מדוע כבר לא מרחמים על ילדי הגן?
בשנים האחרונות התרבו מקרי ההתעללות הפיזית והנפשית בפעוטונים, לרוב במוסדות שבשכבת הגיל הצעירה ביותר, עד גיל 3, שרובם הם גנים פרטיים. מה עומד מאחורי תופעה זו וכיצד ניתן למנוע אותה?
Photo by Michael Giladi/Flash90 לגן המצולם אין קשר למאמר
בשנים האחרונות נדמה כי חל ריבוי במקרים הקשים של התעללות פיזית ונפשית בפעוטות ובילדים במסגרת הפעוטונים וגני הילדים ברחבי המדינה, בייחוד אלה הפרטיים. מהו מקורה של תופעה זו?
אפשרות אחת היא שאמנם לא גדל מספר מקרי ההתעללות כשלעצמו, אלא רק היקף הגילוי והחשיפה של המקרים. הדבר יכול לנבוע מערנות גבוהה יותר של ההורים, שהתחדדה בעקבות שיח בנושא, או מהירידה במחיר אמצעי המעקב השונים, כדוגמת מצלמות ומיקרופונים נסתרים, המאפשרים לתעד את הנעשה בפעוטונים.
אפשרות שנייה היא שהועצמה השחיקה של צוותי הגנים, בעקבות גידול במספר הילדים המטופלים ביחס למספר אנשי הצוות המטפל, או על רקע הזדקנות אנשי הצוות (ראו תרשים 1). אפשרות זו נשמעת משכנעת, אם כי לא ניתן להוכיח בקלות שיחס מספרי זה אכן גדל במסגרות הפרטיות (מבקר המדינה אמנם מצא שהיחס המספרי בין ילדים לנשות צוות במעונות המפוקחים הוא גבוה בהשוואה בינלאומית, עבור גילאי שנה עד שלוש).
לצד אפשרויות אלו אני סבור שיש להביא בחשבון גם אפשרות שלישית הקשורה למידת ההתאמה בין עובדים לבין משרות על פני זמן.
ביסודם של דברים עומד הגידול הדרמטי שחל בשיעורי התעסוקה של נשים בישראל בעשרים השנים האחרונות: גידול של כ-15 נקודות אחוז בקרב כלל הנשים, ובאופן חזק עוד יותר בקרב נשים ערביות וחרדיות (ראו תרשים 2). שינוי זה הושפע משינויים במערך הקצבאות, וכנראה גם משינויים בלתי-תלויים בנורמות תרבותיות. התרחבות שיעור התעסוקה בקרב נשים חיזקה את הביקוש למסגרות חינוך לגיל הרך.
במקביל, חלק מן המצטרפות החדשות לשוק העבודה הגיעו אליו עם מחסור בכישורים מתאימים, ובשל כך היו צריכות להתפשר על כניסה למשרות זמינות, שאינן מצריכות הכשרה נוספת. עבודה בפעוטונים היא דוגמה למשרה שכזו. ואומנם, כרבע מהנשים שהיו מועסקות בתחום הטיפול בילדים בסוף העשור החולף היו מחוץ לשוק העבודה בתחילת שנות ה-2000, וכפי הנראה נכנסו לתעסוקה על רקע השינויים במערך הקצבאות (ראו תרשים 3).
אלא שעבודה עם ילדים רכים אינה מתאימה לכל אחד ולכל אחת. ניתן לשער שאי-ההתאמה בין עובדים לבין משרות היא אחת הסיבות לאירועי האלימות כלפי ילדים.
מה ניתן לעשות על מנת לצמצם את האלימות מצד צוות חינוכי בפעוטונים?
הרפורמה שהובילה הממשלה היוצאת להעברת הפעוטונים לאחריות משרד החינוך עשויה להיות צעד בכיוון חיובי. הרפורמה כוללת הכשרה, פיקוח והקטנת היחסי המספרי בין ילדים לנשות צוות. ואולם, היא אמורה להקיף רק כשליש מהילדים בשכבות הגיל הרלוונטיות. השאר מצויים כיום במסגרות פרטיות או בבית. ומה לגביהם?
הרחבה והחמרה של הפיקוח על המעונות הפרטיים, או הצבת תנאי-סף למועסקות בתחום, תגביל את היצע המסגרות, לפחות בטווח הקצר והבינוני, מה שעלול להסיג לאחור את ההתרחבות בתעסוקת נשים. מותר גם להטיל ספק באפקטיביות של פיקוח מסוג זה ולגבי הרלוונטיות של הצבת תנאי-סף נוספים (אפילו השכלתיים).
אפשרות אחרת היא השתתפות של תקציב המדינה במימון המעונות הפרטיים, דרך ההורים, על מנת לקבע רמת שכר גבוהה ואטרקטיבית יותר במסגרות אלו. ואולם, גם אם תכסה הממשלה הנכנסת באופן מלא את מימון המסגרות לגיל הרך (3-0) בצורה זו או אחרת, מימון מעין זה כלל אינו מבטיח שיפור במידת ההתאמה בין עובדים למשרות. בטווח הקצר ניתן אפילו לשער פגיעה במידת ההתאמה ככל שיתרחב במהירות הביקוש לנשות צוות חדשות.
הדרך המבטיחה יותר למניעת אלימות בטווח הארוך היא להקטין את שיעור השידוכים בין עובדים למשרות, הנובעים מחוסר ברירה מובהק. מימושה תלוי בכך שאזרחים יגיעו לשוק העבודה עם רמה טובה של כישורים (לאו דווקא כישורים אקדמיים), שתקנה להם מרחב בחירה מינימלי באיוש משרות. בנייתם של כישורים אלו אכן מוצדקת גם מכוח סיבות רבות אחרות כמו רמת התוצר, גובה שכר, והשוויון בחברה.
לסיכום, במדינה שבה שיעור הילדים באוכלוסייה הוא גבוה, גם שיעור המבוגרים המועסקים בתחום החינוך והטיפול בילדים הוא גבוה, לפחות כל זמן שאין המדינה מוכנה לשחוק כליל את היחס המספרי בין ילדים לאנשי צוות. במצב זה, ההקצאה של עובדים מתאימים לתחומי החינוך והטיפול היא מאתגרת במיוחד, והיא תלויה כנראה לא רק ברמת השכר אלא גם בקיומו של כוח עבודה מיומן, שאינו נאלץ לאייש משרות מתוך חוסר ברירה.
העלאת רמת המיומנות וההשכלה בקרב האוכלוסייה – המוצדקת מסיבות מגוונות – נדרשת אפוא גם על מנת לשמור על שלומם ושלמות גופם של ילדים רכים.
תרשים 1. שיעור עובדי הוראה בחינוך הקדם-יסודי בגילאי 50+
תרשים 2. השינוי המצטבר בשיעור התעסוקה בגילאי 64-25, בנקודות אחוז
תרשים 3. שיעור בעלות הכנסה משכר, נשים יהודיות לא-חרדיות ילידות 1976-1957
