מדוע רשויות מקומיות מלינות שכר?
הממשלה, בהובלתו של משרד האוצר, החליטה לצמצם באופן דרמטי את תקציב השירותים הציבוריים, ובכלל זה את התמיכה ברשויות מקומיות חלשות. זוהי החלטה אסטרטגית שגויה מבחינה כלכלית, חברתית וערכית.
כיצד חברה שפעם הייתה בעלת חושים מפותחים לצדק חברתי כמעט אדישה לעוול כל כך ברור כמו הלנת שכר, שחוזר מדי תקופה כאילו היה עוד אחת מעונות השנה. קשה, אני מניח, למצוא ישראלי שתומך בפגיעה כל כך חמורה בזכות כל כך בסיסית, כמו הזכות של אדם לקבל שכר בעד עבודתו. למרות זאת, החברה הישראלית מוכנה לחיות עם תופעה שבה מעסיק ציבורי, כמו רשות מקומית, אינו משלם שכר לעובדיו במשך חודשים ארוכים. לאחרונה דווח כי ביישוב שלומי הוחלט לשלם לעובדים חצי משכורת. ביישובים אחרים מצב העובדים גרוע אף יותר. ברשויות אלו אין משלמים שכר כלל. ממש בית עבדים.
מדוע רשויות מקומיות כמו שלומי יורדות לשפל מוסרי כל כך נמוך? הדבר הקל ביותר הוא להטיל את האשם בניהול לקוי של הרשויות המקומיות. אבל התופעה המכוערת של הלנת שכר היא חדשה יחסית, בוודאי בהיקפים הנרחבים שעדים להם בשנים האחרונות. האם ניהול הרשויות המקומיות בעבר היה טוב מאשר הוא היום. ההיפך הוא הנכון. באופן כללי, ניתן לומר כי המחקרים שנעשו לאחרונה מוצאים כי הרשויות המקומיות היום מנוהלות טוב יותר מאשר בעבר. אין זה אומר שהרשויות כולן מנוהלות בצורה משביעת רצון. יש עדיין מקום לשיפור, ובחלק מן הרשויות המקומיות, דרוש אפילו שיפור דרמטי בדרך ניהול ענייני היישוב.
לעומת השיפור בניהול הרשויות המקומיות, חלה הרעה משמעותית בתקציב שהממשלה מעבירה לרשויות המקומיות החלשות. הממשלה כיווצה את מענק האיזון שניתן לרשויות המקומיות החלשות בשיעור של כ-45 אחוזים (ראו תרשים מצורף). למעשה, רמת התקציב שהממשלה מעבירה היום לרשויות המקומיות נמצאת באופן משמעותי מתחת לזו שקבעה וועדה ציבורית בראשות יעקב גדיש.
הסיפור של שלומי מדגים היטב כיצד יישוב, המנוהל תקציבית בצורה סבירה, מתדרדר להלנת שכר. לפי הדוחות הכספיים שמפרסם משרד הפנים, התקציב של שלומי היה קרוב לאיזון בשנים 2006-2007. למעשה, תקציבה של שלומי היה אפילו בעודף אילו הוכנו הדוחות על פי עקרונות כלכליים מקובלים. לפי פרמטר זה, ניתן לקבוע כי הניהול של שלומי טוב מניהול הממשלה שהייתה באותן שנים בגירעון תקציבי. ראש הרשות שכיהן אז, גבי נעמן, מכהן גם היום. כלומר לא ניתן לייחס את ההרעה במצבה הכלכלי של שלומי לחילופי גברי בצמרת היישוב (למען הסר ספק, כותב שורות אלו איננו ולא היה תושב שלומי מעולם).
אבל דבר אחד השתנה באופן דרמטי. המועצה המקומית שלומי קיבלה השנה מענק איזון בגובה 2.6 מיליוני שקלים בלבד, וזאת לעומת כ-14 מיליון שקל בשנת 2003. כדי לסגור את הבור התקציבי קברניטי היישוב היו יכולים (וצריכים) להגדיל את שיעור הגבייה. אבל גם אם היה גדל באופן מידי שיעור הגבייה בשלומי לשיעור המקובל בתל-אביב עדיין היה נותר בור תקציבי ענק בשלומי. בצל עובדה זו, שחיקת מענק האיזון מותירה רשויות מקומיות כמו שלומי בפני הבחירה האכזרית בין חלופות שכל אחת מהווה פגיעה חריפה בזכויות בסיסיות. כדי לסגור את הפער התקציבי שנוצר, שלומי יכולה לבחור בין חלופות כמו עלטה חלקית או מלאה ביישוב שכרוכה בסיכון חיי אדם, איסוף אשפה בתדירות יותר מסוכנת לבריאות או הלנת שכר.
התדרדרות ערכית היא המחיר של החלטה כלכלית אסטרטגית שקיבלה הממשלה בעשור האחרון. בהובלת משרד האוצר, החליטה הממשלה לצמצם באופן דרמטי את תקציב השירותים הציבוריים, ובכלל זה את התמיכה ברשויות מקומיות חלשות. זוהי החלטה אסטרטגית שגויה מבחינה כלכלית, חברתית וערכית. גם כלכלני ארגון ה-OECD, שכתבו לאחרונה דוח חריף על המדיניות הכלכלית מזהירים את ישראל מפני הטעות החמורה הזו.
העברות הממשלה בגין מענק האיזון לרשויות המקומיות
(המענק השנתי לתושב בשקלים, מחירי 2007)
המקור: "הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות", בעריכת פרופ' אבי בן בסט וד"ר מומי דהן, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009 (עדכון).
עוד בנושא
פרסומים
הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות בעריכת אבי בן-בסט ומומי דהן
פרלמנט גיליון 60: משבר ההשתתפות ומשברים אחרים ברשויות המקומיות
תכניות ומחקרים
פורום קיסריה בנושא רשויות מקומיות