מפרגמנטציה לגישה מערכתית: מצפן לחדשנות במגזר הציבורי
Photo by Canva
רקע
המגזר הציבורי בעידן המודרני מתמודד עם מורכבות חסרת תקדים לאור השפעות הגלובליזציה, הדיגיטציה הקיטוב החברתי והשינויים הטכנולוגיים המואצים. הממשלות והארגונים הציבוריים נדרשים להתמודד עם מה שחוקרי המדיניות מכנים בעיות זדוניות (wicked problems) - בעיות מורכבות שאין להן סיבה יחידה או פתרון ברור, והן מתאפיינות בקשרי גומלין ורשתות השפעה מורכבות (Kattel & Mazzucato, 2018; OECD, 2017).
בשנים האחרונות עולה החשיבות של חדשנות מערכתית - צירוף ייחודי של שני אלמנטים מרכזיים: חשיבה מערכתית וחדשנות. חשיבה מערכתית מהווה מתודולוגיה להבנת הקשרי גומלין מורכבים, מיפוי רשתות השפעה ואבחון סיבות שורש של בעיות ציבוריות, בעוד חדשנות מתמקדת בפיתוח פתרונות חדשים, ניסוי ויישום רעיונות פורצי דרך.
תרשים 1: חדשנות מערכתית – חיבור בין שתי דיסציפלינות
חשיבה מערכתית מהווה מתודולוגיה שעושה ניסיון לאמץ פרספקטיבה רחבה יותר ומכילה יותר על המורכבות הטבועה בבעיות מדיניות מודרניות. המתודולוגיה החלה לחדור לשירות הציבורי בעיקר כמשאב לניתוח ראשוני (sense-making) שמטרתו להנגיש את הדרכים בהן מערכות מורכבות מחוברות זו לזו, ולפחות באופן ראשוני – להבין את הקשרי הגומלין שלהן (OECD, 2020). הפער בין יצירת ההבנה הראשונית לבין פעילות שיטתית מתמשכת מקורו, בין השאר, בכך שמערכות הממשל הקיימות לא ניתנות לכיבוי, עיצוב מחדש והפעלה מחדש בשל הצורך הגבוה בהמשכיות מתן השירותים (כמו בריאות וחינוך). לכן, הממשלה צריכה ללמוד להכניס שינוי בצורה איטרטיבית1 גם אם השינוי עצמו סותר את הפרקטיקה הנוכחית.
מטרת סקירה זו לעשות סדר במונחים וכלים שיכולים לסייע בקידום חדשנות מערכתית בשירות הציבורי. חדשנות מערכתית מאפשרת למקבלי החלטות לא רק להבין את מורכבות הבעיות, אלא גם לעצב והטמיע פתרונות שפועלים מתוך הבנה של הקשרי הגומלין במערכת. התוצאה היא פתרונות חדשניים שלא רק מטפלים בסימפטומים, אלא גם מתמודדים עם סיבות השורש ומונעים בעיות עתידיות. בהקשר הישראלי, החיבור הזה רלוונטי במיוחד. ישראל מתמודדת עם אתגרים מורכבים שהולכים ומעמיקים: פערים כלכליים, התחממות גלובלית, פרגמנטציה של שירותים ציבוריים, מציאות ביטחונית משתנה, חברה מקוטבת, ועתה - האתגר של שיקום והבנייה מחדש לאחר אירועי 7 באוקטובר. אתגרים אלו אינם ניתנים לפתרון באמצעות הגישות הקיימות – על כך נרחיב בפרק האחרון.
חשיבה מערכתית ושינוי מערכתי אינם מושגים חדשים. יחד עם זאת, למרות תשומת הלב והפופולריות של המונח, הניתוח של איך עושים שינוי מערכתי הלכה למעשה נותר עמום. משל ידוע ממחיש אולי את חמקמקות הניתוח המערכתי:
דג שוחה לו יום אחד כשדג אחר מתקרב אליו ואומר "הי, איך המים?". הדג הראשון מביט בדג השני בתדהמה ואז אומר "מה זה מים?".
לפעמים קשה לנו לראות את הסביבה המערכתית שבתוכה אנו ממוקמים, כיוון שהיא נעשית שקופה וחלק מתפיסת המציאות הכללית. המאמץ לצאת מתוך ה"מים" של העולם היומיומי המוכר ולראות את המבנים, היחסים והדינמיקות המערכתיות הרחבות יותר דורש מודעות מיוחדת ופרספקטיבה חדשה.
מיפוי מערכות ככלי בעיצוב מדיניות
מיפוי מערכות (systems mapping) הוא אחד הכלים המרכזיים הזמינים למקבלי החלטות במגזר הציבורי לבחינת מערכות מורכבות. הוא מספק סקירה של המערכת כאוסף של רכיבים מקושרים ומאיר לולאות משוב מרכזיות. גבולות הגזרה של המערכת נגזרים מהגדרת השאלה גם כאשר עוסקים באותו תחום דעת, לדוגמה הרכיבים ויחסי הגומלין ישתנו בהתאם לשאלה האם אנו עוסקים בשאלות של חינוך לערכים בגילאים 3-6 אל מול שאלות אחרות של חינוך נערות ל-STEM.
התהליך של מיפוי מערכות מורכב משלושה שלבים עיקריים:
- זיהוי האלמנטים המרכזיים במערכת – המצאת ורישום כל הגורמים והמשתנים המרכזיים הפועלים במסגרת הנושא הנחקר. זה כולל גורמים פנימיים וחיצוניים, ממשלתיים ולא-ממשלתיים, וגורמים פורמליים ובלתי-פורמליים.
- זיהוי יחסי הגומלין המרכזיים ביניהם – מיפוי האופן שבו האלמנטים הללו מקושרים זה לזה, איך הם משפיעים זה על זה, ובאילו כיוונים זרמים ההשפעות. שלב זה מתמקד בהבנת דפוסי ההשפעה הישירים והעקיפים.
- זיהוי לולאות המשוב המרכזיות – הבנת הדרכים שבהן השינויים במערכת מתפשטים ומשפיעים חזרה על הגורמים היוצרים אותם. לולאות אלה יכולות להיות מחזקות (reinforcing) או מאזנות (balancing) והן מגדירות את התנהגות המערכת לאורך זמן.
תרשים 2: המשגה של חשיבה מערכתית והרכיבים השונים
מקור: בן-משה וגולשטיין-גלפרין, 2023
העיסוק הגובר – באקדמיה ובפרקטיקה – בחדשנות והטעמת גישות חדשות למדיניות (גולשטיין-גלפרין וליבנה, 2025; OECD, 2022). מצריך אימוץ של כלים מדיסציפלינות משיקות. חשיבה מערכתית יכולה להוות זרז מרכזי למאמצי חדשנות במגזר הציבורי מכמה סיבות עיקריות. ראשית, היא מאפשרת זיהוי הזדמנויות לחדשנות שלא היו נגלות בגישה מסורתית. כאשר מנתחים את הקשרי הגומלין בין תחומי מדיניות שונים, לעיתים מתגלות "נקודות מינוף" - מקומות בהם התערבות חדשנית קטנה יחסית יכולה להניב שינוי משמעותי במספר תחומים בו-זמנית (Senge & Sterman, 1992). שנית, חשיבה מערכתית מעודדת חדשנות תהליכית וארגונית (גולשטיין-גלפרין, ליבנה ונוח, 2023) על ידי חשיפת הדרכים שבהן המבנים הארגוניים המסורתיים עלולים להגביל את היכולת לטפל בבעיות רוחביות וחסמים מערכתיים. זיהוי הקשרים אלה יכול להוביל לפיתוח מנגנוני עבודה חדשים, כמו צוותים בין-משרדיים, יחידות משימה זמניות או מעבדות חדשנות ציבורית (גולשטיין-גלפרין, 2024) המתמחות בגישור על פערים ארגוניים.
- שיטה שבה משימה או תהליך מבוצעים שוב ושוב, כאשר כל חזרה (איטרציה) מתבססת על התוצאה של החזרה הקודמת. בכל שלב, המערכת מנסה לשפר את הפתרון, עד שהיא מגיעה לתוצאה מספקת.