעירים בשמינייה הפותחת. בבית היהודי – בניגוד לדימוייה הצעיר – רק 2 מועמדים מתחת לגיל 40 וכך גם ברשימות הליכוד ויש עתיד. הרשימות המבוגרות ביותר הן יהדות התורה (גיל ממוצע של 60) ואחריה, באופן מפתיע, ש"ס (ממוצע 58) שבעבר הלא-רחוק הייתה המפלגה עם נבחרי הציבור הצעירים ביותר.

התופעה החדשה באופן יחסי של השתלבות אנשים שבאו מעולם התקשורת בפוליטיקה, מגמה שהתגברה מאוד בעשור האחרון, תימשך גם בכנסת הקרובה. בין 12 ל-14 מועמדים בעלי רקע בעולם התקשורת יכהנו בכנסת הבאה, שיעור גבוה מאוד. בין המגוייסים החדשים אפשר להזכיר את ינון מגל (הבית היהודי), שרון גל (ישראל ביתנו), זוהיר בהלול וקסניה סבטלובה (המחנה הציוני). ערוצי גיוס "מסורתיים" יותר להשתלבות בפוליטיקה ממשיכים לשחק תפקיד גם כיום. יש ערוצים שהדומיננטיות שלהם נמצאת במגמה של ירידה, כגון המנגנון המפלגתי או התחום הביטחוני: יואב גלנט ואייל בן-ראובן יהיו ככל הנראה חברי הכנסת החדשים היחידים בעלי רקע ביטחוני. לעומת זאת, השלטון המקומי ממשיך להוות ערוץ גיוס מרכזי. לפחות עשרה מהפנים החדשות שנראה בכנסת ה-20 מגיעים מפעילות ציבורית בשלטון המקומי, ביניהם חיים ילין (ראש מועצת אשכול), רחל עזריה סגנית ראש עיריית ירושלים), אילן שוחט (ראש עיריית צפת), דני עטר (ראש מועצה איזורית גלבוע), מיקי זוהר (סגן ראש עיריית קרית גת) וטלי פלוסקוב (ראשת עיריית ערד).

בדיוק כמו בכנסת היוצאת, גם בכנסת הבאה יהיו ככל הנראה 9 "נסיכים ונסיכות" – דור שני של חברי כנסת. שני "נסיכים" עזבו את הכנסת (יאיר שמיר ועוזי לנדאו) ויוחלפו בשני נסיכים אחרים: בני בגין וז'קי לוי שאף יצטרף אל אחותו אורלי. השניים יהוו זוג אחים ראשון מאז הכנסת ה-16 שבה כיהנו במקביל דני ואהוד יתום. מלבד לוי-אבקסיס, ששת ה"נסיכים" הוותיקים האחרים הם עמר בר-לב, צחי הנגבי, יצחק הרצוג, ציפי לבני, יאיר לפיד ומאיר פרוש.

ולסיום, גם בכנסת הבאה נראה הרבה "פנים חדשות", אם כי לא ברמת השיא של הפעם האחרונה: בכנסת היוצאת כיהנו לא פחות מ-48 חברי כנסת חדשים, כאשר השיאניות היו סיעת יש עתיד (כל 19 חברי הכנסת), מפלגת העבודה (9) והבית היהודי (9). הפעם נראה ככל הנראה בין 35 ל-40 פנים חדשות. באופן טבעי, לאחר שנתיים בלבד, יש עתיד תכניס הפעם רק חבר כנסת טרי אחד (חיים ילין) בעוד שבמפלגות כיהדות התורה, ש"ס ומרצ רוב הסיכויים שלא נראה בכלל פנים חדשות. ברשימת הליכוד משובצים 7 מועמדים טריים עד המקום ה-25, ובמחנה הציוני 10 מועמדים טריים עד אותו מקום. הבית היהודי יכניס 5-4 חדשים כמו גם הרשימה הערבית המשותפת. הנבחרת החדשה ביותר תהיה "כולנו" של משה כחלון. כל המועמדים ברשימה מלבד כחלון עצמו לא כיהנו בכנסת.