מה זה אומר "להסתגל לכלכלה עם סממנים אוטרקיים"?

Photo by Marc Israel Sellem/POOL

‏לפני הכול חשוב לומר: ראש הממשלה איננו פרשן כלכלי. הוא "ה"מנהיג של המשק, וכשהוא רואה איום של בידוד כלכלי עליו להציג חבילת צעדים למזעור הנזקים, במקום לצאת בהצהרות שרק הגבירו את הנזק והמחישו את אזלת היד של ממשלתו. תגובת השווקים לאמירתו המביכה רק הוכיחה את מידת הנזק שהשוק מייחס לאמירה שכזו, שמקצרת את הדרך להורדת דירוג אשראי. גם ניסיונות ההרגעה שלו לא עזרו, כאשר מדד ת"א 125 ירד בכ-3.5% ביומיים שחלפו מאז האמירה.

נוסף לכך, אתמול המליצה הנציבות האירופית על השהיית סעיפים בהסכם הסחר החופשי עם ישראל. אם תאושר ההמלצה, המשמעות עלולה להיות הטלת מכסים על יצוא ישראלי למדינות האיחוד, אולם הנזק לסחר החוץ הישראלי כבר קורה, כאשר מתחילת השנה חלה ירידה ביצוא הישראלי. אם הבידוד המדיני והכלכלי ימשך, ישראל עלולה בהחלט להפוך בעל כורחה לכלכלה עם סממנים אוטרקיים. מה זה אומר?

משק אוטרקי הוא משק המספק את כל צרכיו ואינו מבסס את צמיחתו ומקורותיו על סחר חוץ (יצוא ויבוא). ישראל היא כלכלת אי, כלומר המסחר שלה ברובו הוא לא עם שכנותיה. אבל עיקר צמיחתה לאורך השנים הייתה בזכות הייצוא, שהפך לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של התוצר. צמיחת היצוא אפשרה למשק הישראלי לצמוח בקצב מהיר יותר מקצב גידול האוכלוסייה, לצד עלייה מתמשכת ברמת החיים (שנמדדת בהתאם לתוצר לנפש). היצוא הישראלי מאופיין בערך מוסף גבוה, כלומר שתרומתו לתוצר על כל יחידת תפוקה גבוהה במיוחד. לפיכך, פגיעה ביצוא משמעותה פגיעה בצמיחה, בתעסוקה, בתשלומי המיסים וברמת החיים.

מאחורי האמירה המביכה של ראש הממשלה, שהמשק הישראלי יצטרך לספק לעצמו את כל צרכיו, עומדת ההנחה שהתעשייה הישראלית תייצר בישראל את כל המוצרים ותספק את כל צרכינו, כתחליף ליבוא. כך, אם עד היום התבססו מקורות הפעילות הכלכלית של המשק הישראלי על שילוב של מוצרים, סחורות ושירותים מיבוא ומייצור מקומי, מעבר למשק אוטרקי משמעותו וויתור על יבוא והתבססות רק על התוצרת המקומית, שגם היא תהיה מוגבלת ביותר בהיעדר חלק ניכר מחומרי הגלם לייצור ובהינתן שכבר היום יש מחסור בעובדים מקצועיים לתעשייה.

למעשה, רה"מ בהצהרתו הבהיר לכולנו שלתפיסתו אנחנו "נסוגים אחורה" מיתרונות הגלובליזציה ומתהליך החשיפה ליבוא, וחוזרים חזרה למשק סגור, שמחירי המוצרים שבו בהכרח תמיד יהיו יקרים יותר. כל מי שזוכר את תכנית החשיפה לתחרות מיבוא של ענף הטקסטיל בתחילת שנות ה-90', יודע לספר כיצד הובילה התוכנית הזאת להורדת מחירים והוזלת יוקר המחייה בענף ההלבשה.

בנוסף, חשוב לזכור שכדי לייצר בשוק המקומי, זקוקים התעשיינים ליבוא של חומרי גלם ודלקים, מאחר וישראל, כידוע, אינה עשירה במשאבי טבע (למעט הגז הטבעי).

שלא יובן אחרת: ייצור מקומי תוצרת כחול לבן הוא בעל חשיבות לאומית ואסטרטגית בהיבטי ביטחון, תעסוקה, ביטחון מזון וחוסן לאומי. יש בהחלט לפעול לחיזוק ותמיכה בתוצרת הארץ, בפרט במוצרים אסטרטגיים כמו מזון, תעשייה ביטחונית ומוצרים אסטרטגיים נוספים, אבל ישנו מרחק עצום בין קידום תעשייה ישראלית כחול לבן, לבין וויתור מראש על יתרונות הגלובליזציה עבור המשק הישראלי.

העובדה שהמשק הישראלי יכול לסחור עם העולם, מאפשרת לצרכנים וליצרנים לקנות את המוצרים בהתאם ליתרון היחסי של מקום הייצור שלהם. כך ניתן להפחית את מחירי המוצרים בישראל, הודות להוזלת עלויות הייצור המקומי לצד תחרות התוצרת המקומית מול יבוא מתחרה.

בדברי ההרגעה שלו, ניסה רה"מ להבהיר שהתייחס באמירתו רק או בעיקר לתעשיות הביטחוניות, אולם אמירה זו אינה מרגיעה כלל. מדובר בתעשייה עם היקפי יצוא הנאמדים בכ-15 מיליארד דולר, כאשר מאחורי כל מפעל ביטחוני ישנם עסקים רבים המספקים שירותים ומוצרים, המהווים רכיבים שונים בשרשרת הייצור של התעשיות הביטחונית. לפיכך, פוטנציאל הפגיעה בכלכלה הישראלית מעצירת היצוא הביטחוני הינו עצום הן במונחי יצוא וצמיחה והן במונחי תעסוקה, שכן התעשיות הביטחוניות מעסיקות עשרות אלפי עובדים באופן ישיר ועקיף.

בפועל, החרם הבינלאומי שהולך מתעצם כבר נותן את אותותיו על המשק הישראלי. נתוני הלמ"ס שפורסמו היום מעידים על כך שבמהלך המחצית הראשונה של השנה נרשמה נסיגה של 2.2% ביצוא הסחורות והשירותים (ירידה של 4.3% במונחים שנתיים). הירידה ביצוא לוותה בירידה חדה עוד יותר בצריכה הפרטית, של 2.7% (5.3% במונחים שנתיים). שני אלו מסבירים את עיקר הנסיגה בתוצר העסקי שנסוג בכ-1% (2% במונחים שנתיים).

בשורה התחתונה, הנתונים מעידים כי הירידה ברמת החיים כבר כאן: במהלך המחצית הראשונה של השנה חלה ירידה ריאלית של 1% בתוצר לנפש (2% במונחים שנתיים) אולם עליית המחירים עוד לפנינו. לפיכך לא נכון בעת הזו להוריד את הריבית, וטוב יעשה נגיד בנק ישראל אם לא ייענה לקריאותיו של שר האוצר להוריד את הריבית.