סקירה

מה מניע את המצביע החרדי?

החברה החרדית מאופיינת בקשר הדוק וחריג בעוצמתו בין השתייכות קהילתית לבין דפוסי הצבעה. לאורך השנים, נוצרו מוטיבציות ומנגנונים יעילים המבטיחים את הגעתו לקלפי של הבוחר החרדי ואת אופן הצבעתו. האם משבר הגיוס ואירועי השנים האחרונות יסדקו אותן?

| מאת:

קלפי בירושלים, 2022. האם דפוסי הצבעה ישתנו ב-2026? | Photo by Yonatan Sindel/Flash90

מבוא: האם "נעילת ההצבעה" החרדית תישבר ב-2026?

האם המפלגות החרדיות צפויות להגדיל את כוחן בבחירות הקרובות? הגידול הדמוגרפי המהיר של המגזר החרדי אמור לכאורה להבטיח ליהדות התורה את המנדט השמיני שלה, אבל משבר חוק הגיוס והשינויים בתוך החברה החרדית עלולים למנוע זאת. האם "יענישו" הבוחרים החרדים את נציגיהם בבחירות 2026, כפי שכבר קרה כמה פעמים בעבר, או שמא הצבעתם מובטחת? כדי להשיב על כך, יש לפענח לעומק את מוטיבציות ההצבעה הייחודיות למגזר זה ולבחון אם אירועי השנים האחרונות סדקו אותן.

החברה החרדית מאופיינת בקשר הדוק וחריג בעוצמתו בין השתייכות קהילתית לבין דפוסי הצבעה. שיעורי הנאמנות הגבוהים הובילו את המחקר להגדיר את יהדות התורה כ"מפלגת כת" הפונה באופן בלעדי פנימה, ואת ש"ס כ"מפלגת כנסייה" הפונה גם לקהלים מסורתיים, אך נשענת על גרעין חרדי בעל דפוסי נאמנות דומים (פישר ובקרמן, 2001).

נתוני מדד הדמוקרטיה לשנת 2025 חושפים את הפער הדרמטי בין תפיסות הבוחר החרדי לבוחר החילוני: 41% מהחרדים ציינו כי עמדות המפלגה בנושאי דת ומדינה הן הגורם המשפיע ביותר על החלטתם (לעומת 17% מהלא-חרדים), ו-36% הצהירו שיצביעו בכל מקרה למפלגה שבה בחרו בעבר (לעומת 7% בלבד בציבור הכללי). מנגד, נושאים קלאסיים כמו חוץ וביטחון (5%), כלכלה (3%) או זהות ראש המפלגה (4%) כמעט ואינם קיימים במערכת השיקולים החרדית, בניגוד מוחלט לבוחרים לא חרדים (22%, 21% ו-19% בהתאמה) (הרמן ואח', 2025).

כדי להבין את עוצמתם של דפוסי הצבעה אלו, נכון לבחון אותם דרך הפריזמה התיאורטית המקובלת במדע המדינה, המבחינה בין מניעים רציונליים לרגשיים. הגישה הרציונלית בניתוח פוליטי מבחינה בין מוטיבציה אינסטרומנטלית (תועלת חומרית) להצבעה אקספרסיבית (ביטוי זהותי) (Brennan & Lomasky, 1993). הפסיכולוגיה הפוליטית מדגישה לעומתה מניעים רגשיים של תקווה מול פחד ואיום (Marcus, Neuman & MacKuen, 2000).. אך בעוד שסוגיית המוטיבציות והקיטוב נבחנה רבות ביחס לכלל המצביעים בישראל (שמיר, דביר-גבירצמן וונטורה, 2017; Shamir & Arian, 1999.,), הרי שעל המניעים הייחודיים של הבוחר החרדי טרם נכתבה סקירה מקיפה.

הסקירה להלן תמפה תחילה את שלושת מנועי הנעילה המסורתיים של הבוחר החרדי — המניע הקהילתי, הדתי והמוסדי, ותוסיף להם ניתוח אקטואלי של שלושה שינויים מבניים המאתגרים את הדפוסים הקיימים ומדאיגים את המפלגות החרדיות לקראת הבחירות.

מוטיבציות ההצבעה בקהילה החרדית

1. המניע הקהילתי: שמירה על אינטרסים ואיום קולקטיבי

הבוחר החרדי מפנים מגיל צעיר, שאורח החיים החרדי מייצג אמת אלוהית מוחלטת (בראון, 2017). מערכות החינוך האוטונומיות של הקהילה והסוציאליזציה העמוקה מתרגמים את ההזדהות החזקה עם תפיסה דתית אבסולוטית זו ועם הקהילה להצבעה למפלגות החרדיות (שטרן ואח', 2021). כך, הבוחר החרדי מפנים עמוקות כי אקט ההצבעה למפלגות אלו הוא הכלי הבלעדי להגשמת שלושה יעדים מגזריים קריטיים:

  • גיוס משאבים: תקצוב מוסדות הקהילה לשם שימור הנורמות הקיימות.

  • ביצור האוטונומיה: מניעת התערבות של מוסדות המדינה באורח החיים החרדי.

  • עיצוב המרחב הציבורי: השלטת ערכי האורתודוקסיה ברמה הארצית.

(גל נור ובלאנדר, 2013; הורוביץ, 2002; קניג ורהט, 2023).

במניע הקהילתי, האינדיבידואל מתבטל לטובת הקולקטיב, בעיקר משום שדרך החיים החרדית ממוסגרת כעומדת תחת איום חיצוני מתמיד (קניג ורהט, 2023; Bick, 2002). איום על האוטונומיה הקהילתית מופנם כאיום קיומי על חיי היחיד ומעורר רגש עוצמתי של פחד שמניע לפעולה (Belder, 2023).

היחיד החרדי חווה מתקפות פוליטיות על ערכיו כאיום סימבולי על זהותו, והוא מבקש להתגייס ולהגן על יוקרת הקבוצה מול קבוצות חוץ יריבות, הממוסגרות לרוב כגוש השמאל, התקשורת הישראלית ומערכות המשפט ואכיפת החוק (בראון, 2012; הורוביץ, 2002). תחושת האיום מתורגמת להצבעה קשיחה עבור מפלגה ספציפית: יהדות התורה לחרדים האשכנזים וש"ס לחרדים המזרחיים, בניגוד למנעד ההצבעה שאנו מכירים אצל קבוצות חברתיות אחרות.

מעבר לכך, ההצבעה משמשת כלי לתיקוף הזהות המגזרית, בייחוד עבור מצביעים הנמצאים בשולי הקהילה כגון חרדים מודרניים (זיכרמן וכהנר, 2012). גם כשיש להם ביקורת פנימית, הפעולה בקלפי מצהירה כלפי עצמם וסביבתם: "אנחנו חלק מהמחנה".

2. המניע הדתי: "דעת תורה" וחובת הציות

מקור הסמכות העליון והיחיד עבור הבוחר החרדי בהכרעות ציבוריות הוא המנהיגות הרבנית, הנתפסת כבעלת חוכמה דתית נעלה (בראון, 2012). מאז קום המדינה, ההכרעה ההיסטורית של "גדולי הדור" החרדיים היא השתתפות אקטיבית בפוליטיקה הישראלית כדי לבצר את קיום החרדים והתורה (בראון, 2002; פרידמן, 1990).

לקביעה הרבנית שיש חובה להצביע למפלגות החרדיות יש אפקט מכריע:

  • שלילת אלטרנטיבות: פסיקת "גדולי ישראל" שוללת מהפרט את הלגיטימציה לסטות מהשורה, להימנע מהצבעה או לבחור במפלגה חלופית (בראון, 2011; פרידמן, 1991; קניג ורהט, 2023 Bick, 2002; Cohen & Lazar, 2019;).

  • מוטיבציה חיובית וסיפוק דתי: הקישור הנורמטיבי בין הצבעה לחובה דתית הופך את אקט ההצבעה למצווה דתית מובהקת ("ועשית ככל אשר יורוך"), המניבה לבוחר סיפוק אישי עמוק מעצם הציות (בראון, 2011).

כתוצאה מכך מוטיבציה זו עשויה להיות חזקה אף יותר מן המוטיבציה הקהילתית.

3. המניע המוסדי: פיקוח חברתי וטכנולוגי

לצד המניע הרעיוני והדתי, המערכת החרדית אינה מותירה מקום לסטייה פומבית ומפעילה מנגנוני לחץ חברתי וקהילתי קשיחים, המגיעים לשיאם ביום הבחירות (Bergman et al., 2017; Engelman et al., 2020). הלחץ אינו רק מוסרני, אלא מתורגם לפיקוח הדדי הדוק של הסביבה הקרובה והמוסדות (כמו ישיבות וחסידויות).

בשנים האחרונות רשם הפיקוח הזה עליית מדרגה טכנולוגית:

  • ניהול דיגיטלי בזמן אמת: הקהילות מפעילות מטות ממוחשבים המצליבים נתוני הצבעה "און-ליין" (אזולאי ואח', 2020).

  • לחץ ישיר ואגרסיבי: נציגים פונים טלפונית למי שטרם הצביע, ואף שולחים פעילים פיזית לבתי הבוחרים (נחשוני, 2019).

כתוצאה מכך, הלחץ הסביבתי הופך את ההימנעות או הסטייה מהתכתיב הקהילתי לכמעט בלתי אפשריות, ו"נועל" את המצביע החרדי בקלפי גם אם המוטיבציה הפנימית שלו נמוכה באותה עת.

מבחן 2026: הסדקים במנגנון הנעילה החרדי

שלושת המניעים שתוארו לעיל יצרו לאורך השנים מודל הצבעה כמעט הרמטי. עם זאת, בכמה מקרים בעבר, סדק באחת משתי המוטיבציות הראשונות (הגנת הזהות וציות לרבנים) הביא לירידה בשיעור ההצבעה למפלגת יהדות התורה. המחלוקות הפנים-חרדיות בשנת 2009 הביאו לפגיעה באמון הבוחרים ולמקרה היחיד שבו סיעה זו איבדה מנדט. בבחירות 2015 חלק מן הפלג הירושלמי נמנע מלהצביע בהוראת רבניו ושיעור ההצבעה ליהדות התורה בריכוזים החרדיים ירד. גם בבחירות 2021, שנערכו בקורונה, חלה ירידה בשיעור המצביעים ליהדות התורה כתוצאה מן התרעומת הפנים-חרדית על התנהלות המפלגות החרדיות (מלאך, 2025). מערכת הבחירות הנוכחית של שנת 2026 מתרחשת בנקודת זמן ייחודית, שבה לראשונה שתי המוטיבציות הללו ספגו זעזוע לא מבוטל:

1. משבר חוק הגיוס

הכישלון המהדהד של הנציגים הפוליטיים בהסדרת מעמד בני הישיבות יצר תחושות קשות ברחוב החרדי. הבוחר החרדי שואל את עצמו מה המשמעות של הצבעה למפלגות החרדיות אם בחורי הישיבות נפגעו באופן חסר תקדים דווקא במשמרת שלהן? סקר הקול הישראלי מיוני 2026 העלה שאכן רק 28% מן החרדים מעניקים ציון גבוה למידת ההצלחה של ההנהגה הפוליטית החרדית לקדם את האינטרסים של בוחריהם (הרמן ואח', 2026). תסכול זה עלול לתרגם את האכזבה הציבורית הפנימית להימנעות אקטיבית מהצבעה.

2. משבר הסמכות הרבנית

דוקטרינת "דעת תורה" עובדת בצורה מושלמת כשישנו קונצנזוס רבני ברור. בשנתיים האחרונות ראינו ביקורת נוקבת של "הפלג הירושלמי" ושל גדולי תורה ספרדים וחסידיים על נכונות המפלגות החרדיות לקדם חוק גיוס "פשרני". התוצאה עשויה להיות שחיקת היכולת לגבש "דעת תורה" של כלל הרבנים שיחייב הצבעה למפלגות החרדיות.

3. המפץ של החרדיות המודרנית

אירועי מלחמת 7 באוקטובר האיצו דרמטית את התפתחותה של ה"חרדיות המודרנית" כקבוצה בעלת מאפיינים נבדלים מן החרדיות המרכזית (גאדו, 2024). הפער התרבותי והאידיאולוגי שנפתח בינם לבין הנהגת המפלגות הרשמיות, בייחוד בשאלת הגיוס והנשיאה בנטל, מייצר פוטנציאל חסר תקדים לזליגת קולות אל מחוץ למחנה המגזרי, בייחוד תחת יוזמות עכשוויות להקמת רשימות ייעודיות עבורם.

סיכום

שילוב שלושת המניעים המסורתיים, הקהילתי, הדתי והמוסדי, כונן לאורך השנים את שיעורי ההצבעה החריגים במגזר החרדי ויצר מנגנון "נעילה" קשיח בין השתייכות מגזרית לנאמנות מפלגתית. בפריזמה של הגישה הרציונלית והרגשית, מנגנון זה פועל בשני מישורים מקבילים: ברמת הפרט הוא נשען על מוטיבציה אקספרסיבית-רגשית עמוקה (גאווה זהותית לצד פחד מאיום חיצוני), בעוד שברמת הכלל הוא מתפקד ככלי אינסטרומנטלי יעיל להבטחת אוטונומיה ומשאבים לקולקטיב. כאשר מנועי הגיוס הפנימיים נחלשים, מנגנון הפיקוח המוסדי והדיגיטלי ידע בעבר "לנעול" את המצביע בקלפי ולמנוע זליגת קולות.

אולם, כפי שהראו התקדימים ההיסטוריים ב-2009, 2015 ו-2021, מנגנון הנעילה החרדי אינו חסין לחלוטין מפני זעזועים פנימיים. מערכת הבחירות הנוכחית של שנת 2026 מציבה בפני המפלגות החרדיות אתגרים גדולים. פגיעת העומק במוטיבציה הקהילתית עקב כישלון הסדרת חוק הגיוס לצד שחיקת הסמכות הרבנית האחידה והתרחבות הזרם המודרני בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, יצרו סדקים ממשיים בשני מנועי היסוד של ההצבעה המגזרית.

במצב דברים זה, המשוואה האלקטורלית לקראת הבחירות הקרובות משתנה לחלוטין: אחרי עשור שבו נותר מספר המנדטים של יהדות התורה יציב, לגידול הדמוגרפי המצטבר מאז בחירות 2013 (אז זכתה יהדות התורה ב-7 מנדטים) יש פוטנציאל להבשיל סוף סוף לכדי מנדט שמיני. אך אם הסדקים הנוכחיים יתורגמו ביום הפקודה להימנעות אקטיבית בקלפי או לזליגת קולות של הזרם המודרני אל מחוץ למחנה, הרי שדווקא בעיצומו של פוטנציאל הצמיחה הדמוגרפי, המפלגות החרדיות עלולות לצאת ממערכת הבחירות כשידן על התחתונה.

ההנהגה הדתית והפוליטית תנסה מנגד לתרגם את תחושת הרדיפה החרדית לתחושת סכנה קיומית-רוחנית, בסגנון הרטורי המוכר של "יהודים, העיירה בוערת". הצלחתה הבלעדית תימדד ביכולתה להחזיר את "הבנים האבודים" הביתה, למרות הביקורת החזקה, וכך לממש את הפוטנציאל האלקטורלי שלה. 

  1. אזולאי, מ', קרני, י, אתאלי, ע, נחשוני, ק', שעלאן, ח'. מתנדבים, שלטים וסרטונים: המפלגות מתכוננות ליום הבוחר
  2. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5686637,00.html
  3. בראון, ב. (2002). מהתבדלות פוליטית להתבצרות תרבותית: החזון איש וקביעת דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל. בתוך מ. בר-און וצ. צמרת (עורכים), שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל (עמ' 364-414). ירושלים: יד יצחק בן-צבי.
  4. בראון, ב. (2011). לקראת דמוקרטיזציה במנהיגות החרדית? דוקטרינת דעת תורה במפנה המאות העשרים והעשרים ואחת. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
  5. בראון, ב' (2012). חרדים מ"שלטון העם": ביקורת חרדית על הדמוקרטיה הישראלית. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/books/5730
  6. בראון, ב' (2017). מדריך לחברה החרדית. תל אביב וירושלים: עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
  7. גאדו, ת' (2024). המנהיגות הרבנית החרדית החדשה בשעת המלחמה. בתוך ש' רביצקי טור־-פז (עורכת), ואתם תחרישון: האם השתנתה החברה החרדית במלחמה?, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 179-246.
  8. גל נור, י', ובלאנדר, ד' (2013). המערכת הפוליטית בישראל. תל-אביב: עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
  9. הורוביץ, נ' (2002). יהודים העירה בוערת: יהדות התורה בין בחירות 1999 לבחירות 2001. ירושלים: מחקרי פלורסהיימר.
  10. הרמן, ת', יוחנני ל', קפלן, י, וספוז'ניקוב, א (2025) מדד הדמוקרטיה הישראלית 2025. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/books/62331
  11. הרמן, ת', יוחנני ל', קפלן, י (2026). מדד הקול הישראלי: סקר יוני 2026. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/articles/64912
  12. זיכרמן, ח., כהנר, ל. (2012) חרדיות מודרנית: מעמד ביניים חרדי בישראל
  13. מלאך, ג' (2025). האם הגידול בכוחה של יהדות התורה תואם את גידול האוכלוסייה החרדית. בתוך: גדעון רהט, נעם גדרון ומיכל שמיר (עורכים), הבחירות בישראל 2022 (עמ' 371-405), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
  14. נחשוני, ק'. כמו מצווה דתית: ש"ס ויהדות התורה שואפות ל-100% הצבעה. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5589095,00.html
  15. פישר, שלמה, וצבי בקרמן, 2001. "כנסיה או כת?", בתוך: יואב פלד (עורך), ש"ס: אתגר הישראליות, תל אביב: ידיעות אחרונות, עמ' 321–342.
  16. פרידמן, מ' (1990). מדינת ישראל כדילמה דתית. אלפיים, 3, 24-68.
  17. פרידמן, מ' (1991). החברה החרדית: מקורות מגמות ותהליכים. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל.
  18. קניג, ע', ורהט, ג' (2023). המפלגות בישראל 2021-1992. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/books/49902
  19. שטרן, י', יפה, נ, מלאך, ג, מלחי, א. (2022). יהודית, חרדית ודמוקרטית: מדינת ישראל והדמוקרטיה בעיניים חרדיות. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/books/38285
  20. שמיר, מ'., דביר גבירצמן, ש'., ונטורה, ר' (2017). שבויים בשסע הזהות הקולקטיבית: ימין ושמאל בבחירות 2015. בתוך: מיכל שמיר וגדעון רהט (עורכים), הבחירות בישראל 2015 (עמ' 145-175), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
  21. Belder, F. (2023). Societal Security: A New Conceptual Framework to Analyse Ultra-Orthodox (Haredi) Politics in Israel. Ankara Üniversitesi SBF Dergisi, 78(3), 561–581. https://doi.org/10.33630/ausbf.1206745
  22. Bergman, Y. S., Horenczyk, G., & Abramovsky-Zitter, R. (2017). Perceived Discrimination and Well-Being Among the Ultra-Orthodox in Israel: The Mediating Role of Group Identity. Journal of Cross-Cultural Psychology, 48(9), 1320–1327. https://doi.org/10.1177/0022022117722859
  23. Bick, E. (2002). The Shas Phenomenon and Religious Parties in the 1999 Elections. Israel Affairs, 7(2–3), 55–100. https://doi.org/10.1080/13537120108719599
  24. Brennan, G., Lomasky, L. (1993). Democracy and Decision: The Pure Theory of Electoral Preference. Cambridge University Press.
  25. Cohen, A., & Lazar, M. (2019). Electoral Choice and Religion: Israel. In Oxford Research Encyclopedia of Politics. https://doi.org/10.1093/acrefore/9780190228637.013.796
  26. Engelman, J., Milstein, G., Schonfeld, I. S., & Grubbs, J. B. (2020). Leaving a covenantal religion: Orthodox Jewish disaffiliation from an immigration psychology perspective. Mental Health, Religion & Culture, 23(2), 153–172. https://doi.org/10.1080/13674676.2020.1744547
  27. Shamir, Michal, and Asher Arian, 1999. “Collective Identity and Electoral Competition in Israel,” American Political Science Review 93 (2): 265-277.