סקר אפריל 2025: כמחצית מכלל הציבור מאמינים שב-77 שנותיה היו למדינת ישראל יותר הצלחות מאי הצלחות
19% חושבים שלישראל היו דווקא יותר אי הצלחות מהצלחות ● 57.5% מכלל הציבור פסימיים לגבי הסיכויים להשיג עסקה לשחרור כל החטופים ● 51% חושבים שמפקד חיל האוויר פעל לא נכון כשהחליט להפסיק את שירותם הפעיל של החותמים על "מכתב הטייסים"; 39% סבורים שפעל נכון ● 52% מקרב הציבור היהודי תומכים בתקיפה ישראלית באיראן גם ללא גיבוי אמריקני
צילום: פלאש 90, רודי ויסנשטין, אלכס שביט
מתודולוגיה
הסקר נערך על-ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, בתאריכים 21-24/4/2025. הסקר התבסס על מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל בגילים 18 ומעלה, וכלל 600 מרואיינים יהודים ו-149 מרואיינים ערבים.
ממצאים עיקריים
- אם כי בארבעת המדדים של מצב הרוח הלאומי מדובר במיעוט של אופטימיים, באפריל חלה בכולם עלייה קלה בהשוואה לחודש הקודם.
- הרמטכ"ל זוכה להערכה הגבוהה ביותר על תפקודו, אחריו: נשיא המדינה והיועמ"שית. ציוני מפכ"ל המשטרה הם הנמוכים ביותר בכלל הציבור אך גבוהים יותר בימין.
- רוב – בעיקר בקרב המזדהים כשמאל או כמרכז - פסימיים לגבי הסיכויים להגיע לעסקה לשחרור כול החטופים. בקרב הערבים כמעט שני שלישים הם אופטימיים.
- בקרב היהודים בשמאל ובמרכז הרוב סבורים שמפקד חיל האוויר פעל לא נכון כשהודיע על הפסקת השירות הפעיל של החותמים על מכתב הטייסים וכך גם במדגם הערבים. בימין רוב סבורים שפעל נכון.
- בציבור היהודי רוב קטן סבורים שאין זה ראוי שאנשי מילואים בשירות פעיל ישתתפו בהפגנות או יחתמו על עצומות בנושאים פוליטיים. בקרב הערבים עמדת הרוב היא הפוכה.
- הציבור הישראלי חצוי בשאלה האם הנשיא טראמפ יעניק חשיבות גבוהה לביטחון ישראל בשיחות עם איראן.
- בקרב היהודים מעל למחצית תומכים בתקיפה ישראלית של איראן גם ללא גיבוי אמריקני. בקרב הערבים רוב גדול מתנגדים.
- כאשתקד, רוב קטן מהמרואיינים היהודים סבורים שההשוואה בין השואה לאירועי ה- 7.10 היא תקפה, לעומת מיעוט קטן בקרב הערבים.
- הצמדת יום הזיכרון ליום העצמאות מקובלת על רוב הציבור היהודי, אם כי מיעוט לא מבוטל מעדיף הרחקה של שני המועדים.
- כמחצית הציבור סבורים שמאזן ההישגים של ישראל עד כה נוטה לצד ההצלחות, אבל שיעור המעריכים כך נמוך מבעבר, אז הרוב העריכו כך.
בכלל המדגם ממצאי החודש מצביעים על עלייה קלה בשיעורי האופטימיים בכל ארבעת מדדי מצב הרוח הלאומי, אם כי בכולם שיעור האופטימיים נמוך משיעור הפסימיים. מעניין שדווקא בשני המדדים שלגביהם שיעורי האופטימיים הם הנמוכים יותר, חלו החודש העליות הברורות ביותר (לגבי העתיד הכלכלי העלייה הייתה שישה אחוזים: מ-25% במרץ ל-31% באפריל, שיעור האופטימיים לגבי עתיד הלכידות החברתית עלה מ-22% במרץ ל-26% באפריל). העליות בנוגע לעתיד הביטחון הלאומי ועתיד הדמוקרטיה הן קטנות יותר (2.5% בכול אחד) אם כי יש לזכור שמלכתחילה שיעורי האופטימיים כאן היו גבוהים יותר.
שיעורי האופטימיים לגבי העתיד (%, כלל המדגם)
באופן מפתיע משהו, בעוד שבדרך כלל המרואיינים הערבים פחות אופטימיים מהיהודים, במדידה זו שיעור האופטימיים ביניהם היה גבוה יותר בנוגע לעתיד השלטון הדמוקרטי (ערבים 49%; יהודים 39%) ובאשר לעתיד הלכידות החברתית (ערבים 36%; יהודים 24%). בשני המדדים האחרים, שיעור האופטימיים בקרב הערבים היה גם החודש נמוך מאשר בקרב היהודים (עתיד הביטחון הלאומי: יהודים 44%, ערבים 32%) והעתיד הכלכלי (יהודים 32%, ערבים 25.5%).
פילוח מדגם היהודים לפי מחנות פוליטיים מעלה שבכל ארבעת המדדים שיעורי האופטימיים בשמאל הם הנמוכים ביותר ובימין הגבוהים ביותר. שיעורי האופטימיות במרכז קרובים יותר לאלו שבשמאל מאשר לימין.
בכל המחנות שיעור האופטימיות הנמוך ביותר הוא באשר לעתיד הלכידות החברתית והגבוה ביותר באשר לעתיד הביטחון הלאומי. נראה אפוא כי בדומה למדידות לפני ה-7 באוקטובר, דעת הקהל בישראל חזרה להיות מוטרדת במידה הרבה ביותר מהפילוגים הפנימיים ופחות מהאיומים החיצוניים.
שיעורי האופטימיים לגבי העתיד לפי מחנות פוליטיים (%, יהודים)
ביקשנו מהמרואיינים להעריך את התפקוד המקצועי של: נשיא המדינה יצחק הרצוג, הרמטכ"ל אייל זמיר, היועמ"שית גלי בהרב מיארה ומפכ"ל המשטרה דני לוי.
הרמטכ"ל זוכה להערכה הגבוהה ביותר: רוב המשיבים העניקו לו ציונים חיוביים (די טוב או טוב מאוד). עם זאת, כנראה בשל הזמן הקצר מאז נכנס לתפקידו, מעל רבע מהמשיבים ציינו שאינם יודעים להעריך את תפקוד הרמטכ"ל. נשיא המדינה והיועצת המשפטית לממשלה קיבלו ציונים חיוביים מכמעט מחצית המשיבים לעומת שיעורים מעט קטנים יותר של ציונים שליליים. מפכ"ל המשטרה דני לוי הוא היחיד שקיבל יותר ציונים שליליים מחיוביים.
איזה ציון היית נותן לכל אחד מבעלי התפקידים הבאים על תפקודם המקצועי? (%, כלל המדגם)
חישבנו ציון ממוצע לכל אחד מבעלי התפקידים (על סולם בין 1=גרוע מאוד ל-4=טוב מאוד). בקרב הערבים, היועמ"שית גלי בהרב מיארה מדורגת ראשונה (3.08), אחריה – הנשיא הרצוג (2.70), הרמטכ"ל (2.18) ואילו מפכ"ל המשטרה דני לוי מדורג אחרון (2.04). בקרב היהודים הרמטכ"ל מדורג ראשון (3.12), אחריו עם ציונים ממוצעים דומים: נשיא המדינה הרצוג (2.46) והמפכ"ל דני לוי (2.44) ואחרונה מדורגת היועמ"שית בהרב מיארה (2.35).
בפילוח לפי מחנות פוליטיים בקרב היהודים, היועמ"שית מקבלת את הציון הממוצע הגבוה ביותר בשמאל ובמרכז (בהתאמה 3.50, 3.11), שעה שלא במפתיע בימין היא מקבלת ציון ממוצע נמוך במיוחד (1.82). לעומת זאת הרמטכ"ל מקבל ציון גבוה בימין (3.22) אבל ציונים נמוכים יותר במרכז ובשמאל (3.06 ו-2.68). המפכ"ל מדורג נמוך במיוחד בשמאל ובמרכז (1.71 ו-2.09) וגם הציון שקיבל בימין אינו גבוה במיוחד (2.76).
בפילוח לפי מיקום על הרצף חרדים-חילונים (יהודים) בכל הקבוצות מלבד החילונים, הרמטכ"ל מקבל את ההערכה הגבוהה ביותר ואחריו מפכ"ל המשטרה. בקרב החילונים היועמ"שית קיבלה את הציון הממוצע הגבוה ביותר וציונים נמוכים במיוחד מהדתיים והחרדים. נשיא המדינה קיבל את הציון הממוצע הגבוה ביותר בקרב החרדים והנמוך ביותר בקרב החילונים והמסורתיים דתיים.
הציון הממוצע לכל אחד מבעלי התפקידים הבאים על תפקודם המקצועי
על רקע התמשכותם, ללא תוצאות בשלב זה, של המגעים באפיקים השונים במטרה להשיג עסקה לשחרור החטופים ושל חילוקי הדעות בישראל בשאלה האם ראוי לעמוד על התביעה לשחרור כול החטופים או שמא אפשר להסכים גם לשחרור חלקי שאלנו: "האם את/ה אופטימי/ת או פסימי/ת שתושג עסקה לשחרור כול החטופים בזמן הקרוב?" בכלל המדגם רוב המרואיינים (57.5%) הביעו עמדה פסימית לגבי ההיתכנות של עסקה כזו בזמן הקרוב לעומת מיעוט שהביעו אופטימיות (36.5%).
האם אתה אופטימי או פסימי שתושג עסקה לשחרור כול החטופים בזמן הקרוב? (%, כלל המדגם)
בקרב היהודים שיעור הפסימיים (62.5%) כפול משיעור האופטימיים (31%) ואילו בקרב הערבים התמונה הפוכה: שיעור האופטימיים (63%) כמעט כפול משיעור הפסימיים (34%).
מניתוח השוואתי עולה כי הן במדידה הקודמת באוגוסט 2024 הן הפעם הציבור הערבי הביע אופטימיות רבה בהרבה מהציבור היהודי לגבי היתכנות עסקה לשחרור החטופים. (פי שלוש במדידה הקודמת וכפול במדידה הנוכחית). עם זאת, בשני המדגמים, היהודי והערבי, שיעור האופטימיים באפריל 2025 גבוה מאשר באוגוסט 2024 – עלייה של כ-15% בשני המקרים.
אופטימיים שתושג עסקה לשחרור החטופים בזמן הקרוב (%)
פילוח לפי מחנות פוליטיים בקרב היהודים מראה פערים ברורים: שיעור האופטימיים בימין (39%) גבוה משמעותית מזה שבמרכז (19%) ובשמאל (15%), אם כי בכל המחנות רוב המשיבים פסימיים (ימין - 53.5%, מרכז - 76%, שמאל - 83.5%). ייתכן שהתפיסה כי המדיניות המלחמתית של הממשלה תוביל בסופו של דבר לעסקת שחרור חטופים מוצאת הד חזק יותר בקרב תומכי הימין, אף שגם בקרבם האופטימיים מהווים מיעוט.
מכתב הטייסים - שאלנו: "לדעתך, האם מפקד חיל האויר פעל נכון או לא נכון כאשר הודיע על הפסקת השירות הפעיל של הטייסים שחתמו על המכתב הקורא לשחרור החטופים גם במחיר הפסקת המלחמה וזאת למרות שהמכתב אינו כולל הצהרה על סירוב לשרת?". בקרב היהודים השיעור הגבוה יותר (50%) סבורים שהמפקד פעל לא נכון בעניין לעומת 41% המצדדים בצעד שעשה (9% ענו "לא יודעים"). בקרב הערבים הרוב (56%) חושבים שהאלוף תומר בר לא פעל נכון ומעט מעל רבע (27%) בלבד סבורים שפעל נכון (17% בחרו בתשובה "לא יודעים"). בכלל המדגם – 39% פעל נכון, 51% פעל לא נכון, 10% לא יודעים.
פילוח התשובות לפי מחנות פוליטיים (יהודים) העלה הבדלים גדולים מאוד: בשמאל ובמרכז רוב גדול מאוד (בהתאמה 85% ו-71%) השיבו שמפקד חיל האוויר פעל לא נכון לעומת זאת בימין רוב, אם כי לא גדול (56%), השיבו שהאלוף בר פעל כראוי.
האם מפקד חיל האויר פעל נכון או לא נכון כשהודיע על הפסקת השירות הפעיל של הטייסים שחתמו על המכתב הקורא לשחרור החטופים גם במחיר הפסקת המלחמה, למרות שהמכתב אינו כולל הצהרה על סירוב? לפי מחנות פוליטיים (%, יהודים)
השתתפות אנשי מילואים בשירות פעיל בהפגנות ובחתימה על עצומות בנושאים פוליטיים – מעט מעל מחצית המרואיינים היהודים סבורים שלא ראוי שאנשי מילואים בעת היותם בשירות פעיל ישתתפו בהפגנות ויחתמו על עצומות. ואולם, נתון זה מטשטש את ההבדל העצום בין המחנות הפוליטיים: בעוד שבשמאל רוב גדול מאוד (82%) סבורים שמדובר בפעולות ראויות גם בעת שירות פעיל וכך גם רוב, אם כי קטן יותר, במרכז (62%), הרי שבימין רק מיעוט (27%) סבורים שאלו פעולות ראויות בעת שירות פעיל, שעה שהרוב (69%) חושבים שאין זה ראוי.
בקרב המרואיינים הערבים רוב (63%) סבורים שהשתתפות בהפגנות וחתימה על עצומות הן פעולות ראויות לאנשי מילואים גם כאשר הם בשירות פעיל (יהודים: 42.5% - ראוי, 52.5% - לא ראוי).
סבורים שראוי שאנשי מילואים בשירות פעיל ישתתפו בהפגנות ויחתמו על עצומות בנושאים פוליטיים, לפי מחנות פוליטיים (%, יהודים)
על רקע השיחות בנושא הגרעין האיראני בין ארצות הברית לאיראן, שאלנו באיזו מידה ביטחון ישראל יהווה שיקול מרכזי בשיחות עבור הנשיא טראמפ. התשובות מעידות שדעת הקהל חצויה: בכלל המדגם כ-45% מהנשאלים סבורים שביטחון ישראל אכן יהווה שיקול מרכזי (במידה די רבה או רבה מאוד), בעוד שיעור דומה מעריך שביטחון ישראל יהיה שיקול בעל חשיבות נמוכה (במידה די מעטה או מעטה מאוד).
על רקע השיחות בעניין הגרעין האיראני בין ארה"ב לאיראן, באיזו מידה לדעתך ביטחון ישראל יהיה שיקול מרכזי של הנשיא טראמפ במסגרת שיחות אלו? (%, כלל המדגם)
התפלגות הדעות בקרב היהודים והערבים דומה למדי, בהבדל קל: 46% מהיהודים סבורים שטראמפ יראה בביטחון ישראל שיקול מרכזי לעומת 41.5% מהערבים. נקודה בולטת בקרב הציבור הערבי היא השיעור גבוה (23%) של משיבים שציינו כי אינם יודעים להעריך.
פילוח לפי מחנות פוליטיים בקרב יהודים מציג פערים משמעותיים: בימין למעלה ממחצית המשיבים (54%) מאמינים שביטחון ישראל יהווה שיקול מרכזי בעיני טראמפ, בשמאל ובמרכז רק כשליש (כ-35%) סבורים כך.
תקיפה ישראלית באיראן - שאלנו: "האם אתה מסכים או לא מסכים כי על ישראל לתקוף צבאית את מתקני הגרעין של איראן גם ללא הסכמה אמריקנית?" גם כאן הציבור חצוי בין 45% שמסכימים שעליה לפעול כך ל-41.5% שלא מסכימים שכך עליה לעשות.
האם אתה מסכים או לא מסכים כי על ישראל לתקוף צבאית את מתקני הגרעין של איראן גם ללא הסכמה אמריקנית? (%, כלל המדגם)
השוואת מדגמי היהודים והערבים מעלה תמונה שונה בתכלית: בקרב היהודים מעט מעל למחצית (52%) גורסים שעל ישראל לתקוף באיראן גם ללא תמיכה אמריקנית לעומת כשליש (34.5%) המתנגדים לכך, שעה שבקרב הערבים רוב גדול מאוד מתנגדים לתקיפה במצב כזה (76%) לעומת מיעוט זניח שמביעים הסכמה (9%).
שאלה זו נשאלה לראשונה בסקר ב-2012 וחזרנו עליה עוד מספר פעמים. בכלל המדגם, ב-2012, 31% תמכו בתקיפה באיראן ללא הסכמה אמריקנית. במדידות הבאות שיעור התומכים בתקיפה כזו היה גבוה יותר ויחסית יציב: 41% בפברואר 2021, 51% בנובמבר 2021, 49% בספטמבר 2022, ו-45% במדידה הנוכחית.
בבחינת הדעות בנושא זה לפי מחנות פוליטיים (יהודים), נשמרו ההבדלים בין המחנות בכול המדידות. בימין שיעור התומכים בתקיפה עלה בחדות מאז 2012 ונותר יציב בשלוש המדידות האחרונות - כשני שלישים מהמשיבים. לעומת זאת, בשמאל ובמרכז התמיכה הייתה תמיד נמוכה מאשר בימין. יתירה מזו אמנם חלה עלייה בתמיכה בתקיפה במחנות אלו בין 2012 לנובמבר 2021 אבל מאז חלה בה ירידה משמעותית. כיום הפער בין המחנות בולט במיוחד: שיעור התמיכה בתקיפה באיראן בימין (65%) גבוה פי שניים ויותר מהתמיכה בקרב המרכז (33%) והשמאל (27%).
תומכים בתקיפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן גם ללא הסכמה אמריקאית, לפי מחנות פוליטיים (%, יהודים)
תקפות ההשוואה בין השואה לאירועי ה-7 באוקטובר - חזרנו החודש של השאלה שנשאלה בתקופה המקבילה בשנה שעברה: "האם יש או אין בסיס להשוואות שעושים רבים כיום בין אירועי השואה לאירועי ה-7 באוקטובר?". לא ניכרו כמעט הבדלים בין שתי המדידות, ולמעט הפער הגדול בין היהודים שרובם רואים מקום להשוואה לערבים שרק מיעוט סבורים שמדובר בהשוואה תקפה, לא מצאנו כמעט פערים בני משמעות בפילוחים השונים.
בקרב היהודים רוב לא גדול (57%) השיבו כי יש בסיס להשוואה בין האירועים, עלייה קלה בהשוואה לשיעור המשיבים כך באפריל 2024 (54%). לעומת זאת, בקרב המשיבים הערבים כבשנה שעברה רק מיעוט (21%) מצאו שיש מקום להשוואה זו (בשנה שעברה – 23%).
פילוח של מדגם היהודים לפי מחנות פוליטיים הראה שכמחצית בשמאל (51.5%) ובמרכז (51%) המרגישים כי השוואה זו מבוססת ורוב ברור בימין (60%) החשים ששני האירועים הם בני השוואה (בשנה שעברה – שמאל 53%, מרכז 46%, ימין 57%). כלומר, בהשוואה לשנה שעברה בשמאל מדובר בירידה זעירה בשיעור הרואים בכך השוואה תקפה (1.5%-), ובמרכז ובימין בעליות קטנות (בהתאמה 5% ו-3%).
פילוח מדגם היהודים לפי מיקום על הרצף חרדים-חילונים מראה כי החרדים הם הקבוצה שבה שיעור המרגישים שההשוואה בין שני האירועים היא מבוססת הוא הגבוה ביותר מבכל הקבוצות על סולם הדתיות (חרדים 68%, דתיים 51%, מסורתיים דתיים 62%, מסורתיים לא דתיים 56%, חילונים 54%).
ההצמדה של יום הזיכרון ליום העצמאות – מדי פעם חוזר ועולה הטיעון שהצמדת יום הזיכרון ליום העצמאות יוצר מעבר רגשי ותודעתי קשה מדי וכי עדיף להרחיקם זה מזה. בבדיקה הראשונה של הנושא שנערכה במכון למחקר חברתי שימושי (שלימים התפתח למרכז גוטמן ולמרכז ויטרבי במכון הישראלי לדמוקרטיה) באוקטובר 1972 נשאלה השאלה: "עד עכשיו, יום העצמאות ויום הזיכרון חלו זה אחר זה, בלי הפסקה ביניהם. האם לדעתך יום הזיכרון ויום העצמאות צריכים להיות רחוקים יותר אחד מהשני?". באותה מדידה נמצא כי הציבור הישראלי-יהודי היה חלוק בשאלה זו: מחצית חשבו כי יש להפריד בין שני המועדים, ואילו 40% העדיפו להשאיר את המצב כמו שהוא, וזאת למרות שלדעת רוב המרואיינים (59%) יום הזיכרון משפיע לרעה על מצב הרוח ביום העצמאות שמתחיל מיד לאחריו. שנה לאחר מכן, באפריל 1973, שיעור המצדדים בהפרדה בין יום הזיכרון ליום העצמאות אף עלה במעט (55%). שיעור דומה (56%) של המעדיפים הפרדה נמצא גם במרץ 1974, חודשים ספורים לאחר תום מלחמת יום הכיפורים. ואולם, בהמשך חל שינוי - לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות ב-2012 השאלה נשאלה במתכונת הפוכה – האם ההצמדה בין שני המועדים נכונה או לא נכונה. במדידה זו נמצא כבר רוב ברור של המשיבים שהעדיפו להשאיר את יום הזיכרון ויום העצמאות בצמידות (70%). במדידת השנה 58% מהיהודים העדיפו את המצב הקיים, אבל עדיין מיעוט לא מבוטל (29%) צידדו בהרחקת שני המועדים. במילים אחרות, ההעדפה להצמדה העמיקה שורש עם השנים אבל יש עדיין רבים שהיו מעדיפים הפרדה ביניהם.
שיעור התומכים בהפרדה בין יום הזיכרון ליום העצמאות 2025-1972 (%, יהודים)
בעבר שאלה זו הוצגה רק למרואיינים יהודים. השנה הצגנו אותה גם למדגם הערבים ומצאנו כי בקרב המשיבים הערבים השיעור הגבוה ביותר (44%) העדיפו הרחקה בין יום הזיכרון ליום העצמאות אבל 36% שהעדיפו את המצב הקיים (במדגם זה שיעור גבוה מאוד – 20% בחרו בתשובה "לא יודעים").
לרגל יום העצמות ה-77 של מדינת ישראל שאלנו: "באופן כללי, מה מאזן ההצלחות ואי ההצלחות שלה עד כה?" כמעט מחצית מהציבור (48%) גורסים שהיו יותר הצלחות מאי הצלחות, קרוב לרבע (23%) שיש איזון בין שיעורי ההצלחות ואי ההצלחות, ואילו 19% חושבים שהיו יותר אי הצלחות מהצלחות.
ממצאי הסקר הנוכחי דומים מאוד לממצאי הסקר משנת 2022 (שנערך בתקופת ממשלת בנט-לפיד). בשתי המדידות הללו השיעור הגבוה ביותר (אם כי לא רוב) סברו שיש יותר הצלחות מאי הצלחות. ועם זאת, שיעור זה נמוך במידה ניכרת ממדידת 2020 אז נמדד רוב ברור שסברו ששיעור ההצלחות גדול משיעור האי הצלחות.
מאזן ההצלחות ואי ההצלחות של ישראל (%, כלל המדגם)
במדידה הנוכחית, רק 8% מהערבים השיבו שלישראל יותר הצלחות מאי הצלחות, 37% חושבים שהמאזן דומה ו-25% ענו שלמדינה היו יותר אי הצלחות מהצלחות. שיעור גבוה (כ-30%) השיבו שאינם יודעים. בקרב היהודים 56% חושבים שיש יותר הצלחות מאי הצלחות, 21% שיש איזון בין ההצלחות לאי הצלחות ואילו 17.5% גורסים שהיו יותר אי הצלחות.
פילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים) מעלה כי בשלושת המחנות שיעור הסבורים שלישראל יש יותר הצלחות מאי הצלחות הוא הגבוה ביותר, אם כי בשמאל ובמרכז שיעור זה קטן ממחצית ואילו בימין הוא קרוב לשני שלישים.
בעוד זמן קצר תחגוג מדינת ישראל את יום העצמאות ה-77. באופן כללי, מה מאזן ההצלחות ואי ההצלחות שלה עד כה? לפי מחנות פוליטיים (%, יהודים)
בניתוח לפי קבוצות גיל מתגלים הבדלים משמעותיים. בקרב היהודים, הצעירים (18-34) רואים יותר אי הצלחות מהצלחות: רק 46% מהם סבורים שיש יותר הצלחות מאי הצלחות, לעומת שיעורים גבוהים יותר בקרב המבוגרים יותר (66% בגילי 35-54 ו-58% בגילי 55 ומעלה). במקביל, 24.5% מהצעירים היהודים סבורים שהיו יותר אי הצלחות מהצלחות, שיעור גבוה מזה שבקבוצות הגיל המבוגרות (12% בגילי 35-54 ו-15.5% בגילי 55 ומעלה).
בקרב הערבים נמצאה מגמה הפוכה: המבוגרים ביותר (55 ומעלה) הם שרואים יותר אי הצלחות מהצלחות: 36% מהם סבורים כך בהשוואה לשיעורים נמוכים יותר בקרב הצעירים יותר (24% בגילי 35-54 ו-21% בגילי 18-34).
מדד הקול הישראלי אפריל 2025 נערך על-ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. בסקר, שנערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 21-24/4/2025 רואיינו 600 איש ואשה בשפה העברית ו-149 בשפה הערבית, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.58% ± ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון Shiluv I²R. לקובץ הנתונים המלא ראו: https://dataisrael.idi.org.il.