גזר הדין בפרשת הולילנד והשוויון בפני החוק

עבריינים מן השורה וגם חלק גדול מהציבור אינם מאמינים שמערכת המשפט הדנה בפלילים נוהגת בפועל לפי העיקרון של שוויון בין החוק. תחושות אלה אינן משוללות יסוד. הגיעה העת לגשת לבחון את מה שטעון שינוי. חיוני להתאים את הפרקטיקה הענישתית לעקרון השוויון בפני החוק.

המאמר פורסם לראשונה במוסף 'יומן' של מקור ראשון בתאריך 23/5/14.

בתוך ההמולה שעורר גזר הדין, חמקו מן העין סוגיות כבדות בתחום השוויון בפני החוק שגזר הדין מעורר.

אין בכוונתי לדון בעונשים הספציפיים שהוטלו על המורשעים בפרשת הולילנד. אתמקד בשיקולים המקלים שאינם נוגעים לנסבות ביצוע העבירה אלא לנסיבות האישיות של העבריין, ולהשפעתן על העיקרון של שוויון בפני החוק.

כך, למשל, עמד לצ'רני לכף זכות מוצאו המשפחתי : "הנאשם 1 הינו בן למשפחה ציונית נכבדת ומכובדת ביותר. סבו של הנאשם ביקש להשקיע בארץ מטעמים ציוניים עוד קודם בואו ארצה...המשפחה השקיעה כספים וביקשה לבנות בירושלים, לאו דווקא משיקולים כלכליים אלא יותר משיקולי אהבת המדינה ואזרחיה". לא ניתן שלא לתמוה על הנמקה הזו. זכויותיה של משפחת הנאשם- כבודן במקומן מונח, והן וודאי עומדות לזכותם האישית של מי שהיטיבו לעשות. אולם ככל שמדובר בבן או בנכד, מדובר בנתון שהוא שיקול זר ממש. אין כל סיבה להתחשב לקולא בענישה בעובדה שלפלוני יש או היו הורים או סבים נפלאים. אין לאדם אחריות על הוריו, ואין שום הצדקה לזקוף לזכותו את מעשיהם הטובים. זכורה לי כקורעת לב אמירה ששמעתי, בעת ביקור בבית סוהר, מאסיר ממוצא מזרחי – " עלינו המזרחיים שום שופט לא כתב שאנחנו בני טובים (ממשפחות טובות)".

בית המשפט קבע, ולדעתי בצדק, כי דינם של בכירים ורמי מעלה ראוי להיות חמור וקשה מדינם של חלכאים, פשוטי עם ואזרחים רגילים מן השורה. אין דינם של עבריינים, שהורשעו בעבירות שחיתות, [כדין ] (המילה חסרה בגזר הדין) עבריינים שנולדו למצוקה כלכלית וגדלו בסביבה סוציואקונומית נמוכה, המבקשים להסביר את מניעי פועלם ברקעם הקשה...," חושש אני כי גישה ראויה זו אינה מתקיימת, בשיטה המשפטית שלנו בכללה, הלכה למעשה. בנימוקיו להקלה בעונש, הלך השופט רוזן בדרך המקובלת בפסיקה שמובילה בפועל לתוצאה הפוכה. דווקא החלכאים והנדכאים המבצעים עבירות מתוך הרקע הזה נענשים, לרוב, ביתר חומרה מעברייינים המשתייכים לעלית החברתית והכלכלית במדינה. להלן מספר דוגמאות למנגנון הענישה המביא לתוצאה זו: כאמור, התחשבות ברקע המשפחתי הטוב העומד ככלל לזכותם של המשתייכים לאליטה. הוא הדין בהתחשבות לקולא בעובדה שמשפחתו של המורשע תורמת לטובת הכלל, ואפילו העובדה שהוא עצמו תורם למען הכלל, שאינה יכולה לחול, מטבע הדברים, על עבריינים שידם ויד משפחתם אינה משגת. גם מבחינת התרומה לחברה, הנטייה השיפוטית היא להעדיף לעניין זה משרתי ציבור על פני מי שאינם כאלה ואת הבכירים מבין משרתי הציבור לעומת הזוטרים. מוזרה במיוחד ההקלה בעונשם של אישי ציבור עקב מעשים שעשו במסגרת מילוי תפקידם לטובת מוסדות, ארגונים וציבורים שונים. בהנחה שמדובר בפעולות חוקיות שנעשו במסגרת התפקיד, מדוע ראוי בגינן להקל בדינו של איש ציבור? גם הקביעות השיפוטיות אודות תרומה משמעותית לחברה  הנזקפת לזכותה של אישיות ציבורית הן, לעתים קרובות, בעייתיות. קביעות אלה נסמכות על חוות דעת מגמתיות הנאספות על ידי הנאשם, וברור שלבית המשפט אין כלל כלים כדי להעריך את אופן תפקודו ואת מידת תרומתו לחברה של איש ציבור. במלים אחרות: מנקודת הראות של בית המשפט הדן אישי ציבור, הם יהיו תמיד גיבורים חיוביים, דמויות מופתיות שלא דבק בהן כל פגם או דופי, פרט לעבירה בה הורשעו. גם הנזק לשמו הטוב של העבריין ,כמו גם נזקים אחרים הנגרמים לעבריין, כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו פועל לטובתם של "מיוחסים". לא ברור כלל מדוע הורה המחוקק  להתחשב בנזקים אלה ככל שמדובר בנזקים הצפויים מראש עקב ביצוע העבירה וההרשעה. הרי מדובר במה שהעבריין מביא על ראשו במו מעשהו הרע. מדוע הוא זכאי להקלה בדין עקב זאת? מכל מקום, בתי המשפט נוטים להניח שנזקים אלה חמורים במיוחד במקרה של העבריין שהוא איש ציבור בכיר. גורם נוסף להפלייתם לטובה של המשתייכים לאליטה הוא ההמצאה השיפוטית, לפיה הרשעה בפלילים מורידה את בן האליטה מן הפסגה החברתית אל התחתית. האמת היא שבתפישה החברתית הרווחת הנפילה הדרמטית הזו פשוט אינה מתרחשת.

העבריינים מן השורה וגם חלק גדול מהציבור אינם מאמינים שמערכת המשפט הדנה בפלילים נוהגת בפועל לפי העיקרון של שוויון בין החוק. תחושות אלה אינן משוללות יסוד. הגיעה העת לגשת  לבחון  את מה שטעון שינוי. חיוני להתאים את הפרקטיקה הענישתית  לעקרון השוויון בפני החוק.