שוק ארבעת המינים החרדי: מה גורם לאדם לשלם הון בעבור אתרוג?

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

מי שהולך בימים אלו ברחובה של עיר – בערים חרדיות בעיקר – נחשף למוקדי מכירה רבים של ארבעת המינים. מוקדי מכירה אלו מרוכזים תחת כל עץ רענן (כמעט). אפשר לפגוש אותם בתוך בתי כנסת, בריכוזים קהילתיים וכמובן במרכזי קניות או בשווקים. אך מה שנראה על פניו כמו עניין מסחרי בלבד, כולל בתוכו רבדים נוספים.

מי שצפו בסרט "אושפיזין" זוכרים בוודאי את הסצנה בה משה בלנגה, חסיד ברסלב חוזר בתשובה שחי בעוני, משלם סכום עתק של אלף שקלים עבור אתרוג מהודר לחג הסוכות. הסצנה הזו משקפת חלק ממערך חברתי רחב יותר של שוק ארבעת המינים. האתרוג – המוצר הנסחר – הוא לא רק פרי, אלא סמל, ובעליו הוא שחקן אחד בתוך מערכת גדולה יותר.

מה מביא אדם שחי במצוקה כלכלית ומתמודד עם צרכי הקיום הבסיסיים להוציא סכום כסף גדול – שאין לו – עבור פריט שישמש אותו במשך ששה ימי החג? התשובה האינטואיטיבית של האדם הדתי תהיה – זוהי חביבוּת והידור המצווה. אך מתברר שהמחיר הכלכלי אותו מוכנים אנשים להשקיע עבור אותו פרי כולל בתוכו ערכים נוספים שנרכשים באותו מעמד.

כל רכישה מבטאת ערכים מגוונים. למשל, כשאני קונה שעון אני מחפשת מכשיר שאענוד על פרק ידי ויורה לי את השעה. כלומר, חשובה לי המכניקה של השעון. אבל אני רוצה גם שיהיה אסתטי ויהלום את טעמי, ולעתים אבקש לרכוש באותה הזדמנות לא רק שעון אלא גם סטטוס חברתי, שהרי אין דינה של אישה שקונה שעון של חברה פשוטה – למרות שהמכניקה שלו מצוינת והוא גם אסתטי להפליא – כדינה של אישה שעונדת שעון ממותג. לכן אבחר לשלם עבורו ממון רב יותר.

כך גם לגבי האתרוג של האדם הדתי שמנהל את חייו בקהילה דתית. קנייתו היא קודם כל רכישת חפץ דתי שאמור להלום אמות מידה הלכתיות. אך מעבר לכך באותו מעמד נרכש גם מעמד בקהילה, וככל שמדובר בקהילה ריכוזית יותר – תהיה לכך משמעות רבה יותר. הקהילה החרדית מרכזת את חייה סביב שמירת תורה ומצוות ומעודדת שמרנות ואף החמרה הלכתית. בקהילה כזו, לאתרוג המהודר יש יכולת להגדיר את הסטטוס החברתי והמיקום של בעליו בקהילה. דרכו מומחשת הנאמנות של בעליו לערכי הקהילה. ועבור כך הוא מוכן לשלם ממיטב כספו.

נזכיר שהחרדי המצוי חי מתחת לקו העוני. הוא לומד בכולל, אשתו מפרנסת יחידה, ויש לו מספר רב של ילדים. נוסיף לכך שתקופת החגים היא מטבעה לחוצה כלכלית וכרוכה בהוצאות חריגות. ובכל זאת, נראה אותו בשוק ארבעת המינים מוציא מכיסו מאות שקלים עבור אתרוג לעצמו ולבניו הזכרים.

אבל המאמץ בבחירת האתרוג המהודר לא קשור רק לנכונות לשלם עבורו מחיר גבוה. לעתים קרובות לא יסתפקו בוחרי האתרוגים בעין הבלתי מזוינת וישתמשו בזכוכית מגדלת כדי לחפש בקפדנות כתמים ופגמים שעלולים לפסול את האתרוג. זה אמנם לא נחוץ מבחנה הלכתית. אתרוג כשר גם אם יש בו פגמים קטנים שאי אפשר לראות אותם בעין בלתי מזוינת, אבל השימוש בכלי העזר הזה מעביר מסר חיצוני-ויזואלי שלפנינו עומד אדם המהדר במצוות.

וזה לא נגמר שם: אחרי שנמצא האתרוג הראוי, ילכו רבים אל הרב לקבל את אישורו. הם אמנם מכירים היטב את הלכות האתרוג הבסיסיות, ומן הסתם בחרו באתרוג מהודר בתכלית ההידור, ובכל זאת  מבקשים לנצל את העיתוי הזה להציג בפני הרב את רצונם לדקדק בהלכה ולהדר, וכך לבסס את מעמדם החברתי בקהילה. הפנייה אל הרב מעניקה תוקף להשתייכות החברתית ולמעמד.

ההתרחשות המרכזית מגיעה בתפילת שחרית בבוקרו הראשון של חג הסוכות. רגע לפני שמתחילים לקרוא את ההלל בציבור, מתקיימת תערוכה של ארבעת המינים. אלו הם רגעים דרוכים בהם כל אחד מוציא את מיניו מנרתיקו ועוד רגע יברך עליהם ויטול אותם כדת וכדין יחד עם הציבור כולו. המתפלל שולף את אתרוגו בחרדת קודש. הוא יודע היטב שברגעים אלו בוחנים אותו חבריו דרך האתרוג שרכש. המבטים שמופנים אל האתרוג יובילו, באופן לא מילולי, לדירוג חברתי. הם יאדירו את המתפלל שהמותג שלו נחשב למהודר יותר.

זו המערכה הגדולה של חג הסוכות, והאדם הפרטי משתתף בה לעתים באופן לא מודע. הוא אינו רוצה אלא להדר במצוות האתרוג החביבה על ישראל לאורך הדורות. אולם ברמה הקהילתית מדובר בניהול סטטוס חברתי ומעמדי נרחב.

זהו המודל החרדי לשוק ארבעת המינים. ישנם מודלים נוספים. למשל, בשנים האחרונות רווחת מאוד התופעה של עמותות למיניהן  שמוכרות ארבעת המינים וכספי הרכישה מועברים לנזקקים או לפעילות העמותה. ברכישה זו מלבד החפץ הדתי הנרכש נרכשת גם היכולת והזכות לתרום עבור מטרות חברתיות. אפשר כמובן לחשוב על המודלים הללו ולהשוות ביניהם – תסתובבו בשווקים ותחשבו על זה.