מדידה והערכה של חדשנות במגזר הציבורי
Photo by Canva
רקע
מדידה והערכה של חדשנות במגזר הציבורי הפכו לתחום בעל חשיבות אסטרטגית, עם התחזקות תפקידה של החדשנות כמנוף מרכזי לשיפור שירותים, להתמודדות עם אתגרים חברתיים מורכבים ולחיזוק אמון הציבור. הכרה זו, המשותפת לקובעי מדיניות, לחוקרים ולארגונים בינלאומיים דוגמת ה-OECD והבנק העולמי, הולידה דרישה גוברת לפיתוח מסגרות מדידה והערכה, שנועדו לספק כלים מעשיים המאפשרים להם להעריך את תרומת החדשנות לאיכות וליעילות השירותים, להקצות משאבים באופן מושכל לקידום יוזמות, ולזהות באופן שיטתי את החסמים והגורמים המקדמים של חדשנות.
מעבר לצורך הניהולי-אופרטיבי, מדידת חדשנות משרתת יעדים אסטרטגיים רחבים יותר. היא מאפשרת לבצע השוואות בין-לאומיות הבוחנות ביצועים ופעילויות בין מדינות, ומספקת תובנות עמוקות על האופן שבו חדשנות מתרחשת בפועל וכיצד ארגונים ציבוריים לומדים לחדש. מדידה איננה מטרה כשלעצמה, אלא נועדה להיות אמצעי להובלת שינוי; דוגמה מובהקת לכך היא דנמרק, שם ממצאי "ברומטר החדשנות" הלאומי תורגמו ישירות לגיבוש המלצות והנחיות מדיניות.
סקירה זו עוקבת אחר ההתפתחות ההיסטורית והתיאורטית של מדידת החדשנות במגזר הציבורי. היא משרטטת את המעבר ממדדים ראשוניים, שהתבססו על תשומות כגון השקעות במחקר ופיתוח, אל עבר גישות מערכתיות מורכבות יותר. במסגרת זו, מוצגות אבני דרך מרכזיות, דוגמת מדריך אוסלו של ה-OECD, שהרחיב את הגדרותיו והתאמותיו גם למגזר הציבורי, ויוזמות חלוציות כמו פרויקט MEPIN הנורדי. בהמשך, הסקירה מנתחת לעומק מבחר מסגרות מדידה והערכה בולטות שפותחו ברחבי העולם – בהן אלו של ארגון ה-OECD, קרן החדשנות NESTA של בריטניה, יחידת החדשנות הקנדית Impact Canada ומדינות נוספות – במטרה להאיר את מגוון הגישות הקונספטואליות והמתודולוגיות הקיימות ולהציג תמונה מקיפה של הכלים העומדים לרשות קובעי מדיניות וחוקרים כיום. זוהי סקירה השוואתית שנועדה להנגיש מסגרות קיימות בעולם, ללא המלצות קונקרטיות – יחד עם זאת, יש חשיבות לשיח מדיניות לגיבוש מסגרת מארגנת למדידה גם בישראל, כדי לקדם בצורה מושכלת מאמצי חדשנות בממשלה ובמגזר הציבורי.ברצוני להודות לריטה גולשטיין-גלפרין על ההנחיה ולגלעד בארי ודנה בלאנדר על הערותיהם החשובות והמועילות
