סגירת גלי צה"ל מחייבת חקיקה – לא החלטת ממשלה

Photos by Yonatan Sindel, Avshalom Sassoni/FLASH90

הנחת היסוד שעליה נשענת יוזמת שר הביטחון לפיה ניתן לסגור את תחנת גלי צה"ל בהחלטת ממשלה בלבד היא שגויה משפטית. ראשית, היא מתבססת על חוות דעת ישנה של המשנה ליועמ"ש מאיר לוין, שקובעת שאמנם אין חוק שהקים את גל"צ, אבל דרך המלך לסגור אותה היא בחקיקה. ההחלטה גם לא מתיישבת עם הוראות סעיף 88 לחוק השידור הציבורי הקובע כי סמכות שר הביטחון מוגבלת לתוכניות צבאיות בלבד, בעוד ששידורי החדשות, האקטואליה והראיונות מצויים באחריות תאגיד השידור הציבורי.

סגירת התחנה מהווה פגיעה חמורה בחופש הביטוי ומחק למעשה חצי מהשידור הציבורי החדשותי ברדיו . הוא נוגע למאות אלפי מאזינים ולמעשה לכלל הציבור בישראל. לכן מדובר במעשה שמקומו בחקיקה ראשית, ולא בהחלטת ממשלה.

הודעת השר לפיה תחנת גלגל"צ תישאר באחריות הצבא מהווה כשל נוסף. אם הנימוק לסגירת גל"צ הוא היעדר זיקתה למשימות צבאיות, אין שום הצדקה לשמור תחנת מוסיקה כחלק מפעילות הצבא. בנוסף, הנימוק לפיו התחנה "פוגעת במורל הלאומי" או "קורעת את העם מבפנים", אינו נכון לפי סקרים שהוזמנו ישירות על ידי הוועדה שמינה השר, אבל בעיקר הוא מהווה שימוש לרעה בסמכות לצורך השתקת ביקורת ציבורית לגיטימית.

גם הטענה שסגירת גל"צ היא המלצה שכבר הועלתה בעבר אבל לא הבשילה , אינה נכונה. שתי ועדות מקצועיות שמונו לבחינת עתיד התחנה: ועדת זמיר בראשות הרמטכ"ל הנוכחי אייל זמיר, והוועדה שמינה השר כ"ץ עצמו, לא קבעו שחובה לסגור את התחנה, אלא יש לשנות ולתקן את המבנה והפיקוח עליה.

סגירת גלי צה"ל במקביל למתן הקלות בלתי ראויות לבעלי תחנות הרדיו האזוריות משדרת פוליטיזציה של אסדרת התקשורת בישראל, ולא רפורמה אמיתית לטובת הציבור.

דרך המלך הנדרשת כעת היא גיבוש תזכיר חוק כולל שיסדיר את שוק הרדיו הציבורי בישראל לרבות גלי צה"ל, גלגל"צ ותחנות הרדיו האזוריות באופן מאוזן, שקוף וענייני.

ההחלטה לסגור גוף תקשורת ציבורי איננה צעד נקודתי. היא חלק מתמונה רחבה ומדאיגה של פגיעה מתמשכת בדמוקרטיה הישראלית. הפגיעה בחופש העיתונות ובכלי תקשורת ביקורתיים מצטרפת לשורה של מהלכים שמטרתם להחליש את מנגנוני הבקרה ושומרי הסף.  היוזמה היום של שר הביטחון אינה מתקיימת בחלל ריק, אלא משקפת מגמה כוללת ומסוכנת של צמצום המרחב הדמוקרטי בישראל.