מסבירון

מהן הסמכויות של ממשלת מעבר?

החוק אינו מגביל את הממשלה היוצאת, כדי שתוכל להמשיך ולטפל בענייני המדינה, אבל משום שהיא כבר אינה נהנית מאמון הכנסת – צמצם בית המשפט את חופש הפעולה שלה במקרים מסוימים. מה מותר לממשלת מעבר לעשות? ממה עליה להימנע? ומה הדין בענייני חוץ וביטחון?

לעמוד בחירות 2026 >>

מה יכולה ממשלת מעבר לעשות בענייני חוץ וביטחון? | Photo by Chaim Goldberg/Flash90

הכנסת ה-26 הושבעה, אך המגעים להקמת ממשלה חדשה עדיין נמשכים. השאלה מה מותר לממשלה הנוכחית לעשות בזמן שהיא ממשיכה לכהן כממשלת מעבר, ומה מצופה ממנה להימנע מלעשות, חשובה במיוחד בתקופה שבה יתכן כי ישראל תידרש להתמודד עם  התפתחות ביטחונית משמעותית, בין אם בעקבות הסלמה שתוביל לעימות צבאי ובין אם בשל החלטה לצאת למערכה יזומה.

מהי ממשלת מעבר?

חוק יסוד: הממשלה קובע כי "עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה ... תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה. לפי הפסיקה והנחיות הייעוץ המשפטי לממשלה, המגבלות החלות על ממשלת מעבר תקפות גם לגבי ממשלה המכהנת לפני בחירות שלא בעקבות התפטרותה, אלא בעקבות פיזור הכנסת בחוק או בשל אי-העברת תקציב.

מה קובע החוק לגבי סמכויותיה ומגבלותיה של ממשלת מעבר?

החוק עצמו אינו מגביל את ממשלת המעבר. סעיף 30(ב) לחוק-יסוד: הממשלה קובע רק שאחרי בחירות או אחרי התפטרות הממשלה, הממשלה היוצאת ממשיכה למלא את תפקידיה עד שתיכון ממשלה חדשה. המושג "ממשלת מעבר" אינו מופיע בחוק כלל, ומטרת הסעיף היא למנוע ווקום שלטוני ולוודא שבכל רגע תהיה ממשלה שמסוגלת לפעול באופן רציף.

ההסדר המיוחד היחיד בחוק דווקא מרחיב את סמכויות הממשלה: לפי סעיף 30(ד), ממשלת מעבר רשאית למנות חבר כנסת לשר במקום שר שחדל לכהן, בלי לקבל לכך את אישור הכנסת.

למרות זאת, סמכויות ממשלת המעבר אינן בלתי מוגבלות.

מהי עמדת בית המשפט?

נקודת המוצא של בית המשפט היא שלממשלת מעבר יש את כל סמכויות הממשלה, אבל עליה להפעיל אותן באיפוק. ההלכה המנחה העיקרית נקבעה ב-2001 בבג"ץ וייס, שעסק במשא ומתן מדיני שניהל אהוד ברק אחרי שהתפטר. נקבע שם כי:

  • מתחם הסבירות של ממשלת מעבר צר יותר: החלטות של ממשלת מעבר נבחנות במבחן סבירות מחמיר יותר מזה של ממשלה רגילה.

  • חלה עליה חובת איפוק: על הממשלה להימנע מצעדים משמעותיים, אלא אם כן יש "צורך ציבורי חיוני בעשייה".

  • חובת האיפוק גוברת אחרי הבחירות: חובת האיפוק גוברת ככל שמתקרבים לבחירות, והיא מתעצמת לאחריהן ועד להקמת הממשלה החדשה. נראה כי הדברים נכונים ביתר שאת כשהממשלה היוצאת איבדה את הרוב שלה בכנסת.

שלושה שיקולים עומדים מאחורי הגישה הזאת:

  1. הלגיטימציה הדמוקרטית של הממשלה שחוקה, משום שהיא כבר אינה נהנית מאמון הכנסת.

  2. קיים חשש מניצול השלטון לקידום אינטרסים פוליטיים: למשל באמצעות כלכלת בחירות לפני הבחירות או "מחטפים" של הרגע האחרון אחריהן.

  3. אין לכבול את הממשלה הבאה בהחלטות ארוכות טווח או במינויים, שכן היא זו שתישא באחריות למדיניות.

מהן סמכויות ממשלת מעבר בענייני חוץ וביטחון?

הדין לפיו ממשלת מעבר יכולה לפעול רק כשיש צורך חיוני בעשייה, חל בכל עניין. עם זאת, בית המשפט נמנע מלהגביל ממשלות מעבר בתחום הזה, ואפשר להן שיקול דעת רחב במיוחד. בבג"ץ וייס קבעו השופטים כי ראש הממשלה אהוד ברק רשאי לנהל משא ומתן מדיני אף שהתפטר, בין היתר בשל ההתחייבות שכל הסדר שיושג יובא לאישור הכנסת. בהמשך נדחתה עתירה נגד משא ומתן עם סוריה והרשות הפלסטינית, וב-2022 נדחתה פה אחד עתירה נגד ההסכם הימי עם לבנון שנחתם בידי ממשלת לפיד. בית המשפט נתן משקל ל"חלון ההזדמנויות" שתיארו גורמי הביטחון ולכך שהמגעים התנהלו שנים לפני הבחירות.

דווקא משום שהמגבלות כאן מעטות, ראוי להקפיד הקפדה יתרה על המגבלות ההליכיות על הפעלת כוח: להביא לאישור הממשלה או הקבינט החלטה על יציאה למלחמה או על מהלך שיוביל בסבירות גבוהה למלחמה, לאפשר פיקוח פרלמנטרי ואף לעדכן את ראש האופוזיציה.

סמכויות ממשלת מעבר בתחומים אחרים והמגבלות החלות עליה:

 

● פיטורי שרים

כיום אין על כך כל מגבלה. חוק-יסוד: הממשלה מ-1968 אסר על ראש ממשלת מעבר לפטר שרים, ובית המשפט פירש אז שגם השרים עצמם אינם רשאים להתפטר. החוק הנוכחי (מ-1992) אינו כולל מגבלה כזו, ולכן ראש הממשלה רשאי לפטר שרים גם בממשלת מעבר.

● מינוי שרים

סעיף 30(ד) מאפשר לממשלת מעבר למנות חבר כנסת לשר בלי אישור הכנסת, במקום שר ש"חדל לכהן". הסמכות הזאת חלה רק אחרי בחירות או אחרי התפטרות הממשלה, ולא אחרי פיזור הכנסת.

ב-2019 מונה נפתלי בנט לשר הביטחון מכוח הסעיף הזה, במקום ראש הממשלה נתניהו שהתפטר מהתפקיד. בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ נגד המינוי, בית המשפט פירש לראשונה הסדר זה וקבע כי יש לפרש את הביטוי "חדל לכהן" בצמצום: הוא חל רק כאשר אחד השרים עוזב את הממשלה, ולא כאשר הוא עוזב תפקיד מסוים אבל נשאר בה (אלא במקרים חריגים שבהם יש מניעה מכוח הדין ששר יכהן בתפקיד ספציפי ועליו להתפטר ממנו דווקא). המטרה, לפי בית המשפט, היא רק למנוע מצב שבו משרד ממשלתי נשאר בלי שר אחראי.

● מינויים בזמן ממשלת מעבר

זהו התחום שבו בית המשפט הגביל את ממשלות המעבר באופן הבולט ביותר. הכלל שנקבע בבג"ץ וייס הוא שממשלת מעבר תשאיר מינויים בכירים לממשלה הבאה, אלא אם יש צורך ציבורי חיוני לאייש את המשרה. יש מי שמתחו ביקורת על הפסיקה הזאת: לטענתם, דווקא למשא ומתן מדיני עשויות להיות השלכות בלתי הפיכות, לעומת חלק מהמינויים לממשלה שהשפעתם יכולה להיות זניחה.

הנחיית היועץ המשפטי לממשלה (1.1501) מפרטת את הכלל שקבע בג"ץ: מינויים בכירים שדורשים ועדת איתור במעורבות שר מעוררים קושי, ועדיף להאריך כהונה או למנות ממלא מקום. מינויים מקצועיים ללא מעורבות פוליטית נבחנים לפי נסיבותיהם.

  • מינוי רמטכ"ל (2022): היועצת המשפטית לממשלה קבעה שאין מניעה משפטית להשלים את המינוי ערב הבחירות, בין היתר בשל חוות דעת ביטחוניות חסויות, אף שהודתה שהמהלך מעורר קשיים משפטיים משמעותיים.

  • מינוי מני מזוז (2022): בג"ץ ביטל את מינוי השופט בדימוס ליו"ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים לתקופה מלאה של 8 שנים. נקבע שמינוי קבוע בתקופת בחירות אפשרי רק כשיש צורך חיוני באיוש מיידי ואין חלופה סבירה, כמו מינוי זמני.

כלכלת בחירות

ב-2006 קבע היועץ המשפטי לממשלה כי ועדת סל הבריאות לא יכולה לקבל החלטות עד הבחירות לכנסת ה-17. בית המשפט דחה עתירה שהוגשה נגד החלטת היועץ, ורמז לכך שיש חשש שהחלטה כזו ערב בחירות תהפוך למעין שוחד בחירות

הנחיית היועץ המשפטי (1.1904) אוסרת על "הבטחות בחירות": בתקופת בחירות אין להבטיח הטבות או תקציבים ספציפיים במהלך סיורי בחירות או בזיקה אליהם. החלטות כאלה מתקבלות רק בהליך מסודר, בהתייעצות עם הדרג המקצועי. כך, ב-2014 הסתייג היועץ המשפטי מהעברת כספים להתנחלויות ומהעלאת שכר המינימום ערב בחירות, והעלאת השכר עברה לבסוף בחקיקה ראשית בכנסת.

מה קורה בעולם?

השאלות והאתגרים הנוגעים לפעילות ולסמכות ממשלות מעבר משותפים לכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות. במשטרים כאלה, הלגיטימציה של הממשלה להפעיל את סמכויותיה הביצועיות מקורה באמון שהיא שואבת מהפרלמנט. במצב שבו מצד אחד הממשלה חייבת להמשיך לכהן ומצד שני היא כבר אינה נהנית מהאמון הזה והלגיטימיות הדמוקרטית שלה מוחלשת, עולה השאלה האם וכיצד היא יכולה להכריע בסוגיות מעוררות מחלוקת או כבדות משקל.

ההסדרים ברוב המדינות האלה מתכנסים לשני עקרונות מרכזיים:

ממשלת מעבר לא יכולה להתפטר: כדי למנוע מצב שבו המדינה נשארת ללא רשות מבצעת מתפקדת.

ממשלות מעבר נדרשות להגביל את עצמן ולשמור על "סטטוס קוו" ככל האפשר: להימנע מקידום מדיניות, מחקיקה, ממינויים בכירים וכיו"ב.  

ברבות מהמדינות האלה לא מדובר בהנחיות מפורטות הקבועות בחוק, אלא במוסכמות חוקתיות הנתפסות כמחייבות.