מאמר דעה

אין לנו דרך אחרת

רוב גדול ועקבי בציבור תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. זה לא מפתיע: כשל לאומי בקנה מידה היסטורי כמו 7 באוקטובר מחייב ועדה עצמאית ובלתי תלויה לבירור האמת, להשבת אמון הציבור ולהנחת תשתית למניעת המחדל הבא. כל חלופה אחרת היא ניסיון לטיוח, לא לחשבון נפש

| מאת:

Photo by Erik Marmor/Flash90

"החלטתי להציע לממשלה ללכת בדרך הפשוטה, לפנות לנשיא בית המשפט העליון שיקים ועדת חקירה... אני משוכנעת שאין לנו דרך אחרת. ואני יודעת שיש כאלה בין הצועקים, שאינם רוצים בכלל בוועדת חקירה... אבל אני בטוחה שיש הרבה יהודים טובים ותמימים המתהלכים עם בעיות, עם מכאובים ועם חוסר יכולת להבין מה קרה ולמה ומדוע... אני אומרת שאך ורק לגופו של ענין זה נחוץ, זה הכרחי, זה לטובת הענין, זה טוב לעתיד וטוב שהעם יידע את הדבר, בלי כל טיח, מה היה, מדוע כן, מדוע לא וכך הלאה."

זה ציטוט מדבריה של ראש הממשלה גולדה מאיר בדיון הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ב 18.11.73, שבועות מספר לאחר פרוץ המלחמה. היום לא נוכל לדמיין אמירות כאלה מפיו של ראש הממשלה. ועדת החקירה הממלכתית כמו גופים ממלכתיים אחרים הפכה סדין אדום בעיני הממשלה. אמת שאף ממשלה לא ששה להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל ועדת חקירה ממלכתית היא הכלי היחיד שמסוגל להתמודד עם ממדי הכשל שנחשפו בשבעה באוקטובר. לא ועדה ממשלתית, לא ועדה פרלמנטרית ולא ועדה בהרכב "מאוזן" (נציגי אופוזיציה וקואליציה) שהיא למעשה גוף פוליטי. רק ועדה שתוקם לפי חוק ועדות חקירה, שחבריה ימונו בידי נשיא בית המשפט העליון תהיה בלתי תלויה באמת. כל ניסיון להקים ועדה אחרת אינו ניסיון לברר את האמת, אלא ניסיון לטייח אותה.

בפועל, הציבור יודע היטב מה נדרש: סקרים עקביים מראים כי רוב עצום – יותר מ־70% – תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. התמיכה חוצת מחנות פוליטיים, והיא משקפת את ההבנה שהאירוע שהתרחש מחייב בירור עצמאי, עמוק ונטול פניות.

גם המשפט הישראלי מכיר בכך שבמקרים חריגים במיוחד, על אף שהחוק קובע כי הממשלה "רשאית" להקים ועדת חקירה אך לא חייבת לעשות זאת, כאשר מדובר בכשל לאומי בקנה מידה גדול החלטה שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית עלולה להיות בלתי סבירה. בג״ץ אמנם אינו ממהר להתערב בשיקול הדעת של הממשלה בהפעלת סמכויותיה, אך אירועי השבעה באוקטובר עשויים להיות אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם בית המשפט יתערב בשיקול דעתה של הממשלה.  

עם זאת, חשוב לומר ביושר: ועדת חקירה ממלכתית לא תספק תשובות מיידיות. עבודתה תימשך שנים, בשל היקף העדויות, החומרים והסוגיות שתידרש אליהן. ומכל מקום התרומה העיקרית שלה היא ברמה המערכתית, למידת הלקחים שתאפשר להימנע מהמחדל הבא, ולאו דווקא ההמלצות האישיות.

ולכן גם כשתוקם הוועדה אסור שהציבור יישב בחיבוק ידיים וימתין למוצא פיה. התביעה של הציבור מנבחריו להפגין אחריות ציבורית היא בלתי תלויה בעבודת הוועדה. אסור שהקמת הוועדה תקפיא את הביקורת הציבורית. ועדת חקירה ממלכתית אינה סופה של הדרך אלא תחילתה. היא הצעד הראשון בדרך הארוכה להפיכת הפצע המדמם של השבעה באוקטובר לצלקת, אמצעי הכרחי להשבת אמון הציבור, והוכחה שאנו כחברה וכמדינה מסוגלים ללמוד מהכשלים כדי לתקן לטובת עתיד טוב ובטוח יותר.


פורסם לראשונה בישראל היום