סדרת סקר "בקטנה"

מיזוג בין החינוך הממלכתי לבין החינוך הממלכתי-דתי:

סקר מגמות בציבור היהודי הלא חרדי

| מאת:

רוב הציבור היהודי הלא-חרדי תומך בחלוקה הקיימת כיום לשני זרמים בחינוך, הממלכתי והממלכתי-דתי. אך כשמוצגת בפניו האפשרות של מהלך שלטוני למזג בין שני הזרמים, השיעור הגבוה ביותר מדווח שיבחר בוודאות לשלוח את ילדיו לבית-ספר משולב ממלכתי וממלכתי-דתי. בבית ספר כזה ילמדו יחדיו דתיים וחילונים. בכיתות יוכלו ללמד הן מורים דתיים והן מורים חילונים ותהיה בו תכנית לימודים חדשה, הממזגת בין זו שבממלכתי לבין זו שבממלכתי-דתי.

מאז שנות המדינה הראשונות, מערכת החינוך היהודית מחולקת לחינוך ממלכתי ולחינוך ממלכתי-דתי. בשנים האחרונות גובר בחוגים מסוימים העניין במיזוג ביניהם, ולאחרונה אף החל משרד החינוך לעסוק באפשרות ל"חינוך משלב". סקר זה, שנערך במסגרת פרויקט אישי בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית  ובסיוע  מחקרי של מרכז גוטמן לסקרי דעת קהל במכון הישראלי לדמוקרטיה, נועד לקבל תמונת מצב ראשונית לגבי עמדות הציבור היהודי הלא חרדי בנושא זה.

הסקר בוצע בימים 2–5 במאי 2013 על ידי חברת מדגם באינטרנט. השתתף בו מדגם מייצג של הציבור היהודי בארץ (N=500) ללא המגזר החרדי, מגיל 25 ומעלה. הסקר בחן את העמדה כלפי המצב כיום ואת העמדות כלפי הרעיון לשילוב עתידי בין הזרמים.

1. עמדות הציבור כלפי המצב היום

בסקר נבדקה מידת התמיכה להפרדה הנהוגה כיום בין הזרם הממלכתי לבין הזרם הממלכתי-דתי בבתי הספר היסודיים. הנתונים מראים כי רוב הציבור (64%) תומך בהפרדה הקיימת (תרשים 1).

תרשים 1: "האם אתה תומך בהפרדה בין הזרמים בבית הספר היסודי או מתנגד לה?" (באחוזים)

תרשים 1: "האם אתה תומך בהפרדה בין הזרמים בבית הספר היסודי או מתנגד לה?" (באחוזים)

פילוח התשובות לפי הגדרה עצמית דתית – דתי, מסורתי-דתי, מסורתי לא דתי וחילוני –  מראה כי התמיכה בהפרדה לזרמים גוברת ככל שעולה מידת הדתיות: 83.0% מהדתיים, 73.8% מהמסורתיים-דתיים, 57.5% מהמסורתיים הלא דתיים ו-60.1% מהחילונים.

2. עמדות הציבור כלפי מתכונת השילוב העתידי בין הזרמים

בפני המרואיינים הוצג מצב היפותטי שבו מתקיים מיזוג בין שתי מערכות החינוך – הממלכתי והממלכתי-דתי –  והם התבקשו לציין את העדפותיהם בדבר מתכונת המיזוג בשלוש סוגיות:
1.    תלמידים: האם דתיים וחילונים יִלְמדו יחד באותה כיתה או בכיתות נפרדות באותו בית ספר?
2.    מורים: האם בכל כיתה יְלָמדו הן מורים דתיים והן חילונים את כל התלמידים, או שאת התלמידים הדתיים ילמדו רק מורים דתיים ואת התלמידים החילונים רק מורים חילונים?
3.    תוכני הלימוד: האם תגובש תכנית לימודים חדשה שתמזג בין התכנית הממלכתית לבין התכנית הממלכתית-דתית או שהתכניות יישארו נפרדות?

ממצאי הסקר מעלים שבמצב של מיזוג נתון בין מערכות החינוך, בכל סוגיה שמור רוב בציבור לשילוב: תלמידים דתיים וחילונים יִלְמדו יחד באותן כיתות; מורים דתיים וחילונים יוכלו ללמד בכל כיתה; תגובש תכנית לימודים חדשה שתמזג בין התכניות של החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי. עם זאת, רק 46% מכלל הציבור מעוניין בכל שלושת השינויים הללו גם יחד (תרשים 2).

תרשים 2: סיכום העמדות כלפי מתכונת המיזוג

תרשים 2: סיכום העמדות כלפי מתכונת המיזוג

3. בעת מיזוג לאן ירשום הציבור את ילדיו?

לאחר הצגת שלוש מתכונות מיזוג הזרמים בחינוך, התבקש המרואיין לציין לאן ירשום את ילדיו אם יהיה באפשרותו לבחור בין בית ספר ממלכתי, ממלכתי-דתי או בית ספר הממזג ביניהם. השיעור הגבוה ביותר של הנשאלים ציינו שירשמו בוודאות את ילדיהם לבית הספר הממזג.

תרשים 3: "אם יהיה מיזוג כזה, ואם היה לך ילד העומד לעלות לכיתה א', האם היית רושם אותו לבית ספר ממלכתי, ממלכתי-דתי או ממזג?" (באחוזים)

תרשים 3: "אם יהיה מיזוג כזה, ואם היה לך ילד העומד לעלות לכיתה א', האם היית רושם אותו לבית ספר ממלכתי, ממלכתי-דתי או ממזג?" (באחוזים)

פילוח התשובות לפי הגדרה עצמית דתית מראה כי הרצון העז ביותר לרשום לבית הספר הממזג הוא בקרב אלו שהגדירו עצמם מסורתיים לא דתיים (46%) ומסורתיים-דתיים (41%). התמיכה ברעיון פחותה בקרב אלו שהגדירו עצם חילונים (29%), ואף פחותה מכך בקרב אלו שהגדירו עצמם דתיים (11%). עם זאת ראוי לציין ש-51% מהדתיים מדווחים שהיו רושמים בוודאות את ילדיהם לבית ספר ממלכתי-דתי, ו-30% יתלבטו.

דיון

1. הרצון לשינוי לעומת הבעת שביעות רצון מהמצב כיום

שני ממצאים בולטים עולים מסקר זה. הממצא הראשון הוא שרוב הציבור תומך בהפרדה הנהוגה כיום בין הזרמים. הממצא השני, ואולי החשוב יותר, הוא שבמצב של מיזוג עתידי ביניהם, מגלים ההורים עניין רב יותר ברישום ילדיהם לבית הספר הממזג מאשר לבית הספר הממלכתי או לבית הספר הממלכתי-דתי. התפלגות זו מתייחסת אמנם למצב היפותטי של שילוב, אך נציין כי לפני הנסקרים הוצגה המשמעות המעשית של מיזוג כזה. בסקר זה נמצאה, אם כן, נכונות לשינוי חינוכי משמעותי בשלושה תחומים: התלמיד, המורה והתוכן.

כיצד ניתן ליישב את המתח בין שני הממצאים האלה? במילים אחרות, כיצד ניתן להסביר את העובדה שרוב קטן (51%) מאלו שדיווחו שבוודאות ישלחו את ילדיהם לבית הספר הממזג, תומכים בד בבד בהפרדה הנהוגה כיום בין הזרמים? ייתכן שמצד אחד הציבור חושב ברמת הקיים, אך כשמציגים לפניו רעיון שונה, דוגמת מיזוג בין הזרמים, הוא מוכן לשקול אותו בחיוב עד כדי דיווח שירשום בוודאות את ילדיו לחינוך מסוג זה.

2. מיזוג בתכנית הלימודים

הסקר גם מעלה את הסוגיה המעשית לגבי אופן ביצוע המיזוג בין החינוך הממלכתי לממלכתי-דתי. רוב גדול בציבור סובר שאם אכן יתבצע מהלך כזה, עליו לכלול גם שינוי תוכני, כלומר למזג בין תכנית הלימודים הממלכתית לבין תכנית הלימודים הממלכתית-דתית. עמדה זו היא עמדת הרוב בכל קבוצה, גם בפילוח לפי הגדרה עצמית דתית, והיא מאפיינת בעיקר את המסורתיים. ניתן אפוא לומר שהציבור גורס שמיזוג בין תוכני הלימודים של שני המגזרים הוא חלק בלתי נפרד ממהלך המיזוג בין הזרמים. תובנה זו מציבה אתגר לפני קובעי המדיניות, מאחר שתכניות הלימודים של שני הזרמים נבדלות כיום זו מזו בכ-50% משעות הלימודים. כך למשל בעוד שתלמיד בבית הספר היסודי בזרם הממלכתי צובר במהלך שש שנים 32 שעות שבועיות בלימודי הומניסטיקה (אמנות, גאוגרפיה, חינוך גופני ומולדת), התלמיד הדתי צובר רק 13 שעות במקצועות הללו. לעומת זאת בעוד התלמיד הדתי צובר 27 שעות שבועיות בלימודי חומש (כיתות ב–ו), החילוני צובר 4 שעות בלבד (שעות נוספות מוקדשות לנביאים).

3. מיזוג מבחינת התלמיד בכיתה

רוב הציבור סובר שבמהלך של מיזוג, תלמידים דתיים וחילונים ילמדו יחד באותה כיתה, אך מתגלה שונוּת גדולה בעמדה זו בפילוח לפי הגדרה עצמית דתית. רק מיעוטם של הדתיים (30%) תומכים בכיתות משותפות לדתיים ולחילונים. גם בקרב הדתיים, שישקלו לשלוח את ילדיהם לבית הספר הממזג, נמצא רק רוב קטן התומך בכך, ומולם מיעוט גדול מעדיף שתלמידים דתיים וחילונים ילמדו יחד בבית הספר אך בכיתות שונות. ייתכן שההסתייגות בקרב הדתיים משילוב בין דתיים וחילונים ברמת הכיתה, נובעת מהיותם קבוצת מיעוט באוכלוסייה. בשל כך, בכיתות מעורבות עלולים התלמידים הדתיים להיות מיעוט בקרב רוב חילוני, והחשש מפני השפעה על אורחות החיים והאמונה גובר. בבתי הספר המקיימים כיום שילוב בין דתיים וחילונים ניתן לזהות שתי גישות בסוגיה זו. בתי הספר, הפועלים לפי הגישה שהונהגה לראשונה בבית ספר קשת בירושלים, משמרים את ההפרדה בין הדתיים לחילונים בחלק משעות היום. ואילו בבתי הספר שבהם אין הפרדה כזו, דוגמת בית ספר יח"ד במודיעין, מקפידים שהרכב כל כיתה יהיה מאוזן מבחינת מספר התלמידים הדתיים והחילונים שבה.

4. מיזוג מול מיצוע

התמיכה הגדולה ביותר בשילוב בין הזרמים נמצאה בקרב האוכלוסייה המסורתית. על אפיון המסורתיות בחברה הישראלית נכתבו בשנים האחרונות כמה ספרים, שגם עמדו על חשיבותה ועל נחיצותה של אוכלוסייה זו במניעת הקיטוב בעם (למשל בוזגלו 2009; ידגר 2010). רצונה של האוכלוסייה המסורתית בחינוך הממזג, כפי שעולה מסקר זה, מוביל לדיון במהות האתוס שיעמוד בבסיס חינוך כזה.

ניתן לראות במסורתיות ביטוי לרצון למַצֵּע בין הגישה הדתית לבין הגישה החילונית. על פי ראייה זו, החינוך המשלב בין הזרמים הוא כזה המְמַצֵּע ביניהם, ובמילים אחרות חינוך שהוא אינו כל כך  דתי ואינו כל כך חילוני. מערכת חינוך בעלת אופי זה אינה צפויה להתאים דווקא לאוכלוסייה החילונית או לאוכלוסייה הדתית, ולכן מגדירה זרם חינוכי שלישי המתאים בעיקר לאוכלוסייה המסורתית.


לעומת זאת, ניתן לראות במסורתיות ביטוי לרצון למזג בין הגישה הדתית לבין הגישה החילונית. על פי ראייה זו, החינוך המשלב בין הזרמים הוא כזה הממזג ביניהם, ובו מתקיימים היסודות הדתיים והחילונים כאחד. מערכת חינוך בעלת אופי זה עשויה לאפשר לשלוש האוכלוסיות – החילונית, המסורתית והדתית – ללמוד יחד ולהרגיש בני בית באותו בית ספר.

בסקר ניתנה אפשרות לנשאלים לנסח בחופשיות את דעתם הכללית בנושא. רוב הנשאלים בחרו לענות, וכך סיפקו מידע עשיר על הלכי הרוח בציבור בנושא.
תשובות אלו הותירו בי רושם שהגישה של המיזוג נוכחת יותר מאשר הגישה של המיצוע, אם כי הגישות אינן בהכרח מנוגדות, ויכולות להתקיים במקביל. להלן דוגמאות לתשובות הללו.

דוגמאות לתשובות המבטאות מיצוע:

התשובות האלה מבטאות מוטיב של מתינות, דרך ביניים ושל מערכת המציעה מעט מכל גישה.
•    "בית הספר הממלכתי הוא היום חילוני מדי. לא יזיק לילדים לדעת קצת על הדת ועל מורשת ישראל".
•    "אפשר למצוא דרך ביניים שתשלב את הצרכים של שני הזרמים".
•    "לדעתי מיזוג תמיד טוב, כך כולם מקבלים קצת מהכול".
•    "עמדתי חיובית – כך מקבלים תכנים מסורתיים ודתיים, יחד עם דעה מתונה של החינוך החילוני".

דוגמאות לתשובות המבטאות מיזוג:

התשובות האלה מדגישות את הצורך בגם וגם, את חשיבות ההיכרות עם האחר, את הרצון שכל זרם ישלים את מה שכיום הוא נמנע ממנו.

  • "טוב וראוי שכל אחד מהזרמים יכיר עמדות אחרות. שילוב שבנוי על המאחד אך גם מציג את השונה הוא מבורך".
    •    "צריך שילדים יכירו את שני סוגי החיים. ילמדו על הדת היהודית וילמדו על הדרך ליישם יהדות כחילוני".
    •    "עמדתי היא שכאשר שתי החברות יתוודעו באופן יום יומי אחת לשנייה זה יפחית את רמת האנטיגוניזם שהן חשות אחת אל השנייה, ולכולם יהיה טוב יותר".
    •    "לתת יהדות לחילונים וחילוניות לדתיים".
    •    "על פי עמדתי על כל ילדי ישראל ללמוד את התכנים של ממלכתי וממלכתי- דתי לכן זה רעיון מצוין".
    •    "טוב שהתלמידים החילונים ילמדו גם מה שהדתיים לומדים, ולהפך – התלמידים הדתיים ילמדו מה שהחילונים לומדים".
    •    "המיזוג חשוב בחיי היום יום אנו חיים ועובדים עם שני הזרמים, וכדי לקרב לבבות דרך הילדים ולנסות להבין כל אחד את הזרם של האחר". 

מקורות
בוזגלו, מאיר, 2009. שפה לנאמנים, ירושלים: כתר וקרן מנדל.
ידגר, יעקב, 2010. המסורתים בישראל: מודרניות ללא חילון, ירושלים: כתר. 


  ד"ר נתנאל ליבוביץ הוא עמית בבית הספר למנהיגות חינוכית, מכון מנדל [email protected]

המחקר נעשה בהנחיה מתודולוגית של פרופ' תמר הרמן וגב' אלה הלר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה