מעצרי עריקים הם לא הדרך, אבל חוק הפטור ממעצרים חייב להיעלם מספר החוקים

חוק המעצרים – "שכפ"ץ פלילי" לעריקים חרדים | Photo by Avshalom Sassoni/Flash90

מה אמורה לעשות מדינה כשעשרות אלפים מאזרחיה מפרים את החוק? אפשר להתווכח על התשובה, אבל אי אפשר לקבל מצב שבו רק מגזר אחד פטור מההשלכות של מעשיו. בכך בדיוק עסק הדיון השבוע בבג"ץ על "חוק המעצרים", שמקפיא את ההליכים הפליליים נגד משתמטים חרדים, ונגדם בלבד.

הוראת השעה שהעבירה הקואליציה בשבוע האחרון של הכנסת היא למעשה חתיכה שנקרעה בגסות מחוק ההשתמטות שלא הצליחו לקדם. אחרי שכשלו המאמצים לסדר פטור המוני לצעירים חרדים והתברר שהם ימשיכו להיחשב פורעי חוק, ניסו להבטיח שהם לפחות לא ישלמו על כך.

לא עזרו אזהרות הרמטכ"ל מפני פגיעה במשרתים, לא הקביעה של הייעוץ המשפטי לכנסת שהתהליך עקום, בוודאי לא התנגדות היועצת המשפטית לממשלה. מדובר בהסדר שעוצר את ההליכים המשפטיים נגד תלמידי ישיבות שלא התגייסו, כביכול לשלושה חודשים. בפועל, בגלל ההכרזה על בחירות, מדובר על חצי שנה לפחות, וכבר עכשיו ברור שהמטרה היא הרבה יותר מזה: יש כאן הגדרה מחודשת של רשימת הישיבות שתלמידיהן יהיו פטורים מאכיפת החוק, שינויים במודל הפיקוח על הישיבות והתייחסות לצעירים שרק בעתיד יגיעו לגיל 18. זה לא נוסח שנועד לתת פתרון לתקופה קצרה, זו תשתית להסדר קבע שיצור מוטציה בספר החוקים.

חוק המעצרים חייב להיעלם יחד עם העיוות האנטי-דמוקרטי שהוא יוצר, אבל לא בגלל שמעצרים המוניים הם הדרך הנכונה להתמודד עם עשרות אלפי משתמטים. הם לא. אין שום צורך לשלוח כוחות משטרה לבני ברק או למלא את בתי הכלא בצעירים חרדים. הפתרון למשבר הגיוס חייב להיות חוק שירות חובה שוויוני שמסתפק לפחות בהתחלה בסנקציות כלכליות אישיות ומעניק פטור למספר מוגבל של עילויים. אבל כל עוד אין חוק כזה – אין שום דרך אלא לאכוף את החוק הקיים על כולם.

הדיון בבג"ץ היה קצר במיוחד. הממשלה, שהעבירה בבהילות חוק בעייתי כל כך, בחרה שלא להגן עליו בבית המשפט "כדי לא לתת לגיטימציה לדיון", אבל שווה לשים לב לעמדה שפרסמה לקראתו: היא מאשימה את הייעוץ המשפטי בכך שהוא "מסרב להכיר בתהליך ההדרגתי של שילוב בני הציבור החרדי בצה"ל, שנמצא במגמת עלייה". את הטענות האלה, שישנו תהליך שמתרחש מעצמו וצריך לגלות אליו סבלנות ושהדרך לגיוס חרדים עוברת רק בהידברות ובהסכמה, אני מכיר כבר שנים. המציאות מוכיחה שוב ושוב כמה הן מופרכות. שמענו את הקריאות "נמות ולא נתגייס" אפילו בזמן מלחמה ארוכה וקשה שגובה חיי אדם, את הרב יצחק יוסף, מנהיג ש"ס, אומר שגם מי שאינו לומד אסור שיתגייס, את אריה דרעי מודה שחוק הגיוס של הקואליציה לא נועד לגייס איש.

הממשלה צודקת בדבר אחד: לראשונה, אחרי שנים של קיפאון, אכן חלה עליה במספר המתגייסים החרדים. השבוע פרסם צה"ל שבשנה האחרונה עלה מספרם ל-4,000, לעומת 2,200 בשנה שלפני כן. אלה עדיין מספרים נמוכים מאוד, בעיקר אם לוקחים בחשבון שהם לא מגיעים מתוך מחזור הגיוס של בני 18 אלא מתוך "הבריכה" של כלל חייבי הגיוס החרדים עד גיל 28. גם לא ברור כמה מהם משרתים שירות משמעותי, ובכל זאת זו תחילתו של שינוי מעודד. זה לא קרה בגלל הידברות. זה התאפשר רק בזכות הפעלת צעדי אכיפה וסנקציות, כאשר מאזן התמריצים השתנה וכשלבחירה שלא להתגייס החל פתאום להתלוות מחיר.

הדיון על "חוק המעצרים" לא מתחיל ונגמר בשאלה אם בג"ץ יפסול אותו, כי החוק הזה משקף תפיסה שלמה שלפיה אפשר לפתור את משבר הגיוס בלי לגייס חרדים. פעם באמצעות חוק פטור, פעם באמצעות חוק יסוד: לימוד תורה שנועד לתת למשתמטים "שכפ"ץ חוקתי" ופעם באמצעות חוק שיתן להם "שכפ"ץ פלילי" מפני אכיפה. האריזה משתנה, אבל המטרה נותרת זהה: הפחתת הלחץ על מי שבוחר שלא להתגייס. בינתיים לצבא חסרים כ-15,000 חיילים, מתוכם 7,500 לוחמים. הרמטכ"ל כבר הניף את כל הדגלים האדומים שאפשר, המילואימניקים נקראים לסבב ועוד סבב, השירות הסדיר הוארך. ישראל משלמת מחיר ביטחוני, כלכלי וחברתי אדיר על אי שילוב חרדים ותמשיך לשלם אותו שנים ארוכות קדימה.

בג"ץ יכריע בסופו של דבר אם מדינה דמוקרטית יכולה לתת למגזר אחד בלבד פטור מעונש על אי-ציות לחוק. השאלה איך מגייסים יותר חרדים תחזור לממשלה ולכנסת. שם יצטרכו להחליט מה חשוב יותר: להגדיל את מספר המשרתים, או לשמר את האוטונומיה החרדית שמתקיימת בחסות המדינה.

פורסם לראשונה ב-N12