האם שב"כ צריך להיות מעורב במאבק בפשיעה החמורה בישראל?
זירת פיצוץ רכב ביפו, יוני 2026 | Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
מדינת ישראל נמצאת במשבר אכיפת חוק חסר תקדים. ב-2025 נרצחו 309 אזרחים ואזרחיות ישראלים, עלייה של פי שניים במספר קורבנות הרצח לעומת המצב ערב תחילת כהונת הממשלה הנוכחית. בחברה הערבית, מספר הנרצחים ב- 2025 עמד על מספר שיא של 241 קורבנות (ארגוני חברה אזרחית מצביעים אף על מספר גבוה יותר). לפי ארגון "יוזמות אברהם" במחצית הראשונה של שנת 2026 בלבד נרצחו 144 אנשים במקרי אלימות ופשיעה בחברה הערבית.
סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביעים על עומק המשבר החמור בביטחון האישי בישראל. לפי סקר בנושא שיטור וביטחון פנים שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בסוף 2025, העידו 80% מהנשאלים הערבים כי הם חוששים שהם או בני משפחתם ייפגעו מאלימות חמורה או ירי במסגרת סכסוך פלילי.
על-רקע ביקורת על אוזלת ידה של רשויות המדינה בהתמודדות עם מצב זה, אישרה בשבוע שעבר הממשלה את החלטה מספר 4387 שנועדה להעביר מאות מיליוני שקלים לשירות הביטחון הכללי (השב"כ) כדי לטפל בפשיעה והאלימות בחברה הערבית, על חשבון תקציבים שנועדו לצמצם את הפערים בחברה הערבית בתחומי החינוך, הרווחה והכלכלה.
ב-15 ביולי אישרה הממשלה החלטה שמסיטה סכום של כחצי מיליארד ש"ח לשירות הביטחון הכללי (השב"כ) ולמשטרת ישראל לצורך הטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. הסכום מגיע מתוך תוכנית החומש לצמצום פערים – תקציב שהוקצה על-ידי הממשלה הקודמת (הממשלה ה-36) לטובת צמצום הפערים בחברה הערבית, למשל בתחומים של פיתוח חברתי וחינוך, השכלה גבוהה, רווחה וביטחון חברתי, בריאות, תחבורה ופיתוח כלכלי ועידוד תעסוקה.
ע"פ המתואר בהחלטה, חלק הארי של סכום זה צפוי לעבור לשב"כ, למימוש שתי מטרות עיקריות: תגבור מערכי הטכנולוגיה למודיעין והמבצעים בשירות לצורך טיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, והקמת יחידה בשירות "לטיפול בתופעת הברחת אמצעי הלחימה בגבולות והסחר", שתפעל באזור היישובים שיזף, ביר הדאג', רביבים וכפר רתמים שבנגב (אזור שאינו סמוך לגבול). עוד נקבע כי לצורך יישום משימותיו של השב"כ, יוקצה כוח אדם וסכום נוסף של 35 מיליון ₪ מתוך תקציב משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר וכבאות והצלה לישראל.
לפי ההחלטה, צוות בין-משרדי בהשתתפות מנכ"לים של כמה משרדי ממשלה יפקח על פעילות המשטרה ללחימה בפשיעה בחברה הערבית, והקבינט המדיני-ביטחוני יפקח על הפעילות של השב"כ ובמידת הצורך יאשר את הרחבת האזורים שבהם השירות פועל בתחום הברחת אמצעי הלחימה.
התקציב האמור מצטרף לסכום של 113.5 מיליון ש"ח שכבר הוקצו בהחלטת ממשלה לשב"כ בסוף שנת 2025, גם כן מתוך התקציב שנועד במקור לצמצום פערים בחברה הערבית, לצורך הקמת "יחידה משולבת של השב"כ ומשטרת ישראל שתעסוק בין היתר בתופעת הברחת האמל"ח בגבולות והסחר בו, ולצרכי טכנולוגיה למודיעין ומבצעים בשירות".
רוב רובה של הפשיעה הפלילית החמורה לא קשורה לתפקידי שירות הביטחון הכללי. לפי חוק השב"כ, ייעודו של השירות הוא לשמור על ביטחון המדינה ועל סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה. כמו כן, השירות יפעל לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה.
בה בעת, בשנים האחרונות גילה שב"כ נכונות רבה יותר להיות מעורב בהיבטים מסוימים של מאבק בפשיעה החמורה בתחום הכללי של "הגנה על סמלי שלטון", למשל חקירת פגיעות בראשי רשויות ובתחנות משטרה (גם במקרים שאינם ביטחוניים במובהק – ייתכן שבחריגה מייעודו), וכן בנושאים הקשורים בייצור והברחות נשק שעלול להגיע גם לארגוני טרור. אלא שקשה מאוד לקשור בין ייעוד שמתמקד בביטחון המדינה לבין עיסוק שקשור בפעילות פלילית מובהקת, שהרי זה לא התפקיד של שב"כ לעסוק במניעה וחקירה של פשיעה פלילית בישראל – לשם כך יש את המשטרה.
בהחלטת הממשלה נכתב שהממשלה מטילה על השב"כ לתת "מענים משלימים ודחופים לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית". כאמור, באופן עקרוני אין זה מתפקידו של השב"כ לעסוק בתופעות של פשיעה ואלימות של אזרחי ישראל, אבל סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ מאפשר לממשלה לקבוע תפקידים נוספים לשב"כ במסגרת ייעודו, המותנה באישור ועדת הכנסת לענייני השירות. בהחלטת הממשלה לא מופיעה קביעה כזו, ואין כל התייחסות לצורך באישור הוועדה.
בנוסף, בהחלטה חסרים פרטים מהותיים ביחס לאופן שבו השב"כ ישתף פעולה ומידע עם משטרת ישראל, שהיא זו שאחראית – ככל הידוע לנו – על אכיפת החוק באזורי המיקוד שהוגדרו לפעילות השב"כ. לפי חוק השב"כ, העברת מידע שבידי השב"כ לגופים אחרים (כגון משטרת ישראל) נדרשת להתבצע לפי כללים שייקבעו בכתב ע"י רה"מ באישור ועדת השרים לענייני השב"כ וועדת הכנסת לענייני השירות – תהליך שלא מקבל כלל התייחסות בהחלטת הממשלה.
לא פחות חשוב מזה, החלטת הממשלה מרחיבה את תחום הפעילות של שב"כ רק מול ציבור מסוים. לא מדובר רק בהפעלת השב"כ לצורך התמודדות עם סוג מסוים של עבירות או עבירות בדרגת חומרה מסוימת, אלא להפעלתו נגד פשיעה פלילית של ערבים בלבד. כך גם עלולה להיווצר מערכת שלמה ונפרדת בהתאם לזהות מבצע העבירה.
האם מעורבותו של השב"כ באירועי פשיעה חמורה עד כה, כולל אלו שבוצעו כלפי "סמלי שלטון", תרמה להורדת רמת הפשיעה? להבנתנו, לא ברור עד כמה מעורבות זו אכן הייתה מועילה, וקיימות עדויות סותרות לכך. השב"כ הוא ארגון סיכול, הוא לא אמור לעסוק באיסוף הראיות והעדויות הנדרשות כדי להביא להרשעה במשפט הפלילי. זהו תפקידה ומומחיותה של המשטרה.
באופן עקרוני, העברת אחריות לשב"כ לניהול חקירות בתחומים פליליים משקפת סתירה פנימית: מצד אחד – שב"כ אמור לקיים חקירה שמטרתה להביא להעמדה לדין ולהתמודדות עם פשיעה פלילית, מצד שני – דרכי הפעולה של השב"כ לא אמורות להיחשף בבית המשפט, הן מראש לא מייצרות ראיות קבילות או מובילה להרשעות.
למעשה, כלל לא בטוח שלשב"כ יש יכולת מקצועית ייחודית בתחום הפשיעה החמורה בהשוואה לחוקרי המשטרה. יש שסבורים שלשב״כ היכרות מוגבלת עם מבנה הפשיעה בחברה הערבית, עם הארגונים ועם הדינמיקה המקומית בשטח – וכמובן שאין בידיו מידע שנאסף לאורך שנים בנושא. הפעלת כלים כה פוגעניים עלולה אף להגביר את חוסר האמון של הציבור הערבי ברשויות אכיפת החוק ולכן להשיג דווקא את התוצאה ההפוכה, שכן העדר שיתוף פעולה של הציבור הוא למעשה אחד הגורמים המקשים להתמודד עם הפשיעה.
על כך נוסיף שלשב"כ משימות רבות ו"השמיכה קצרה". הסטת פעילותו עלולה לפגוע במשימות הליבה שלו בתחומים הביטחוניים, וקיים גם חשש שייקח זמן רב להכשיר חוקרים אפקטיביים בתחום חדש עבור השירות.
ככלל, הרחבת הפעילות של השב"כ למאבק בפשיעה חמורה שלא קשורה ישירות לאיומים ביטחוניים מאתגרת את ערכי המשטר הדמוקרטי. היא עלולה לגרור אחריה פגיעה קשה בזכויות, משום שלשב"כ יש סמכויות נרחבות המאפשרות לו לערוך חיפוש חסוי בביתו ובכלי רכבו של אדם ללא נוכחותו או ידיעתו וללא צו בית משפט, לחקור חשודים לפי סדרי דין מיוחדים ולבצע מעצרים בפיקוח משפטי מוגבל.
השב"כ מוסמך גם לאסוף נתוני תקשורת המספקים לו מידע מקיף על אזרחי ישראל. הרחבת תפקידיו לתחום הפשיעה תוביל בפועל להרחבה משמעותית ביותר של השימוש במאגר, כך שיכלול מספר גדול מאד של אזרחים, כאלה המעורבים בפשיעה וגם כאלה שרק קשורים למי שמעורב בפשיעה. התוצאה תהיה פגיעה קשה מאוד בזכות לפרטיות, זכות המוגנת בחוקי היסוד בישראל. משום כך, השימוש בסמכויות שב"כ לשם סיוע במאבק בפשיעה הפלילית יהיה חציה של קו אדום בוהק בהיבטים של פגיעה בזכויות אזרחים ופגיעה בזכויות חשודים.
קביעה זו רלוונטית במיוחד לאור נוסח החלטת הממשלה שהתקבלה, שלא מגדירה באופן ברור מספיק את משימותיו של השב"כ. אכן, בהחלטה נכתב כי השב"כ נדרש לתת "מענים משלימים ודחופים לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית", ולצורך זה מתבקש "לתגבר את מערכי הטכנולוגיה למודיעין והמבצעים בשירות". הנוסח העמום ביחס להיקף משימותיו של השב"כ במסגרת ההחלטה מעורר עוד יותר את החשש לפגיעה משמעותית בזכויות אזרחים בישראל.
לא פחות חשוב מכך, הסטת הכספים לשב"כ תשקף תפיסה הרואה בפשיעה בחברה הערבית איום שיש לטפל בו באמצעים המיועדים לטיפול באיומים ביטחוניים. שינוי תפיסתי זה, הכולל ראיה של חלקים ניכרים ממגזר של אזרחי ישראל כ"אויבי המדינה", יוצר חריגה חמורה מעקרונות המשטר הדמוקרטי.
המצב ברחוב הישראלי הוא קשה מאי פעם, עם פגיעות בגוף ובנפש ונזקים כבדים לרכוש בכל רחבי הארץ. רמת הפשיעה החמורה מחייבת טיפול משמעותי, שכן חברה מתוקנת לא יכולה להתיר רמת אלימות המאיימת על אזרחים חפים מפשע ברמה המתקיימת כיום.
עם זאת, הרחבת השיתוף של השב"כ במאבק בפשיעה החמורה הוא צעד הכולל סיכונים רבים ובתוכם סכנה לפגיעה חמורה בזכויות הציבור הערבי כולו, באופן שהוא בלתי-מידתי ואף בלתי-נחוץ. מעורבות של ארגון ביטחון המבוסס על סודיות בפעילות אכיפה כנגד אזרחים ישראלים יוצרת שורה ארוכה של בעיות הכרוכות בשמירה על זכויותיהם, ולא בטוח שתהיה מועילה.
המאבק בפשיעה החמורה נמצא בליבת הפעילות והאחריות של המשטרה. הפניית הבעיה הזאת לטיפולו של ארגון אחר, יעיל ואפקטיבי ככל שיהיה, לא יכולה להיות תחליף למימוש האחריות הזאת. התוכנית הלאומית למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, שהופעלה על-ידי הממשלה הקודמת, חיזקה את האכיפה המבצעית והכלכלית של משטרת ישראל ואת שיתוף הפעולה הבין-משרדי והביאה בעקבות זאת לירידה מסוימת בפשיעה החמורה. נשאלת אם כן השאלה מדוע נזנחה תוכנית זו בשנים האחרונות, ומדוע לא מושקעים כעת הכספים האמורים במשטרה עצמה לצורך שיפור בניין הכוח והיכולות הטכנולוגיות העומדות לרשותה. יתרה מזו, קשה להבין מדוע הממשלה מחליטה להעביר כספים לשב"כ לצרכי טיפול בפשיעה פלילית דווקא מתוך תקציבה של משטרת ישראל.
במקביל, חשוב לבחון את הקידום של יוזמות חקיקה רבות "התקועות" בתהליכים בכנסת ובממשלה (למשל: הצעת חוק התמודדות עם תופעת עברות נשק, חוק למאבק בארגוני פשיעה, הצעת חוק החילוט, הצעת חוק שירותי אבטחה ועוד).
כחלק מהמאבק בפשיעה חיוני גם לטפל בגורמי השורש של הבעיה, ולא לצמצם ולפגוע דווקא בתקציב שנועד לסייע בכך. הכספים שמועברים כעת לשב"כ נלקחים מתוכניות לעידוד תעסוקה ויצירת אופק לצעירים וצעירות ערבים, מה שעלול לפגוע ישירות במאמצים למניעה וצמצום של הפשיעה.
גם אם יוחלט שנדרש פתרון רדיקלי של עירוב השב"כ בסיוע נקודתי וקונקרטי למשטרה באיתור וזיהוי "קצה חוט" ביחס לחשודים, צריך לשקול זאת רק במסגרת כוללת שתביא לידי ביטוי את מלוא הכלים העומדים בפני המדינה, תעריך את יכולת השפעתם ותקדם פיקוח משפטי אפקטיבי ועצמאי על הפעלתם. ככל הידוע לנו, תוכנית כזו לא הונחה ולא נדונה.